בעל תשובה כנגד צדיק ומי צדיק? - מקץ,תשע"ה

בפרשת השבוע כתוב "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, רק הכסא אגדל ממך" (בראשית מ"א, מ'). ובמסורה יש שתי פעמים בתנ"ך את המילה "ישק", כאן ו"שפתים ישק משיב דברים נכחים" (משלי כ"ד, כ"ו). וכותב בעל ה"בני שלשים" שכיהן כאדמו"ר בקוסון שע"פ הזוהר פרעה מסמל תשובה (אולי ההסבר הוא שפרעה היה כל כולו רעה ועדיין ניתן לו הזדמנות לחזור בתשובה לפי בחירתו) וכנגדו יש יוסף שהיה צדיק מעיקרא.

וידועה הגמרא ש"גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (יומא פ"ו.) וזה הפירוש שפרעה אומר ליוסף הצדיק "ועל פיו ישק כל עמי" ומתרגם אונקלס "ועל מימריך יתזן כל עמי" שצדיקים מזינים כל העולם וכל הפרנסה בעולם היא בזכותם. אבל "רק את הכסא הכבוד אגדל ממך" ש"מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות ל"ד:) והתשובה מגיעה עד כסא הכבוד ע"ש בהמשך דבריו ודפח"ח ושפתים ישק.

ואולי ניתן לומר ששם במשלי בפסוקים הקודמים (כ"ד-כ"ה) מדובר על חנופה לרשעים "אמר לרשע צדיק אתה" שהדבר הכי שנוא להקב"ה הוא שרשעים מתחזים לצדיקים, מגלגלים עיניהם לשמים ומבקשים שכר כפנחס. ואיזה צדיקים יזכו להזין את העולם? רק אלו המוכנים להסיר את מסכה מהפנים של אלו המתחזים לצדיקים ומשיבים דברים נכחים.

שבת שלום וחנוכה שמח,

מרדכי

קומה זקופה מתוך ענווה - מקץ חנוכה, תשע"ד

באומרינו על הניסים בתפילה וברכת המזון, ראוי לעמוד על כמה מההבדלים בין חנוכה לפורים.

1. הנושא: מרדכי ואסתר הם השחקנים הראשיים שעמד "עליהם" המן לעומת חנוכה שאזכרת מתתיהו ובניו משתמעת יותר כציון נקודה בזמן, ועמדה מלכות יון על "עמך ישראל". 
2. המטרה: בפורים היה נגד הגוף - "להשמיד להרוג ולאבד" ובחנוכה "להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחקי רצוניך". 
3. ההצלה: בפורים עיקר ההצלה מאת הקב"ה "ואתה.., הפרת..., וקלקלת..., והשבות..., ורק לבסוף "ותלו אותו ואת בניו על העץ" המתייחס למרדכי ועם ישראל. בחנוכה יש גם את ההתייחסות לעם ישראל "רבת את ריבם..., את דינם..., את נקמתם", "...ביד חלשים, ...ביד מעטים, ...ביד טהורים, ...ביד צדיקים, ...ביד עוסקי תורתיך". ולאחר מכן, כל עניין ההדלקה מייחס את העשייה ליהודים עצמם. 

ובאמת קשה שאם הסכנה בחנוכה הייתה עניין של לימוד תורה ושמירת המצוות, למה נכנס עניין המלחמה שזו עניין צדדי בכלל, כשהעיקר צריך להיות שבני ישראל חזרו ללמוד תורה ולקיים מצוות?

ואולי ניתן להבין את העניין מתוך תיקוני הזוהר (תיקונא חד ועשרין, דף נ"ב ע"א) ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב, דעלייהו איתמר (בראשית מ"א) "ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראהין רע כאשר בתחילה". בזמנא דגלותא כל ממנן דאומין דעלמא וערב רב אתמר בהון (איכה א) היו צריה לראש אויביה שלו, צריה, וודאי אינון ערב רב, עלייהו אתמר (ישעיה א') שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד וגו'.
ורואים מזה שבזמן סוף הגלות, מנהיגי ישראל יהיו מתוך הערב רב.

ופתרון החלום הזה של "ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראהין רע כאשר בתחילה" לא היה יכול להיות פתור על ידי כל החכמים של ארץ מצרים, אלא רק על ידי יוסף. ומדוע דווקא יוסף? כי יוסף היה עניו כמו שכתוב (בראשית ל"ז, ב') "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה". וכן כתוב (בראשית מ"ט, כ"ב) בן פורת יוסף ורש"י מפרש שם "בן חן", ועל זה נאמר (משלי ג', ל"ד) "ולענווים ייתן חן". ופרעה ושאר המצריים היו גאוותניים כפי שידוע שהיאור היה האלהים של המצריים, (בראשית מ"א, א') "והנה עומד על היאור" שפרעה החשיב עצמו יותר חשוב מהאלהים שלו עצמו.

אולם על אף ענוותנותו של יוסף, הוא היה מודע מתי הוטל עליו לעמוד על שלו ובקומה זקופה. ואולי זו הכוונה בחלומותיו שיוסף הוא כאלומה העומדת זקופה או שכל צבא השמיים משתחווים רק לו. רק עניו אמיתי שאין לו כל פנייה לעצמו וכל כולו מסור לעם ישראל יכול להילחם נגד הערב רב כשהם המושלים ומנהיגים של עם ישראל. ועם זה אפשר להסביר איך יוסף הציע הצעות לפרעה את מי למנות ומה יהיה תפקידו למרות שפרעה לא ביקש זאת ממנו. יש הבדל תהומי עצום בין עניו ל"חנון", "לפלף" ו"נעבעך". עניו יודע בדיוק מה הוא ומה נדרש ממנו אבל אין הוא זוקף זאת לעצמו אלא מכיר בכך שהכל מאת הקב"ה.

ואם כן, אולי ניתן כך להסביר את הנס של חנוכה. נכון שהיו יוונים שאסרו ללמוד תורה ולקיים את המצוות כפי שלמדנו בתור ילדים. אולם, הבעיה הייתה שרק מעטים מאד מעם ישראל אזרו עוז לעשות משהו בנידון, נגד הקונזנסוס, נגד ה"חשבוינוית" של סיכוי וסיכון, נגד ה"מה יגידו". אכן ה' רב ודן ונקם בגויים אבל את ההמשך, הרבים והמעטים, הטמאים והטהורים וכו' כבר אינו מתייחס ליהודים והגויים אלא ליהודים בינם לבין עצמם. המעטים היו ענווים ובכל זאת ידעו מתי עליהם לזקוף קומה ולפעול, וה' נתן בידם את הרבים וממילא כל עם ישראל הגיע יחד בכדי להדליק את המנורה ולהפיץ תורת ומצות ה' בעולם.

אנו כעת נמצאים בעקבתא דמשיחא, בזמן של ניסיון רב ומאד קל לכל אחד להתכרבל בתוך הפוך שלו ולשכוח שיש חורף ושלג וסכנות בחוץ. ולא רק מבחוץ אלא שאף בתוך הבית פנימה הערב רב שולט עלינו ונמצאים בכל מיני עמדות מפתח. ולא, אין הכוונה בזוהר על מה שקורה בציבור אחינו הרחוקים מהתורה והמצוות אלא שהערב רב שולט בתוך תוכינו, אצל שומרי הגחלת. מוטל על כל מי שעניו ומכיר את מקומו לזקוף קומה ולהתאחד בביאת הגאולה והשלמות לעולם.

(ואולי גם הצלחנו ליצור קשר בין הפרשה לחג)
ערב שבת שלום וחנוכה שמח!!
מרדכי אדלר

א פינטלה ייד (הנקודה היהודית) - החוש השישי

בפרשת בשלח בזמן שהתורה מספרת על הכנות והתארגנות של פרעה ומצרים לרדוף אחרי בני ישראל, באמצע ולכארה בלי כל קשר כתוב, (שמות, י"ד, ח') "ובני ישראל יצאים ביד רמה" ומייד התורה ממשיכה עם רדיפת פרעה והשגתו של עם ישראל. ועי' ברמב"ן ובספורנו שהרגישו בזה אבל עדיין לא ברור למה הפסוק לא היה יותר מתאים במקום אחר?

ידוע שיש לכל יהודי נקודה בתוך נשמתו שלא משנה כמה הוא יורד מטה מטה, תמיד נשארת אותה נקודה דלוקה בהמתנה לחמצן שיבוא וידליק אותה מחדש, ועי' בדברים המאלפים ב"רץ כצבי חדשי השנה ב' בהרחבת העניין ונביא רק בקיצור מדבריו (שער ה', עמ' ק"ל):

ולכן, בכל אדם מישראל, אפילו חטא וירד לדיוטא תחתונה, טמונה הנקודה הפנימית, ובידו לבררה ולגלותה, כדבריו המאלפים של המכתב מאליהו (ח׳׳ג עמ׳ 179) בביאור דברי הגמרא (חגיגה ט"ו, א) שאחר [אלישע בן אברה] מיאן לחזור בתשובה מאחר ושמע בת קול האומרת ״שובו בנים שובבים חוץ מאחר״, וז״ל: ״ואמר הבעל שם טוב שזו היתה בת קול של טומאה לפי מדרגת לבו, וחשב אחר שהוא כבר אבוד ואין לו תקנה. אבל באמת, גם לו היתה אפשרות של תקנה על ידי תשובה, כי בכל בן ישראל נשארת נקודה פנימית אחרונה, שעליה אין הרע שולט, כפי הבטחת הקב״ה לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (מגילה יא, א) ממנה יכול לצמוח שורש התשובה, אשר אם יפתח אותו, יכול לתקן ממש את הכל" ע"ש בהרחבה.

ותמיד אמרתי שאותה נקודה יהודית לא רק יכולה להציל את היהודי אלא היא גם מחייבת אותו שידוע דברי הגמ' חותמתו של הקב"ה אמת, ושאותה נקודה שהיא חלק מהקב"ה מעל נושאת בתוכה את תכונת האמת, המצפן של כל יהודי יהודי שתמיד יודע היכן נמצאת האמת והיכן לא, ובמושגים של זמנינו, זו הקופסה השחורה שתבוא איתו לעתיד לבוא ותעיד עליו על כל מה שעשה, אמר וחשב בעולם הזה אם הוא באמת חשב שהיה מותר או היה מצווה או רק הורה לעצמו היתר, שכך אמרו לו, או כך הוא ראה אצל אחרים ועוד כהנה וכהנה תירוצים, כשהוא השתיק אותה נקודה בפנים הצועקת לו שזה לא נכון ושמעשיו אינם כשרים.

ומלמדינו החתם סופר כאן, שיש תכונה נוספת ליהודי, וייתכן שתכונה זו טמונה באותה נקודה יהודית כאמור, לדעת מתי הוא נמצא בסכנה וכלשונו, "והדבר ידוע שכן שלבו של אדם אומר לו לאדם מה יהיה בקרוב, והכא לא היה כן". ולכן דווקא באמצע כל הכנות של פרעה ומצרים כתוב הפסוק "ובני ישראל יצאים ביד רמה" כדי להגיד שהם לא חשו פחד כלל וע"ש בהרחבה איך שזה מסביר כל השתלשלות העניינים.

האם כבר הצבעת? בשלח, תשע"ג

ערב טוב לכל המנויים!

עברנו שלוש פרשיות שבהן נאמר לפרעה לשלוח את בני ישראל ממצרים וכל פעם מסרב מחדש. לבסוף הקב"ה הוציאם ממצרים. אז למה פרשת השבוע - "ה"פרשה של יציאת מצרים, נותנת קרדיט לפרעה, "ויהי בשלח פרעה את העם" ולא כפי שהיה, "ויהי כשה' הוציא את העם"?

ואלוי אפשר לומר שבוודאי ובוודאי עיקר היציאה ממצרים היה על ידי הקב"ה, אבל מאחר ופרעה קם באמצע הלילה - גם מתוך כורח וכו', ודירבן את בני ישראל במשהו לצאת, וכמו שכתוב, "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ" מגיע לו את השכר שכל יציאת מצרים נקראת על שמו וכפי שהתורה מעידה עליו "ויהי בשלח פרעה את העם".

כל אחד יושב לו בביתו וחושב איזה תועלת יש שאני אצביע מתוך מיליונים של קולות בבחירות, אבל תדעו לכם שכל אחד ואחד יכול להשפיע ולא יקופח השכר של אף אחד, ואדרבה, התוצאה הסופית נקראת על שמו. נותרו עדיין שלוש שעות, וזה לא מאוחר.

קבלתי טלפון אישי מהרב מנחם שטיין שליט"א ובקשה להפיץ ברבים כמה חשוב שכל אחד ילך ויצביע, ובהודעה זו, הנני משתדל לקיים את בקשתו.

שנזכה לראות קידוש שם שמים ברבים!

שלכם,

מרדכי אדלר

לאחר פירסום הדברים זכיתי לראות שה"לב אליהו" שואל ועונה אותה תשובה, וב"ה שכוונתי לדבריו.

וראוי להביא כאן מדבריו שבזכות שפרעה שלח את ישראל, אסור לתעב מצרי, ומותר להתחתן כבר בדור שלישי והדבר הוא פלא?

גם לגבי סוטה ששתתה ממי המארים, וכשמתברר שלא חטאה, זוכה לכל מיני ברכות ושבחים וחוזרת לבעלה. וגם על זה יש לשאול אותה שאלה, הלא מדובר באישה שהסתובבה עם גבר מספיק כדי לעורר חשדות בעלה, ולא סתם הסתובבה איתו אלא התנהגה בצורה שהביא את בעלה להזהיר אותה מלהתייחד עם אותו גבר. ועדיין היא לא שעתה לאזהרה והתייחדה עמו מספיק זמן כדי לחטוא, כשאין ספק שיש לה קשר אינטימי איתו!!

ומה קורה כשמתברר שבפועל היא לא חטאה. למה לא? איך? לא יודעים את התשובות, אבל על זה מגיע לה פרס? על הרבה פחות מזה לא היו מקבלים את ילדיה לחיידר, והתורה מציינת אותה לשבח, ובעלה מקבל אותה חזרה.

ועל זה עונה הלב אליהו שהוא בוודאי היה יותר פרומער ויותר קנאי מהכי פרוממער והכי קנאי שיש לנו היום, שכן. מגיע לה פרס, מגיע לה שכר, וכן לגבי פרעה. כי כל תפקידינו בעולם הזה הוא לכבוש את היצר, ועל זה מגיע כל השכר שבעולם.

והוא מביא את הגמרא (בבלי, ב"מ ל"ב:) "ת"ש אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו" כשאדם נתקל בבחירה אם לפרוק את הבהמה של חברו או לטעון את הבהמה של אויבו, אפילו שיש כאו צד של איסור דאורייתא של צער בעלי חיים והיה ראוי לפרוק את הבהמה, מכל מקום עדיף לסייע לשונאו כיון שבזה הוא מתגבר על יצרו.

והדברים ברורים מאליהם. הניסיון של אנשים לגור קודם עם אלו הכי דומים להם, ללמוד איתם ולשלוח את הילדים לבתי ספר רק עם אלו שעונים לסטנדרטים שנקבעו על ידי הם עצמם, לא רק שמזכיר התנהגות החסידה, שהתורה אומרת שהיא טריפה כי עושה חסדים רק עם חברותיה, אלא שיש ענין דווקא לעשות עם האויבים, השונאים, כי בכך כובשים את היצר הרע.

וזה מזכיר לי דברי הרב שטיינמן שליט"א כשאלו חשבו שהם יודעים איך להחליט מי מתאים לחיידר ומי לא מתאים, שהמקור לכל היא "גאוה, גאוה, גאוה".

http://www.youtube.com/watch?v=0EE8a-uk4vs