הערה בפרשת וירא, תשס"ח

המלאכים שאלו את לוט, "עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך....", ולכארה קשה מה עם אשתו? רש"י הרגיש בקושיא זו ומסביר "פשוטו של מקרא מי יש לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית". ועל זה יש לשאול שתי שאלות: א. למה "בנותיך שבבית" אינן כלולות במילה "בנותיך"? וב. בפסוק ט"ו המלאכים אומרים קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות..., ולמה אי אפשר לומר "קום" ונאמר שוב שהן כלולות כפשוטו של מקרא כדלעיל? ואולי יש לתרץ שהמלאכים בהתחלה בכלל לא התכוונו להציל את אשת לוט, ורק אלו שהיו ראלוונטיים לקיום העולם ולדור העתיד ואולי מטעמים אחרים. אולם לאחר שהחתנים והבנות הנשואות סירבו להצטרף, לא הייתה ברירה אלא לצרף גם את אשת לוט כדי למנוע מצב שבנות לוט נמצאות לבד עם אביהן וכפי שקרה לבסוף, וצ"ע.

חפשתי נושא שישתלב עם העיתוי הנכון עבור הפתיח, וכמדומני שמצאתיו.

שומעים שבביתר עלית העניינים מתחממים לקראת הגשת הרשימות למועצת וראשות העיר. לפי מה שהבנתי, שני המועמדים בבחירות הקודמות, פינדרוס ורובינשטיין הגיעו להסכם שפינדרוס ירוץ לראש העיר, ולא רובינשטיין, ובבחירות הנוכחיות רובינשטיין ירוץ ולא פינדרוס. לאחר תקופה מאד מוצלחת, ולכארה על זה אין חולקים, רבני, עסקני, ותושבי ביתר שיכנעו את פינדרוס לרוץ שוב, על אף ההסכם, כיון שזה טובת העיר.

והנה ההסכם:

העובדות די ברורות, והשאלות הן מה ההלכה, ומה ההשלכות? שאף אחד לא יהיה תמים לחשוב ששאלה מסוג זה לא עלתה בעבר, הקרוב או הרחוק, אבל מה שמפליא הוא מידת ההתערבות הרבנים והעסקנים בכריתת הסכמים, לעומת השתיקה הרועמת בהפרתם. כפי שאני רואה את פני הדברים, אם יש כאן הסכם מחייב, בגלל או למרות התערבות הרבנים ועסקנים, ברגע שפינדרוס בא להפר הסכם שנעשה על דעת הרבנים, איך אפשר לבוא עכשיו ולומר שאני שומע בקול הרבנים.

נחדד נקודה זו, אם בבחירות הקודמות, הציבור נתן תוקף להסכם ובמיוחד ע"י הצבעתם בגלל התערבות הרבנים ומתוך אמונה שזה האמת והדבר הנכון לעשות, וחייבים לשמוע בקול הרבנים, אז איך מפרים הסכם של הרבנים עכשיו בתירוץ שיש לשמוע בקול הרבנים? התערבות והוראות הרבנים בזמנו הוסיף את התוקף ההלכתי ומוסרי להסכם, ובהפרתו אתה מוריד מהחיוב לשמוע בקול החכמים.

זה די מזכיר את הפתגם, ש"העסקנים לא שומעים בקול הרבנים כל השנים, אז למה אסור לי לא לשמוע רק ביום אחד - יום הבחירות?".

אבל האמת היא שאין כאן כל חידוש, הלכה פסוקה היא מקדמא דנן, קבלתי רשות מבני הרה"ג אליעזר גולדשמידט זצ"ל להעלות את פסק הדין שכתב בזמנו על בחירות ברחובות כשדן על ערעור פסק ביה"ד הרבני ברחובות. יש לציין שלספרו "עזר משפט" שהוצאו ע"י בניו לאחר פטירתו, יש רק הסכמה אחת וזו של הרה"ג ר' אלישיב שליט"א.

פסק הדין הוא כל כך קולע, כל כך ראלוונטי, כל כך חד, שקשה להבין איך אנשים מנסים להסביר אחרת. יחיד שמייצג ציבור, אינו יכול לחזור בו, אינו יכול להטעות את הציבור, ואינו יכול לומר שהוא התחייב בשם עצמו ושזה אינו מחייב את הציבור, או להיפך, שהוא התחייב בשם הציבור (או בשם המפלגה) ואין זה מחייבו אישית.

עיון בהסכם מראה חתימה של רובינשטיין ופינדרוס בלבד. לא בויאן, ולא פורוש, לא דגל ולא אגודה, גם לא של אף רב או מנהיג. האם מישהו יכול לומר שהיה כאן הסכם פרטי? בין שני אנשים, והרבנים, המפלגות, הגדולים והציבור לא היה מעורב בו, לא לפני כריתת ההסכם ולא אחרי??? ברור שלא. כולם היו חלק מההסכם, יש כאן הסכם רב צדדי, וכמו כל חוזה רב צדדי, אין לאף אחד רשות להפר אותו. לא החותמים, לא הרבנים, לא המפלגות, ובודאי לא הציבור.

נאמרו כמה טענות שכל אחת מהן מופרך מהיסוד. גם אם נאמר שפינדרוס הוכיח את עצמו כראש עיר מוצלח, ושברור גם כן שרובינשטיין אינו מוצלח כלל, אין אפשרות לחזור בו מההסכם המקורי בלי שמישהו יאמר "טעיתי".

מי זה כאן שאומר טעיתי כשהסכמתי להסכם המקורי? הרבנים שליט"א? הציבור? המפלגה? או אולי אדם פרטי? כדי לומר טעיתי ולבטל הסכם, צריך שיהיה יסוד הלכתי ולא רק עובדתי ובינתיים אין. הטענה העיקרית שמשמיעים היא שכל ההסכם היה על דעת בויאן, ואם הבויאנרים אינם מעוניינים בקיומו, אזי אין תוקף להסכם.

עיון בהסכם מראה שאין כל זכר לבויאן, ובויאן לא היה צד להסכם יותר מכל אדמו"ר אחר. אם אין הסכמת כל הצדדים לביטולו, אז גם אין לבויאן את הזכות לומר שהם אינם מעוניינים ברובינשטיין. במצב זה אפילו יחיד יכול לעכב ולדרוש קיומו.

טענה נוספת היא שרובינשטיין עצמו וויתר, אבל גם לזה אין רגלים ומשתי סיבות, א. ההסכם כותב במפורש "שצד א' יעשה כל שביכולתו לבחירתו של צד ב'.... אין זה שזה תלוי בהגשת מועמדתו או לא. על פינדרוס לעשות ככל שביכולתו, אפילו אם צריך לומר (בקיצוניות אמנם) שאינני מגיש מועמדות פעם נוספת בכל מחיר. האם מישהו יעלה על דעתו שגם במקרה כזה רובינשטיין לא יגיש מועמדות? וב. כפי שרואים מפסק הדין לקמן, הסכם עם הציבור לא צריך שום קנין, וגם לא בכתב. רוח הדברים פשוטה. רובינשטיין התחייב לא להגיש מועמדות בבחירות הקודמות, והתחייב כלפי הבוחרים להגיש מועמדות בבחירות הנוכחיות. אינני סבור שיש לרובינשטיין את הזכות לוותר, וכל הכבוד לר' מאיר פורוש שדרש זאת ממנו. ברור גם שמה שנטען שפינדרוס התחייב רק מטעם מפלגה מסויימת ולא מטעם עצמו, אין לה כל אחיזה במציאות וכפי שעולה מההסכם.

עכשיו כל מה שנותר לדעת הוא מה חובת כל הצדדים להסכם, רבנים, עסקנים, מפלגות, והציבור כאחד, לדאוג לקיום ההסכם? מי שלא מוחה נגד הפרתו, מוציא את עצמו ממעמדו וגורם נזק לעצמו ולכל עם ישראל, וכפי שמביא המחבר, "ועם סיום חייבים אנו להוסיף ולומר לבעלי הדין כי פרנסי ציבור בשליחותם בעניני הציבור, אל להם להשתמש בטענות שהתחייבויות אשר הם קבלום עליהם, אינן מחייבות, הואיל ולפי הדין יש ערעור בתוקפם. דיבור והתחייבות, ובענייני ציבור במיוחד הם דברים שבקדושה, אשר יש לשמרם ולקיימם במלוא הכוונה כלשונם וכרוחם, וחלילה לחללם. בל יחל הציבור דברו וחס ושלום להחריב את הארץ על ידי העמדת "דבריהם" על דין תורה.

ועיין בתשובת הרשב"ש בסימן תקס"ו הנ"ל, הכותב:

,      "צא וראה בכל קהלות הקדש איך הם מתנהגים בענין זה, שלעולם אינם חוזרים, לא משום דבר שלא בא לעולם ולא משום הונאה... ועוד שגנאי הוא לציבור לומר מוטעים היינו... ואלים כחא דציבורא ככח בית דין, ואם באנו לבטל מכירתם אם כן מה כח בית דין יפה". (ההדגשים במקור)