מנחם טוקר "באים לשבת" מראיין את מרדכי אדלר - אבא של חייל בנצח יהודה / הנחל חרדי

חיילים חרדים - המודד של הציבור החרדי כולו

שבת פרשת כי תצא : דברים שנאמרו במוצב חרמש לחיילי נצח יהודה

האדמו"ר מסלונים מציין שלוש לשונות בפרשיות כאן:

1.      "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך", (שופטים כ', א')

2.      כי תצא למלחמה על אויבך ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו", (כי תצא כ"א, י').

3.      "כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע ....כי השם אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש", (כי תצא כ"ג, י')

 

 

ולכארה בולט שההבדל העיקרי שבפרשתינו בפעם השנייה לא כתוב "למלחמה" אלא כי תצא "מחנה"? יש עוד להקשות שהפרשה הראשונה המדברת בירא לבב – המפחדים מהעבירות שבידם, נועדת לסנן את הרשעים, אז מה שייך אחר כך העניין של "יפת תואר"? האם בשבאבניקים עסקינן? ועוד, פרשה השלישית, המדברת על היגיינה בסיסית וצניעות פשוטה, הייתה צריכה להיות לפני הפרשה של יפת תואר, שכאן מדובר בהתנהלות של מחנה, המתהווה עוד לפני היציאה למלחמה וההזדמנות לשבות שבויים?

ראיתי בר' שמשון רפאל הירש ש"מחניך" בתוספת "י" משמעותה רבים – בשתי מחנות מדובר. וא"כ אולי אפשר לבנות מהלך שיתרץ כל הקושיות.

הנצי"ב בכמה מקומות מדגיש שמי שאינו מיוצאי מלחמה הוא בגדר "טפיל" ובהתאם אינו זכאי לנחלה בישראל. לכן שבט לוי, על אף שישב, למד ולימד את עם ישראל, וויתר על נחלה בארץ ישראל. הנצי"ב אפילו אומר שאם היו יחידים משבטים אחרים, ואין לו ספק שהיו כאלו, שלא היו מעוניינים לצאת למלחמה והעדיפו לקדש את עצמם ללימוד תורה, גם הם וויתרו על נחלתם בארץ ישראל. וזה ברור שיציאה למלחמה אינה פיקניק, ומלאה ניסיונות. אז התורה מתחילה עם יציאה למלחמה והפחד הפנימי שלך מהעבירות שבידך, שאינך זכאי. אבל עדיין אל תחשוב לרגע שרק צדיקים גמורים יצאו, אלא שבוודאי ובוודאי היו גם כאלו (ואולי אפילו רובם) עם עבירות בידם שהחליטו בכל זאת, כדי לזכות בנחלה בארץ ישראל (ציונים כאלו) ועוד יותר, כדי שיהיה להם את הזכות להגן על עם ישראל, הם עדיין יוצאים למלחמה.

ואז התורה מדברת על הניסיונות במלחמה שהם לא מעטים, אבל התורה מלמדת אותנו שני כללים חשובים. הראשון, לא משנה איזה ניסיון מזדמן לך, תמיד יש את הדרך להפוך את הניסיון לחוזקה ולמקפצה בעבודת ה', והשני, שאינו דומה עמידה בניסיון בחיים האזרחיים כעמידה בניסיון בתקופת השירות הצבאי, שכל ניסיון אחר מתגמד, לעומת הניסיון של חייל בזמן המלחמה והניצחון.

ומאיפה אנו למדים זה? עד עכשיו נאמר "כי תצא", כל מיני יחידים יצאו, הוא והוא והוא, אבל אם עם ישראל הצליח לצרף חיילים רבים ליחידה ששומרת על עצמה ברוחניות גם בעת מלחמה וניצחון, רק אז התורה מכנה להם "מחנה", דהיינו קבוצה של יחידים הפועלים יחד בעבודת ה'. ועכשיו מתחיל ניסיון חדש, ניסיון שלא היה להם מקודם, שדווקא מתוך האחדות וההרגל אחד עם השני, אולי יישכח ההיגייניה הבסיסית והצניעות הנדרשת, אז באה התורה ומזהירה על עניינים הללו. ואל תטעה לחשוב שהתורה מדברת רק לחיילים, כי התורה מדגישה נקודה נוספת, שאם החיילים בצבא ה' הלוחמים מלחמות עם ישראל מתנהגים נכון, אז גם ה"מחנה" השנייה, אלו שנשארו מאחור באזרחות, גם יהיו קדוש, ולהיפך חס ושלום, אם נציגיהם החיילים אינם מתנהגים בדרך קדושה, סימן שיש פגם במקור מחצבתם, ושגם חסר מהקדושה במחנה האזרחית.

זכיתי לבקר בבית הכנסת של הרמח"ל בעכו הקיץ ושמעתי שם שרבי עקיבא חזר בתשובה בגיל 40, ולמד תורה עד גיל 120, והרמח"ל שנפטר בגיל 40 השלים את שנות חיי רבי עקיבא. הרמח"ל, בספרו "מסילת ישרים" בונה את כל העלייה של אדם במדריגות של עבודת ה' על המאמר "אמר ר' פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות (ונשמרת), זהירות מביאה לידי זריזות (ויד תהיה לך, ויצאת), זריזות מביאה לידי נקיות   (וכסית), נקיות מביאה לידי פרישות (כי יהוה אלהיך מתהלך בקרב מחנך), פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה  (והיה מחניך קדוש), קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים". בסוגריים שמתי את הייחוס של רשר"ה של המידות למילים בפסוקים כשתרגום לעברית של ספרו כנראה חסר קצת. האם זה לא מדהים שדווקא הפסוק המכיל בתוכו את כל הסודות לעבודת המידות יהיה בעניין של חיילים שיצאו לקרב, ועוד בצרכים הכי בסיסיים שלהם והכי אושיים? לא היה יותר ראוי ללמוד עניינים אלו מפסוק על משה שעולה לשמים או איזה עניין נשגב אחר? אלא כאמור לעיל, דווקא אצל חיילים קרביים יש ללמוד ענייני עבודת ה'. הם אלו שיושבים בחזית, תרתי משמע. גם בחזית של המלחמה נגד האויב, וגם בחזית של הדופק הרוחני של עם ישראל. אין לחשוב ששלחנו בחורים אלו לחזית וטוב שנפלטו מתוכינו, עדיף שלא יהיו בינינו. אלא ההפך הוא הנכון. הם אלו שהתנהגותם תקבע את מצבו של האומה!!

כמה חשוב לנו לחבק כל חייל, לעודדו, ולדאוג למדרגתו הרוחנית, כי מדרגתינו תלויה במדרגתו. וכמה אחריות יש לחיילים כלפי האזרחים, לא רק לשמור על ביטחונם הפיזי אלא גם על קדושתם, ושנזכה ל"והיה מחניך קדוש" בשתי מחנות מדובר.

בברכת שבת שלום!

מרדכי

על תקנות השוק

השבוע נוכחנו לראות מתפרסמת בעיתונות "תקנות השוק", שלקראת המיכרזים העתידיים בעיר חריש" ובלשון התקנה:

"אמנם מן הניסיון למדנו, שהאופן שבניית העיר תהווה הצלה, היא אך ורק על ידי שכל הציבור יתאגד יחד, ולא ילחלקו לקבוצות קטנות, וכח הרבים המאוחדין נותן אפשרויות רבות של הוזלה, וידוע גודל הס"ד שיש כאשר כל החרדים לדבר ה' יהיו מאוגדים וזכות הרבים מסייעתם.".

ולכן התבשרנו ש"מונה ועד" של אנשים צדיקים יראי שמיים וכו':

"אשר כבר ידם רב להם במסירות לכלל ולפרט, ויודעים היטב בטיב מו"מ בפרט בתחום הדיור"

וקצת התפלאתי, כיון שלכארה על דרך הטבע, ולפחות לפי הגישות המקובלות של כלכלנים מובילים (אדם סמיט לדוגמא), "השאיפה האישית של כל יחיד להגדיל ריווחיו, תוביל ממילא להגדלת רווחת הכלל", ובמילים  אחרות, הצרכן מרוויח מהתחרות. כאן, על פניו, תהיה תחרות בין הקבלנים הזוכים במיכרזים, וככל שיחששו מאובדן לקוחות, יהיה עליהם להיטיב עם הלקוחות כדי לזכות בהם. וככל שיש תחרות בין העמותות, תהיה יותר ביקורת ויותר שקיפות. האם יש מי שהפסיד מהכנסת סלקום ואורנג' לשוק? מהכנסת הוט? ברק, נטויז'ון ועוד?

אבל תורה היא, וללמוד אני צריך, אז פניתי לסימן הראשון בהלכות שבת רמ"ב בסעיף הראשון וז"ל, "אם מוכרי הדגים מייקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו . והנה בבאר היטב הביא דלא יעשו תקנה רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקדם , אבל באליה רבה ובפרי מגדים כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים". אז רואים מכאן כמה תנאים לתקנה:

א.      שיש כאן קרטל – מוכרי הדגים התאגדו יחד (ועי' במפרשים שמביאים לשון "והערלים", דהיינו שכל הגוים התאגדו נגד היהודים שאינם יכולים לקנות בשר בזול).

ב.      "שער" – שיש מחיר שוק מקובל.

ג.       "שלא יקנו" – התקנה חלה על כולם, וכן המשמעות מהמשך הסעיף שהגזירה היא גל על עשירים כדי שלא יקופחו העניים.

ולעניינינו! האם יש כאן קרטל? עוד לא היה מיכרז אחד. עוד לא קבעו מחירים. האם יש "שער" מקובל? עוד אין עיר, אין יישוב, אין בתים. אז אם משווים לירושלים, חריש תיחשב לזיל הזול, ואם לערד, באמת יש כאן ייקור. אבל לגזור תקנה כדי לקבוע שער, אני אשמח אם יאירו את עיניי למקור לסמכות זו. והאם התקנה חלה על כולם? בגור תקנו תקנות על עלויות של חתונות ומחירי ספודיקים שחלו על כולם, וכאן יש גזירה על כל המסכנים ותפרנים שאין להם כסף לקנות דירות בירושלים, בני ברק, אשדוד ואפילו לא קרית ספר, רק עליהם חל הגזירה.

אשמח לשמוע בצורהעניינית מה דעתכם בנושא. מה חסר לי כאן בתמונה כדי שאוכל להבין את התקנה על בוריה.

ואולי עקב ניסיוני בקרית ספר אני מדי סקפטי. גדולי ישראל מינו ועד של צדיקים, נתנו את ברכתם לדרך, מאות נרשמו ונתנו דמי קדימה לעמותה, ואיכשהו, אותו ועד פתח חברת קרית ספר ונהיו עשירים מופלגים, ומהמובילים בתחום הנדל"ן בארץ היום (אלו שעדיין בינינו).