יום שישי, 28 בפברואר 2014

מוחים, עוצרים, מפגינים ומתכנסים, והכל לשם מה? פקודי - שקלים, תשע"ד

"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן." (שמות ל"ח, כ"א) ומבאר רש"י: "עדות לישראל, שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם" וכן במדרש תנחומה. והמפרשים שואלים, מה עניין העדות הנדרשת כאן? עדות באה כדי לברר ספק (שפ"א ועוד) והאם יש ספק שהקב"ה מחל לעם ישראל? ויש להבהיר כי לכארה עצם קיומם של עם ישראל - מאות רבבות של יהודים יחד במדבר שהקב"ה לא השמידם הוא הוא העדות הגדולה ביותר שהקב"ה וויתר להם?

ויש לומר שבבחינת חטא העגל לעומקו מגלים שהיה פה כישלון בהסתכלות הנכונה של עם ישראל על הצורך במנהיגות. הבני ישראל ראו לאורך כל התקופה הנפלאה של יציאת מצרים איך כל הניסים ונפלאות נעשים על ידי משה ואיך שבהנהגתו הם מתקרבים יותר ויותר להקב"ה עד שמשה רבינו עלה לשמים לקבל את התורה ועל ידו ישראל יקבלה. אבל משה נעלם, משה בושש לבוא ובני ישראל חיפשו מנהיג אחר כי לא בטחו ביכולות של עצמם להמשיך לעבוד את הקב"ה ומהספק הזה יצא העגל "אלה אלוהיך ישראל".

המשכן הסיר את הספק הזה. הקמת המשכן התאפשרה רק על ידי שכל עם ישראל היה שותף לזה. שגם מעשי הכהנים והלויים גלמו בתוכם את כל עם ישראל, וברגע שכהן התחיל לפעול לצורך עצמו, נפסלה לו העבודה. המשכן הוא עדות שכל אחד ואחד בבני ישראל יכול להגיע לדרגות הכי גבוהות בעבודת ה' ואין בהנהגה או בכישלון של ההנהגה דבר שיכול למנוע זאת.

כמובן, אין זה בא להמעיט חס ושלום בצורך של הנהגה אלא להסיר מהאדם את ה"תירוץ" באי הצלחתו בדברים חיצוניים לו.

השבוע כשאנו קוראים על השקלים שבו כל עם ישראל מתאחד יחד בשיוויון מוחלט למען המטרה הנעלה של בניית משכן, יבואו בעזרת ה' מאה רבבות יחד במעמד קידוש ה' אדיר. אבל כאמור, אין הכינוס של עם ישראל יחד עדות כשלעצמו, אלא ההכרזה שכל אחד ויחיד הוא חלק מעם ישראל ויש לו את דרכו לעבוד הקב"ה היא היא העדות.

אז אני בא לעצרת, ומבקש מכל ירא שמים גם כן להשתתף. ובהשתתפות שלי אני בא למחות ועל מה? על אמהות שבוכות שילדיהם לא מתקבלים לחיידרים ולסמינרים, על אבות שנוטלים חובות לחתן בנותיהם כי ראשי ישיבות דורשים דירות לחתנים, על עסקנים שאינם מצליחים ואינם נותנים דין וחשבון לאף אחד על כשלונותיהם ועל ניסיון להכריח כל אחד להתאים את עצמו לתבנית אחת ואם לא שיכרז עליו ככישלון ויידחק מן המחנה. ועל הכל, על שאיך שהוא הצלחנו לקומם ולהרחיק מעלינו 19 מנדטים בעם ישראל שאינם מבינים את החשיבות של עולם התורה.

שבת שלום ושבת של אחדות וחיזוק לכל עם ישראל!!
שלכם,
מרדכי

יום חמישי, 20 בפברואר 2014

לענות גם אם אין לך מה להשיב, ויקהל, תשע"ד

עי' חתם סופר על התורה סוף ויקהל (ל"ח, א'-ט') ששואל על מה שבצלאל הבין קודם לבנות המשכן לפני הכלים בניגוד לציווי של ה' כ"מנהגו של עולם אדם קונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים". א"כ קשה מהמזבח העולה (נחושת) וכיור שבצלאל בנאם לפני בניית החצר כפי שרואים בפסוקים?

אבל על אף שאין לו מה להשיב, עדיין כתב את השאלה.......

ולכארה במחילה מכבוד תורתו, התשובה צריכה להיות בדומה למשל עם בוקר שעיקר עבודתו עם פרות ומהן פרנסתו. אז גם כשהוא בא לרכוש עדר פרות, קודם הוא בונה דיר, אח"כ רוכש את הפרות ורק לבסוף בונה גדר מסביב למקום המרעה. וגם כאן, עיקר העבודה בכלים, אבל לפני בניית הכלים יש לבנות מקום לאכסנם. לעומת זאת, כשבין כלי החצר יישארו בחוץ וכל העניין של יריעות החצר הוא כביכול מצד הצניעות והגדרת גבולות, בוודאי יש לבנות קודם את הכלים ורק לאחר מכן להעמיד את העמודים ולתלות את היריעות.

 ויש לבדוק אם בכלל ליריעות החצר היו דין מחיצה כלל לפי המרחקים ביניהם או עמידתם ברוח וצ"ע. 

שאלה נוספת בפרשה שאין לי עליה תשובה היא שבתחילת הפרשה (ל"ה, כ"ב-ג"ד) בפירוט הבאת הדברים לא נכתב הבאת זהב אלא כל מיני כלים העשויים מזהב "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה". לעומת כסף ונחושת? ועוד יותר קשה למה כסף ונחושת מוזכרים בנפרד ולבסוף עם עצי שיטים אפילו שבציווי הם ביחד עם זהב?

שבת שלום ומבורך!
מרדכי


יום שישי, 14 בפברואר 2014

כשהכול קורס, תחזור לbasics (בסיס/יסוד) - כי תשא, תשע"ד

בפרשת כי תשא אנו מסיימים ענייני המשכן שהתחלנו בפרשת תרומה ותצוה. התורה מצווה על ענייני מחצית השקל, אחר כך הכיור וכנו, שמן המשחה ולבסוף הקטורת. וראוי להביא מדברי הצדקת הצדיק (ערך רס"ד) ש"כתר כהונה הוא הזר דמזבח הקטורת כמו שאמרו ז"ל (ביומא ע"ב:) ולכך פרשת מזבח מקטר קטורת כתוב בסוף פרשת תצוה אחר ציווי עשיית בגדי כהונה ואחר קידוש ומשיחת גוף הכהנים ולא בפרשת תרומה דשם מקומו" ע"ש בהרחבה שהכתר הוא העשירי והמקיף של כל דבר בקדושה. לכן רק לאחר שמונת הבגדים (8) המתלבשים על גוף הכהן גדול (1) אפשר למנות את הכתר.

ולפי זה ניתן להבין גם למה עשיית הקטורת עצמה באה לבסוף וכדלעיל. אולם קשה למה התורה הפסיקה בין עניין מזבח הקטורת לעשיית הקטורת עם ענייני מחצית השקל, הכיור ושמן המשחה?

ואולי ניתן לומר שבאמת לא ברור למה השתמשו בכסף ופחות מובן למה השתמשו בנחושת בעשיית המשכן? לכארה אלו מתכות זולות יחסית לזהב שממנו לא היה חוסר. כמו כן, בבגדי הכהונה לא השתמשו כלל בכסף ונחושת? אלא שמצאנו ברש"י (תצוה כ"ז, ב') שנחשת מכפרת על עזות מצח וגם מצאנו שנחשת דומה לנחש (עי' רשי במדבר כ"א, ט') שלשון נופל על לשון. וכן שדווקא במכסה עיזים (מלשון עזות מצח) היו קרסולים של נחושת (המכפרת על עזות מצח). ראוי גם להוסיף שבטבלת האלמנטים שלושת המתכות הללו, נחושת (Cu), כסף (Ag) וזהב (Au) נמצאות באותו טור (קבוצת אלמנטים) וברצף! כשמשקלו של נחושת הכי קל מבינהם.

ויש לומר שכהונה ועבודת הקטורת מסמלת עליתיות/עליונות ולכן אין מקום לנחושת בבגדיו. לעומת זאת, מצב זה יכול להוביל מהר מאד לעזות וגאווה (חטא קדמון?). לכן לאחר פרשת הכהנים ועשיית מזבח הקטורת, התורה חוזרת לעניין של "מחצית השקל" שהכהנים יפנימו שכל מה שיש כאן מסביב הגיע מעם ישראל. ואז על הכהן לקדש ידיו ורגליו מכיור נחושת הנמצא בחצר המשכן שאדניהם נחושת, להזכיר לכהן שיש להישאר מחובר לבסיס - שכאמור, נחושת היא המתכת הבסיסת לכסף וזהב. וכן כשנכנס לאוהל מועד, האדני המסך היו מנחושת. וכן אחרי זה, באה התורה וכותבת את פרשיות משיחת השמן ועשיית הקטורת. 

לאחרונה עוברת על עם ישראל תקופה לא פשוטה כלל, ואני רואה בזה כתוצאה ישירה מבניית ציבור עליתיסטי המנותק מהיסוד, מהבסיס. עלינו ללמוד מהכהנים שגם כשבאו לעשות את העבודה הכי נעלה במקום הכי מיוחד, היה עליהם להישאר קשורים וקשובים לשטח, לעמך.

ערב שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!
מרדכי

יום שישי, 7 בפברואר 2014

במורם מהעם, עבור העם - תצוה, תשע"ד

כתוב בפרשה, "ואתה הקרב אליך אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (שמות כ"ח, א') ואומר הקדושת לוי שכמו שהקב"ה בחר בבני ישראל "אשר בחר בנו מכל העמים" שיש אהבה של הקב"ה רק כלפי עם ישראל ושנאה כלפי שונאינו, הייתי סובר שעכשיו בבחירת הכהנים מתוך עם ישראל, שהקב"ה אוהב את הכהנים ושונאי את שאר עם ישראל? לכן כתוב שעבודת הכהנים חייבת להיות בבגדי כהונה שנתרמו על ידי העם ואם לא כן, עבודתם פסולה כמו שכתוב ברש"י (שם שם, ה' ד"ה והם יקחו) "אותם חכמי לב שיעשו את הבגדים יקבלו מן המנדבים.... לעשות בהן את הבגדים." וכן כל כהן שלא אוהב את עם ישראל עבודתו פסולה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג דף קמז:) "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך."

וממשיך הקדושת לוי שלכן אפילו שמצאנו כל הזמן חשיבות העניין של זכות אבות, בחושן הכהן גדול לבש שתים עשרה אבנים עם שמות השבטים דווקא (אפילו שגם שמות האבות היו שם אבל עליהם לא כתוב במפורש בתורה) וזו מאותה סיבה כפי שהסברנו לעיל שגם הכהן גדול, היהודי הכי קדוש והכי מורם מעם, חייב להבין שכל מעשיו הם עבור העם ולטובתם.

ואולי בזה ניתן ניתן להבין למה נכתב שמות השבטים על החושן שהיה כנגד הלב? כי כמו שתפילין של יד הם כנגד הלב "לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו" ויש סיכוי גדול שעקב גאוות הכהן שהוא המורם מהעם, יבוא וידרוש סיפוק לכל תאוותיו, דווקא שם כתוב שמות כל בני ישראל כדי שיבין שכל מעלתו נובעת מזה שעליו לאהוב את העם ולדאוג לטובת העם. כל מה שיש לו הוא מקבל מהעם, בין אם זה כבוד, בין אם זה פרנסה או כל דבר אחר, והכל צריך להיות מנוצל לטובת העם, ובוודאי שאין לו לדרוש ש"מגיע" לו משהו עקב מעמדו הרם.

ועי' באזניים לתורה שדווקא הכהן שנמצא במעמד מורם העם, עליו להכפיל את האמצעים כדי להימנע מתאוות וניסיונות. מצאנו שכל יהודי מספיק לו תפילין של יד ותפילין של ראש, לעומת זאת על הכהן גדול ללבוש גם את החשן כנגד תפילין של יד ואת הציץ כנגד תפילין של ראש.

ערב שבת שלום,
מרדכי 

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

מי יהיה ה"שר בנט" החרדי? תרומה, תשע"ד

השבוע אירעו שני אירועים אוויליים שלכארה אינם קשורים זה לזה, אבל יש בהם מן הדמיון.
ראש ממשלת ישראל נתניהו הודיע שישנה אפשרות שיישארו 250,000 מתיישבים תחת שלטון ערבי במסגרת הסדרי שלום. השר נפתלי בנט הגיב שמדובר ב"אובדן עשתונות ערכי" וכמובן התנצל בהמשך שלא הייתה כוונתו לגופו של אדם.
אירוע נוסף, פחות מתוקשר הייתה תאונת הדרכים שבה היו מעורבים חמישה בחורי ישיבה מ"עטרת ישראל, ששכרו רכב באמצע הזמן, כנראה ללא ידיעת רבניהם והוריהם ונסעו לחופשה באילת. תגובה מכל גורם שהוא טרם התקבלה.
"ויקחו לי תרומה", "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואומר הלב אליהו שאלו שתי המצוות הבלעדיות שחייבות להיעשות לשמה בניגוד למאמר חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והסיבה היא שמטרת שתי מצוות הללו היא להשרות את השכינה בינינו, ומבלי עשייתן לשמה אין כל ערך במעשה מצווה עצמו.
והוא ממשיך שכל אדם הוא מקדש מעט וחובה עלינו להכין את עצמנו להשראת השכינה בתוכנו ואת זה עושים על ידי תיקון המידות (בשם ר' חיים ויטאל) כידוע שדרך ארץ קדמה לתורה. ואת המידות הללו, הדרך ארץ, אינו מיוחד ליהודים שלומדים תורה אלא גם הגויים מחוייבים בהן. ועל ידי זה הוא מסביר למה אלימלך שהקדים לאברהם שאלות אודות אשתו מחוייב מיתה. וגם אנשי שכם שעל אף שהם לא חטפו ולא אנסו את דינה היו מחוייבים מיתה כי הם ראו את האכזריות, ראו את הריקבון ולא מחו.
ודבר זה ידוע בעולם הפיליסופי כ"עליונות מוסרית" "moral superiority". ובלי זה אין תורה. והלב אליהו כותב, "תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו" ו"דעת... היינו דרך ארץ", שנבילה אינה אשמה במצבה, אבל תלמיד חכם היה צריך לתקן את מידותיו ולכן הוא אפילו יותר גרוע מנבילה.
השארת 250,000 יהודים תחת שלטון ערבי הינה אובדן העליונות המוסרית וטוב שהשר בנט מחה מייד וקטע הרעיון עוד באיבו.
חמישה בחורים שוכרים רכב באמצע הזמן לנסוע לאילת הינו גם כן אובדון העליונות המוסרית ומצביע על ריקבון הפשה בתוכינו. האם לא ראוי שתהיה מחאה?

בברכת שבוע טוב!
מרדכי