היושר הבסיס לכל - שמיני פרה, תשע"ד

אומר האור החיים הקדוש על הפסוק "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" (ויקרא ט', ט"ז) "כבר רמזתי לך כי זכרון העולה ירמוז על כנסת ישראל, ובאמצעות הרחקת ישראל מהיושר, הם מורידים העולה למטה ח''ו, ובאמצעות התקרבותם, לא מלבד שלא תשולח בפשעם אלא יוסיפו להעלות עֲלִיָּה אחר עֲלִיָּה עד שתעמוד בגדר המשפט כידוע למשכיל, והוא ויעשה כמשפט. שמעתי."

עד כאן דברי האור החיים הקדוש. כל מילה נוספת, מיותרת.

ערב שבת שלום לכל עם ישראל!!

מרדכי

כנגד ארבעה חרדים דברה תורה - צו זכור, תשע"ד

"כל אשר יגע בהם יקדש" (ויקרא ו', י"א) ומפרש רש"י שאם חולין או קדשים קלים נוגעים בקדשים, הם נהיים כמו הקדשים עצמם לחומרה שיש לאכול אותם בקדושה וגם אם נפסלו יש לנהוג בהם כקדשים.

העניין של חולין הנעשה על טהרת הקודש גם מוזכר על ידי הנביא חגי בתרי עשר. המלבים בתחילת הספר מסביר שלאחר חורבן בית ראשון, הבני ישראל היו אמורים להיגאל בגאולה העתידית של ימות המשיח ושלא נמצאו ראויים. חגי היה הנביא והוכיח בעיקר את המלכים והכהנים, ובאמצע תוכחתו הוא פונה לכהנים (חגי ב', י"ג-י"ד) ושואל, "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש? ויענו הכהנים ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא? ויענו הכהנים ויאמרו יטמא.

חגי הנביא מעלה כאן משל ושואל לכהנים על אחד שיש לו בשר קדוש ומאכל חולין נגע בהם, האם החולין הופכים להיות קדשים והכהנים משיבים בשלילה. ואז הוא שואל האם המאכל יכול לקבל טומאה והשיבו לו שכן.

ויוצא שלקחת מאכל חולין ולנסות להופכו לקדוש, מצד אחד אין הרבה ריווח ומצד שני יש בו הרבה סכנה כי מאכל חולין רגיל אם נהיה טמא עדיין אפשר לאוכלו, אבל חולין הנעשה על טהרת הקודש כבר אי אפשר.

יש לדייק עוד שחגי הנביא מזכיר עם "ה" הידיעה מאכלים שדרכם לאכול עם בשר קדשים ובלי "ה" הידיעה את המאכלים שאין דרכם לאכול עם בשר קדשים.

"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') ויש להסביר שחגי פנה דווקא לכהנים שהם הנעלים מן העם והמובחרים בהם אבל היו ביניהם לא מעט שניסו לקבל את כל הזכויות של כהנים ומבלי לשלם את החובות. ובמשל זה חגי מוכיחם שלפעמים עדיף להשאיר את המאכלים כחולין כי אלו שאינם ראויים ללבוש איצטליה של קדושה גורמים לחילול ה' יותר גדול מאילו הם היו נשארים במעמדם הפשוט כבעלי בתים. לכן יש לבדוק כל הזמן האם אלו שהם מנסים לקרב מתאימים לקדשים כמו לחם ובשר או הם דומים יותר לשמן ושאר המאכלים.

אם חגי הנביא ראה צורך לשאת משל זה במגרת הסבריו למה הקב"ה לא מביא את הגאולה הסופית, ייתכן וראוי שגם אנו נעשה בדק בית האם יש כאלו בינינו שעדיף שיישארו בעלי בתים טובים ולא ייכנסו להרפתקאות ושאיפות שיגרמו רק לטומאה וחילול ה'.  

(מבוסס על הנצי"ב בהרחב דבר) 

שבת שלום ופורים שמח,

מרדכי

בעתות של כאוס, אין למנהיגי עם ישראל לומר "קטונתי" - ויקרא, תשע"ד

"ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר" (ויקרא א', א') ומעיר הטשרנובלר בספרו מאור עיניים בנוסף ל"א" הקטנה במילה ויקרא, יש להבין שמתחלה סתם הכתוב "ויקרא" ולא פירש מי קרא ואחר כך פירש "וידבר ה' אליו" ע"ש.

מסביר ר' חיים שמואליביץ זצ"ל בספרו שיחות חיים (תשל"א מאמר ט"ו) "ויאמר שמואל אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה" (שמואל א', ט"ו, י"ז)  שענווה יתירה של שאול הביא לכך שלא שמע בקול ה'. וכן בתוס' ישנים (יומא כ"ב:) ששאול חטא גם לגבי הקרבת הקרבן מסביר ר' חיים שמקור החטא היה ענווה יתרירה כפי שענה שאול (שמואל א', י"ג, י"א) "כי נפץ העם מעלי ואתה לא באת" שהיה חסר בו מידת ההנהגה הנדרשת. לכן אומרת הגמרא (שם) ש"שאול באחת ועלתה לו (המלוכה) ודוד בשתיים ולא עלתה לו". ולא שהיה כאן שום חטא אלא שמי שאינו מסוגל להתעלות על עצמו להנהיג את עם ישראל, אינו מתאים להיות מלך.

כל יהודי חייב להיות עניו, וככל שיהודי גדול מחבירו, עליו להיות עניו יותר גדול וכמו שמשה היה עניו מכל אדם. אבל דוד זכה למלוכה כי הייתה בו מידת המנהיגות הנדרשת בעת צרה. מידה זו מצאנו גם אצל סבו יהודה כמו שכתוב בתוספתא (ברכות פ"ד) מפני מה זכה יהודה למלכות? מפני שהציל אחיו מן המיתה". ואפי' שנפסק שיוסף מרד במלכות ברגע שהבינו "מה בצע", שאינם יכולים לקבל על עצמם אחריות למעשה, וחייבים להעלים אותו מיעקב אביהם, אז יש לפסול ולשלול את פסק הדין מכל וכל. זו גדלות!! זו מלוכה!!!

וכן בעניין תמר שאמר "צדקה ממני". לא הייתה גדלות מיוחדת אם יהודה היה נכנס לאש במקומה. אבל להוציא את תמר, ולהתמודד עם השלכות מעשיו וטעויותיו, זוהי מלכות!!

וכן כשבני ישראל עמדו על הים. אם היה נדרש מכל כלל ישראל להיכנס לים ולמות על קידוש ה', כולם היו מבצעים זאת ללא כל היסוס. אבל להיכנס לים נגד כל הסיכויים כדי לחיות, להגיע לצד השני, להתמודד עם האתגר, למצוא פיתרון שאפשר לחיות איתו, זה גדלותו של נחשון בן עמינדב משבט יהודה.

ע"ש המשך דבריו ומסיים שגם אצל נכדי שאול מצאנו במגילה (ד', י"ז) "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" וכי אסתר היתה גדולה ממרדכי? אלא שרגש אחריות על כלל ישראל פָעַם בקרבה ועל ידו נתעלתה ונתגדלה יותר מכל החכמים שבדורה וכמו שכתוב "ותלבש אסתר מלכות" שלבשה רוח הקודש.

ועם זה נבין את הפסוק שלנו. גם העניו הגדול ביותר המסומל ב"א" הקטנה צריך למצוא את "ויקרא" הקריאה מבפנים, מבתוכו, מאחיו ישראל, ועל ידי זה להגיע ל"וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר".

650,000 (פחות או יותר) הגיעו יחד לצעוק את הצעקה הגדולה שאי אפשר להמשיך את המצב הנוכחי. בוודאי אם יבקשו מאיתנו להיכנס לכלא, נעשה זאת בגאווה וללא כל היסוס. אבל התפקיד של מנהיגינו היום הוא לאזור גבורה וללבוש מלכות, למצוא את הדרך לעבור את הים, ולא לומר שאין פיתרון, שזה לא הזמן להעלות פיתרון או "קטונתי" כי הקריאה של עם ישראל מחייבת!!!

שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל,

מרדכי