יום רביעי י"ט ניסן תשע"ה
הבסיס האידיאולוגי לעולם הישיבות
בכל דור ודור
עומדים עלינו לכלותינו, ובכל דור ודור גם קמים ניסיונות ומצבים חדשים שלא ידעום
אבותינו, הקדוש ברוך מצילנו גם מידם. זהו לא רק מעשה ניסים, שהרי למדנו שאין לסמוך
על הנס, אלא בכל דור ידעו מנהיגי הדור ולהביא לשינוי ולהתאמה כדי לתת מענה לצרכים
ולבעיות החדשות שקמו. גם דורנו אנו יש בו ניסיונות לא מעטים, אשר בתגובה להם גם יש
להביא לשינויים שיקדמו את פני הרוח. שינויים אינם דבר קל, היהדות במהותה היא
שמרנית ולא ששה לחידושים, ויש לנו הדרכות והוראות מגדולי הדורות איך לבצע זאת.
כל מבט לשינוי בחינוך החרדי חייב לעבור דרך מכתבו המפורסם של המשגיח
הרה"צ ר' אליהו דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ג עמ' שנ"ו) בו הוא
מנמק התנהגות עולם הישיבות[1].
המכתב בא כתשובה לשאלה האם לפתוח סמינריון למורים עבור בחורי ישיבות המעוניינים
להכין לעצמם מקצוע לבוא העת. כדרכם של מכתבי תשובה של רבנים בענייני אקטואליה, הוא
אינו נכתב בסגנון מאמר בכתב עת אוניברסיטאי אבל עדיין נוגע ואינו נוגע בתחומים
רחבים ושונים ומאיר עליהם.
המשגיח זצ"ל במכתבו הנ"ל מביע חשש לאיבוד הסיכוי להצמיח
גדולי ישראל כתוצאה מפתיחת הסמינריון. ממשמעות המכתב יש להבין שמדובר בסמינריון
שבו לומדים גם לימודים ישיבתיים וגם לימודי מקצוע. בתחילת המכתב הוא אף נוטה לאשר
את פתיחתו של הסמינריון לאור נחיצותו תוך כדי הבעת אימון בכוונת ויכולת היוזמים ומציע
העמדת סייגים וגדרות לשמור על טהרת המוסד. בכל זאת, לבסוף הוא ממליץ שכלל לא כדאי
לפתוח את המוסד. נימוקו הוא הסיכון שבחורי ישיבה אחרים יראו במוסד אלטרנטיבה לעולם
הישיבות, ובמקום לשאוף להיות גדולי ישראל, עיניהם יתחילו לפזול החוצה. ברור לו
שהשאיפה להוציא גדולי ישראל "אדם אחד מאלף מצאתי" נושא בחובו נפילתם של
אחרים אבל הוא רואה זאת כמחיר הוגן לשלם. הוא כואב את כאבם של הנפלטים ואף אינו
מתנכר להם בקובעו שיש פיתרון במה שיהיו בעלי בתים פשוטים ובלשונו:
"חנווניים" אבל העיקר שלא ישמשו מושא להערצה אצל בחורי ישיבה אחרים.
ההתמודדויות של עולם הישיבות
היום אנו עדים לשני תרחישים קשים ביותר הדורשים בחינה מחדש של אסכולת
עולם הישיבות מתוך המציאות בשטח: א. עולם הישיבות הקדושות, מעבר לתופעת הנשירה
וחזרה בשאלה שמסתכמת באחוזים בודדים, ישנה תופעה נוספת של "נשירה
סמוייה" בתוך הישיבות עצמן ונהירה לישיבות לחלשים/נושרים. ב. גידול אחוז
הציבור החרדי מתוך אוכלוסיה היהודית בארץ ישראל מחייב היערכות שונה ממה שהיה בגולה
ובין הגויים.
כדי להבין טוב יותר מול מה אנו מתמודדים ראוי לקבל מבט חיצוני (יש
קושי לי עם המילה "אובייקטיבי") בהרצאתו של יאיר לפיד, טרם פתיחת מפלגת
יש עתיד בקריית אונו – הקרייה החרדית https://www.youtube.com/watch?v=HNJZJw1ZE9A . מוטיב ההרצאה
היה שהחרדים נצחו ועליהם לקחת אחריות על המדינה ולכן עליהם להכניס לימודי ליבה לתוך
מערכות החינוך החרדיות.
ההרצאה עצמה, ככל שהייתה מרתקת, הייתה לפיד קלאסי: רהוטה, מלאה גימיקים
תקשורתיים (חוק יום כיפור) והתעלמות מוחלטת משאלות קונקרטיות ועובדות מהותיות. מר
לפיד אינו טורח להסביר למאזין מה קדם לעולם הישיבות ולתנועת ההשכלה/ציונות? מה היה
נהוג אצל שאר ה"שבטים" היהודיים ברחבי העולם, הספרדים, היהודים שחיו בארץ
ישראל מאז חורבן הבית, הרוסים והאתיופים? הסתיר איך השבט הלבן (חילוני/שמאלני/אשכנזי)
הפך להיות הזרם המרכזי תוך כדי ניצול וביזת שאר השבטים. דברים הללו אינם מסתדרים
עם המוטיב שלו ולכן גם אינם זוכים להתייחסות ממנו.
עולם הישיבות כתריס מול ההשכלה
אין ספק שבנקודה אחת מר לפיד צדק. עולם הישיבות כפי שהוא מוכר לנו
היום קם כתנועה נגד לתנועה החילונית. הוא רק טועה כשאמר באותה נשימה שהחילוניות
קמה כתנועת נגד לחרדיות. תמיד, תמיד, תמיד היו יהודים שלא השלימו עם הנוכחות
האלוקית בחייהם ומצאו כל מיני סיבות ודרכים איך להסיר את עול שמיים ועול המצות
מעליהם. עי' מס' סנהדרין דף ס"ג: "אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל
בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא".
תמיד היו "יוצאי בשאלה" ו"אנוסים" שטענו לבעיות השקפתיות עם
אלוקים ועם האמונה, אבל כולם יודעים בדיוק היכן קבור הכלב. אמנם, במאה ה-19, עם רוחות
האמנציפציה שפרצו חומות הגטו היה צורך בהקמת עולם הישיבות כתנועה נגדית. ולא מר
לפיד, על אף שזיהית נכון את נקודת הזמן ואת התופעה, אין לזה כל קשר לקריאה "חדש
אסור מן התורה" של החת"ם סופר כי כפי שאתה בעצמך אמרת, אף עולם הישיבות
היה חדש!!!
מה שמרתק הוא שהמשגיח זצ"ל במכתבו הנ"ל מתייחס לשתי אסכולות
שקמו כתנועת נגד לרוחות ההשכלה: שיטת ליטא (עולם הישיבות) ושיטת פרנקפורט (תורה עם
דרך ארץ). המשגיח אינו מתייחס למצב הקודם לתנועת ההשכלה ואיזה שיטה הייתה נהוגה עד
אז, אולי שילוב של שתי השיטות יחד, אולי שיטה אחרת, וכן לא ברור איך היה נהוג בשאר
מקומות בעולם שלא נפגעו מ"ההשכלה". ושוב אם נוכל לדעת איך היה לפני הקמת
עולם הישיבות או איך היה בגלויות אחרות, אולי נוכל ללמוד וליישם את השיטות ההן גם
בימינו.
מעניין שמכתבו של המשגיח זצ"ל בא כתשובה לשאלה אם לפתוח סמינריון
למורים עם הענקת תוארי BA לחרדים והרצאתו
של מר לפיד היה בקמפוס חרדי איפה שכן מעניקים תוארי BA לחרדים.
תוצאות של עולם הישיבות
70 שנה קיימות ישיבות בארץ ישראל שזה מספיק זמן להשוות את המציאות בשטח
לקווים ששורטטו במכתב הנ"ל . כאמור לעיל, שני המוטיבים המובילים במכתבו הם 1.
"אחד מתוך אלף" ו-2. "שיהיו כמה שיפלו". האם זה מה שקורה
בפועל? יש להניח שב50 שנים הראשונות היו לפחות 200,000 בחורי ישיבה[2]
(נוקט במספר מצומצם בכוונה) אז צריך להיות לפחות היום כ-200 גדולי ישראל בני גיל בין
37-87. האם השגנו את המטרה? יש להניח שכן אבל לפני שחוגגים עם השמפניה, יש שני
מכשולים רציניים בתוצאות הללו: א. לחלק לא מעט של ראשי הישיבות, רבנים ודיינים
המובילים יש תעודת בגרות (ומבלי לנקוט שמות) ו-ב. בארה"ב היכן שכולם לומדים
בישיבות תיכוניות יש גדולים במספר לא פחות מזה?
יש גם לבחון את צד השני של המשוואה. מהו שיעור הנפגעים מהשיטה שמעליו
יכול להיחשב ככישלון השיטה? במכתב הנ"ל, המשגיח כותב לגבי שיטת פרנקפורט, "וכמה
מהם זהירים מאד אפילו בדקדוקי המצוות" ואותו לשון לגבי שיטת הישיבות בכיוון
השני "אמנם, לא נחשוב שלא ידעו מראש כי בדרך זה חס ושלום יקולקלו כמה".
אין לנו אלא להסיק מזה ששיעור ההצלחות בפרנקפורט צריך להיות שווה ערך לשיעור הכישלונות
בשיטת הישיבות!! אין ספק שמדובר באחוזים בודדים, 5% זה כבר הרבה, 10% זה כבר אסון
וכל אחוז נוסף הוא בגדר צונאמי המאיים על זכות קיומו של כלל ישראל. בבחירות
האחרונות הצביעו קצת מעל 200,000 חרדים – חצי מהם נשים לרשימת יהדות התורה. על
בסיס אותם מספרים שהשתמשנו קודם, 200,000 בחורי ישיבות בחמישים שנים הראשונות,
בתוספת 200,000 בעשרים שנים האחרונות יש להניח ש 75% מהנולדים ומתחנכים כחרדים כבר
אינם רואים את עצמם כחרדים כלל. האם אפשר לישון בלילה עם מספר זה?
סור מרע ועשה טוב
ובכל זאת, אין לצאת מנקודת ההנחה שמדובר בכישלון השיטה!! חלילה וחס!
שיטת הישיבות היא הנכונה ועוד תמשיך להיות הנכונה אבל יש להתאים אותה למציאות הזמן
ולעמוד כל הזמן על המשמר שלא יהיה בה סדק, כשלצערינו שני סדקים בחומה נעשו במו
ידינו.
המשגיח כותב שיש "סור מרע" שאין לפתוח מוסדות אלטרנטיביים
לישיבות שבחור יכול ללכת שם ולהרגיש כמו כולם ויש גם ה"עשה טוב" להכשיר
"חנווניים". בעשרים שנים אחרונות נסדקו שיטת עולם הישיבות על ידי פתיחת
"ישיבות לנושרים/חלשים", דבר שלא היה לו אח וריע בכל ההיסטוריה של עם
ישראל, לא בבבל, לא בספרד ולא בליטא. מי שלא למד נהייה "חנווני".
בווילנא היו בתי מדרשות של סנדלרים, של עגלונים, של חייטים ושל כל מקצוע ומקצוע.
מי שכבר לא ראה ברכה בלימודו, הוריו הצמידו לתחום ומקצוע שעניין אותו והוא נהיה
בעל הבית טוב – הלוואי שהאברכים של היום היו כמו הבעלי בתים של ווילנא.
להוסיף חטא על פשע, כשנפתח ה"נחל החרדי" כדי שמי שלא לומד
יוכל לצאת ולהפוך ל"חנווני", העסקנים יצאו נגדו וגרמו להרחקתו
מהקונצנזוס החרדי, במקום לחבק אותו ולחזק אותו. צעד זה ואחרים הדומים לו ייצרו מצב
של אנדרלמוסיה בעולם הישיבות. בחורים טובים שיכלו לצמוח לגדולי ישראל הלכו לישיבות
לחלשים ומשם קצרה הדרך החוצה ומנגד, כל ה"חנווניים" הפוטנציאליים נשארו
בעולם הישיבות תוך כדי הורדת הרמה לכולם.
הזמנים, הם משתנים
גם עניין של הזמן כבר הוכיח את עצמו כשפעם להיות חנווני הספיק להיות
קצת "חברה-מן" ולהכיר פעולות אריטמיות בסיסיות, היום להיות
"חנווני", פקיד בנק, מורה לנהיגה או כל מקצוע מתחיל אחר, יש צורך בשירות
צבאי ותעודת בגרות. ישנם 999 בחורים שלא יהיו גדולים ולגביהם אין כל פיתרון איך להכשירם
ל"חנוונים". לחכות עד גיל 23-25 אינו פיתרון כי עד אז הבחור כבר יבש
במצב הטוב או מקולקל במצב הגרוע. מה עוד, כבר הוכח שהמכינות לבוגרים נכשלים הכי
הרבה באנגלית (ראה הרצאת לפיד הנ"ל). יש למצוא פתרונות לאחר ישיבה קטנה,
מקסימום שנה אחת כישיבה גדולה (במאמר מוסגר – היה ראוי שישיבות קטנות תארכנה ארבע
שנים כמו בכל מקום אחר בעולם ושהבחור יטעם מה"חופשיות" של ישיבה גדולה
רק בגיל 18+ כשהוא הרבה יותר בשל לכך.). בגרויות לא רק שאינן "מושא להערצה"
אלא רואים כמות הגדולים, רבנים ודיינים בחוץ לארץ ואפילו בארץ שהן אינן הפרעה
לגדלותם בתורה של הבחורים. ייתכן מאד שגם אותם בחורים שעליהם דיבר המשגיח היו בעלי
תעודת בגרות וכפי שמקובל בחו"ל.
בדורות עברו,
שינויים במציאות התרחשו לאט, אבל היום בכל שנה הטכנולוגיה והתקשורת משתכללים בקצב
שמעמיד בצל את השנה שעברה. אל מול זה גם השינויים שאנו צריכים לבצע חייבים לעמוד
בקצב. אם לא נשכיל לעשות זאת, נישאר עם מערכת חינוכית שיודעת לתת מענה רק לבעיות
שהיו קיימות בדור הקודם, אבל את הדור הבא היא מאבדת והולכת. לכן, כדי לשמור על
הדור הבא של יהודים שלמים ויראי שמיים, עלינו לפעול ולשנות במהירות.
[1] כותב המאמר אינו תלמיד חכם ואינו חוקר מומחה. כל דבר נכון במאמר הוא
בזכות אחרים. כל טעות היא של המחבר לבד.
|
תקופה
|
מחזור שנתי
|
כמות שנים
|
ס"ה תלמידים
|
תקופה לועזית
|
|
תש"ה-תשט"ו
|
1000
|
10
|
10000
|
1945-1955
|
|
תשט"ו-תשכ"ה
|
2000
|
10
|
20000
|
1955-1965
|
|
תשכ"ה-תשל"ה
|
4000
|
10
|
40000
|
1965-1975
|
|
תשל"ה-תשמ"ה
|
6000
|
10
|
60000
|
1975-1985
|
|
תשמ"ה-תשנ"ה
|
8000
|
10
|
80000
|
1985-1995
|
|
תשנ"ה-תשס"ה
|
10000
|
10
|
100000
|
1995-2005
|
|
תשס"ה-תשע"ה
|
12000
|
10
|
120000
|
2005-2015
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה