יום שבת, 10 בנובמבר 2007

הערות לפרשת תולדות, תשס"ח

בני נתי נ"י שאל בסעודת ליל שבת שעשיו ביקש רק נזיד עדשים, לעומת זאת יעקב נתן לו גם לחם ונזיד עדשים? הוא תירץ שעשיו נטה למות ואם היה נותן לו רק את הנזיד עדשים בתמורה לבכורה, עשיו היה יכול לטעון אחר כך שהוא נאנס למכור את הבכורה והעיסקא בטלה. אז קודם יעקב נתן לו לחם כדי להחיות אותו, ולאחמ"כ נתן לו את הנזיד עדשים בתמורה לבכורה.

עד כאן מדברי נתי:

ולכארה יש לשאול הא הדברים ידועים ש"תלוי' וזבין זביני' זבינא" ואם כן לא היה ממה לחשוש? בודאי שכאן אין המקום להיכנס לסוגיא סבוכה זו, אבל נענה עם שתי הערות: א. ייתכן שלא הייתה כאן תמורה ראוייה, ולכן רק לאחר נתינת הלחם, הוסר המכשול של כפייה, והיה כאן קניין. ב. ייתכן וכל הסברה של תלוי' וזבין זביני' זבינא מונחת בכך שהמעשה הכפייה מצטרף לקנין, או במילים אחרות, כשמכריחים את השני למכור, על אף היחלשות הקניין מבחינת ההסכמה החופשית של המוכר, הכפייה משלימה את החיסרון לקניין מלא. אבל כל זה בתנאי שהכפייה באה מהקונה, אבל במקרה הזה שהכפייה היא חיצונית, שעשיו הולך למות עקב התייבשות ורעב, אין כאן מקום להחיל את הלכת "תלוי וזבין", וכל מה שנותר הוא ניצול ציני של מצוקתו של השני. לכן יעקב קודם נתן את הלחם כדי שלא יהיה חשש לכפייה שיכול לבטל את המכירה.

נאמר רק בלשון אגב, שהמילה "כיום" נאמר פעמיים, פעם אחת לגבי המכירה ושם רש"י מסביר, "כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה", ולכארה בא ההסבר בקשר לבעייתיות של הקנין עקב הכפייה, אבל אז יש לשאול למה יעקב היה צריך לומר שוב "השבעה לי כיום"? ואולי במידה ועניין התמורה לא הייתה ראוייה כאמור לעיל, אולי אפשר להסביר שיעקב רצה למנוע טיעונים  מיותרים, ולכן אמר שערך המכירה הוא "כיום" שבעיני עשיו הבכורה אינה שווה יותר מנזיד עדשים, ועל זה - על קביעת הערך של "כיום", יעקב דרש שבועה שעשיו קיבל את הערך המוסכם של הבכורה. (ולמי שרוצה לראות פילפול משפטי ארוך בנושא מופנה לפסק דינו של הש' משה דרורי ת"א 5072/03 במחוזי י-ם http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/m03005072-298.doc )

יצחק יורד לגרר, וכמו אביו לפניו, אומר שאשתו אינה אלא אחותו, ולא ברור איך אפשר לומר את זה כיון שפרשה זו באה לאחר לידת הילדים? האם צריך לומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ובאמת כל זה קרה לפני הלידה? אולי השאירו את הילדים באיזה מקום?

"וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'", ולכארה עי' רש"י איזה ברכה היה לו, וא"כ היה צריך לומר קודם ויברכהו ה' ולאחמ"כ ימצא בשנה היא מאה שערים, ובכלל יש להבין איזה לשון זו "וימצא"?

בני קובי נ"י העיר שבפסוקים ט"ו "וכל-הבארות, אשר חפרו עבדי אביו, בימי אברהם אביו סיתמום פלשתים, וימלאום עפר" ובפסוק י"ח, "וישב יצחק ויחפור את-בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם"; ולכארה יש כאן כל מיני כפילויות וייתורי לשון? קודם כל, האם זה לא פשוט שעבדי אביו היו בימי אביו? הייתכן שעבד שייך למישהו לאחר מותו? המציאות היא שאו העבד משתחרר או שהוא נהיה עבד של היורש. ועי' במלבי"ם שהפלישתים סתמום עכשיו, ולא שהפלישתים סתמום בימי אביו. בנוסף משמע שיש חשיבות מסויימת לכך שהעבדים חפרום ולא אברהם עצמו לעומת יצחק שחפר לבד, וצ"ע? ולמה "אברהם אביו"? האם אנו לא יודעים מיהו אביו? ואם כזה חשוב לומר "אברהם אביו" למה לא נאמר "עבדי אברהם אביו" וצ"ע?

"עלי קללתך בני" ואם יעקב מפחד, איך רבקה לא מפחדת? ועי' באונקלוס, "עלי איתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך".

רבקה אומרת ליעקב "ברח לך אל לבן אחי" ויצחק אומר "ביתה בתואל" לקחת אישה "מבנות לבן". למה שיצחק יזכיר בתואל יותר מרבקה שהזכירה את לבן?

יום ראשון, 4 בנובמבר 2007

פרשת חיי שרה, תשס"ח

כמה שאלות בפרשה:

א.
רש"י מסביר למה כתוב "שנה" שלוש פעמים אצל הגיל של שרה, ועיין ברא"ם על הפסוק. מה שמעניין הוא שאונקלוס לא טורח להזכיר "שנין" שלוש פעמים?

ב. דוד לבן והאיסור של לא תסור
בפרק כ"ד, פסוק מ"ט אליעזא אומר, "וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת-ה'הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לֹאהַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל", ולכארה לא ברור השימוש בימין ושמאל, שבד'רך כל בא להדגיש האפשרות בחירה בשתי חלופות, ולדוגמא, אצל אברהם ולוט, י"ג, ט', "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" ואין עוד חלופה, וכאן, כפי שרואים מהניגון, שיש לעשות כדבר ה', ואם לא אז אפנה או לימין או לשמאל? כמו כן, מעניין התירוץ של בתואל ולבן, "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב" ומי דיבר כאן על חלופות של רע וטוב?

לכארה, יש לומר שמה שלבן ובתואל אמרו "רע או טוב" הם מפרשים את דברי אליעזר שקרא לשתי חלופות ימין ושמאל, (על אף שביהדות ימין בדרך כלל מסמל את הטוב, אולי לבן ובתואל לא כ"כ הקפידו על כך, והחליפו ביניהם וצ"ע). בכל מקרה, מתוך תירוצם, מבינים את דברי אליעזר. אליעזר אומר, אם אתם רואים שיש כאן דבר מאת ה' הגידו לי, כיון כשהדבר הוא מאת ה', לא שייך חלופות בין טוב ורע. רק בבני אדם ובגשמיות שלהם שייך המושג הזה. ולכן, אם זה לא מאת ה' אז תגידו לי ואדע אם לבחור בין שתי החלופות שנותרו לי, וכאן הוא מתייחס לקונפליקט שקיים אצלו לגבי ביתו, או למצוא בנות מהכנענים, או לחפש אישה אחרת. וברור שכאן שייך רע וטוב. לבן ובתואל אמרו לו, אין לך מה לבחור בין חלופות של רע וטוב. ברור שמה' יצא הדבר, וזו הדרך שעליך לבחור.

ואולי מזה אפשר להבין את הדברים שנאמרו בדברים י"ז, ח-י"ג, לא תסור מהדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. מדובר כאן שיש לך ספק, אינך יודע איך לפעול. לכן כתוב "כי יפלא ממך" על כל אחד ללכת עם האמת שלו, ולא יעזור לו כלום לכבוש את האמת הצרופה אפילו אם משה רבינו יבוא ויגיד אחרת, ולכן כתוב, לא בשמים היא". המשך הפסוקים גם כן ברורים, אם לך יש ספק, אין לך פתרון אלא לקום ולעלות ולשאול. אין לך לסמוך על אף אחד אחר שישאל את השאלה עבורך, או שהגדולים כבר יודעים את כל מה שאתה יודע. וקמת ועלית, אפילו אם אתה גר בקצה ארץ ישראל, אם הינך מאמין בסיעתא דשמיא שיש לגדולים, עליך גם להאמין שהסיעתא דשמיא באה בזכות השאלה שהינך שואל, ולא על ידי מישהו אחר.  

ואז הפסוק מסיים, "ימין ושמאל", דהיינו טוב ורע, אפילו אם מה שנאמר לך שחשבת שהוא טוב, ואומרים לך שהוא רע, או להיפך, יש לשמוע בקולם, אבל זה לא שייך בדבר שהוא "מאת ה'" שם אין טוב ורע, שם אין זכות לאף אחד להגיד לעשות היפך מהלכה ולעקור אפילו אות אחת מהתורה.

ג.
רש"י שואל בפסוק נ"ה, ובתואל היכן היה? ולכארה הוא מדייק ממה שכתוב "ויאמר אחיה ואמא" ולא אביה. אבל קשה שכבר בפסוק נ"ג, עוד לפני שהלכו לישון כבר נאמר, "ומדגנות נתן לאחיה ולאמה"? למה א"א לדייק מזה שבתואל כבר מת? ועי' במלבים שקצת מרגיש בזה. 

על ידי מרדכי אדלר , 4/11/2007 00:26 

יום שבת, 27 באוקטובר 2007

הערה בפרשת וירא, תשס"ח



המלאכים שאלו את לוט, "עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך....", ולכארה קשה מה עם אשתו? רש"י הרגיש בקושיא זו ומסביר "פשוטו של מקרא מי יש לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית". ועל זה יש לשאול שתי שאלות: א. למה "בנותיך שבבית" אינן כלולות במילה "בנותיך"? וב. בפסוק ט"ו המלאכים אומרים קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות..., ולמה אי אפשר לומר "קום" ונאמר שוב שהן כלולות כפשוטו של מקרא כדלעיל? ואולי יש לתרץ שהמלאכים בהתחלה בכלל לא התכוונו להציל את אשת לוט, ורק אלו שהיו ראלוונטיים לקיום העולם ולדור העתיד ואולי מטעמים אחרים. אולם לאחר שהחתנים והבנות הנשואות סירבו להצטרף, לא הייתה ברירה אלא לצרף גם את אשת לוט כדי למנוע מצב שבנות לוט נמצאות לבד עם אביהן וכפי שקרה לבסוף, וצ"ע.

יום שני, 1 באוקטובר 2007

חפשתי נושא שישתלב עם העיתוי הנכון עבור הפתיח, וכמדומני שמצאתיו.

שומעים שבביתר עלית העניינים מתחממים לקראת הגשת הרשימות למועצת וראשות העיר. לפי מה שהבנתי, שני המועמדים בבחירות הקודמות, פינדרוס ורובינשטיין הגיעו להסכם שפינדרוס ירוץ לראש העיר, ולא רובינשטיין, ובבחירות הנוכחיות רובינשטיין ירוץ ולא פינדרוס. לאחר תקופה מאד מוצלחת, ולכארה על זה אין חולקים, רבני, עסקני, ותושבי ביתר שיכנעו את פינדרוס לרוץ שוב, על אף ההסכם, כיון שזה טובת העיר.

והנה ההסכם:

העובדות די ברורות, והשאלות הן מה ההלכה, ומה ההשלכות? שאף אחד לא יהיה תמים לחשוב ששאלה מסוג זה לא עלתה בעבר, הקרוב או הרחוק, אבל מה שמפליא הוא מידת ההתערבות הרבנים והעסקנים בכריתת הסכמים, לעומת השתיקה הרועמת בהפרתם. כפי שאני רואה את פני הדברים, אם יש כאן הסכם מחייב, בגלל או למרות התערבות הרבנים ועסקנים, ברגע שפינדרוס בא להפר הסכם שנעשה על דעת הרבנים, איך אפשר לבוא עכשיו ולומר שאני שומע בקול הרבנים.

נחדד נקודה זו, אם בבחירות הקודמות, הציבור נתן תוקף להסכם ובמיוחד ע"י הצבעתם בגלל התערבות הרבנים ומתוך אמונה שזה האמת והדבר הנכון לעשות, וחייבים לשמוע בקול הרבנים, אז איך מפרים הסכם של הרבנים עכשיו בתירוץ שיש לשמוע בקול הרבנים? התערבות והוראות הרבנים בזמנו הוסיף את התוקף ההלכתי ומוסרי להסכם, ובהפרתו אתה מוריד מהחיוב לשמוע בקול החכמים.

זה די מזכיר את הפתגם, ש"העסקנים לא שומעים בקול הרבנים כל השנים, אז למה אסור לי לא לשמוע רק ביום אחד - יום הבחירות?".

אבל האמת היא שאין כאן כל חידוש, הלכה פסוקה היא מקדמא דנן, קבלתי רשות מבני הרה"ג אליעזר גולדשמידט זצ"ל להעלות את פסק הדין שכתב בזמנו על בחירות ברחובות כשדן על ערעור פסק ביה"ד הרבני ברחובות. יש לציין שלספרו "עזר משפט" שהוצאו ע"י בניו לאחר פטירתו, יש רק הסכמה אחת וזו של הרה"ג ר' אלישיב שליט"א.

פסק הדין הוא כל כך קולע, כל כך ראלוונטי, כל כך חד, שקשה להבין איך אנשים מנסים להסביר אחרת. יחיד שמייצג ציבור, אינו יכול לחזור בו, אינו יכול להטעות את הציבור, ואינו יכול לומר שהוא התחייב בשם עצמו ושזה אינו מחייב את הציבור, או להיפך, שהוא התחייב בשם הציבור (או בשם המפלגה) ואין זה מחייבו אישית.
עיון בהסכם מראה חתימה של רובינשטיין ופינדרוס בלבד. לא בויאן, ולא פורוש, לא דגל ולא אגודה, גם לא של אף רב או מנהיג. האם מישהו יכול לומר שהיה כאן הסכם פרטי? בין שני אנשים, והרבנים, המפלגות, הגדולים והציבור לא היה מעורב בו, לא לפני כריתת ההסכם ולא אחרי??? ברור שלא. כולם היו חלק מההסכם, יש כאן הסכם רב צדדי, וכמו כל חוזה רב צדדי, אין לאף אחד רשות להפר אותו. לא החותמים, לא הרבנים, לא המפלגות, ובודאי לא הציבור.

נאמרו כמה טענות שכל אחת מהן מופרך מהיסוד. גם אם נאמר שפינדרוס הוכיח את עצמו כראש עיר מוצלח, ושברור גם כן שרובינשטיין אינו מוצלח כלל, אין אפשרות לחזור בו מההסכם המקורי בלי שמישהו יאמר "טעיתי".

מי זה כאן שאומר טעיתי כשהסכמתי להסכם המקורי? הרבנים שליט"א? הציבור? המפלגה? או אולי אדם פרטי? כדי לומר טעיתי ולבטל הסכם, צריך שיהיה יסוד הלכתי ולא רק עובדתי ובינתיים אין. הטענה העיקרית שמשמיעים היא שכל ההסכם היה על דעת בויאן, ואם הבויאנרים אינם מעוניינים בקיומו, אזי אין תוקף להסכם.

עיון בהסכם מראה שאין כל זכר לבויאן, ובויאן לא היה צד להסכם יותר מכל אדמו"ר אחר. אם אין הסכמת כל הצדדים לביטולו, אז גם אין לבויאן את הזכות לומר שהם אינם מעוניינים ברובינשטיין. במצב זה אפילו יחיד יכול לעכב ולדרוש קיומו.

טענה נוספת היא שרובינשטיין עצמו וויתר, אבל גם לזה אין רגלים ומשתי סיבות, א. ההסכם כותב במפורש "שצד א' יעשה כל שביכולתו לבחירתו של צד ב'.... אין זה שזה תלוי בהגשת מועמדתו או לא. על פינדרוס לעשות ככל שביכולתו, אפילו אם צריך לומר (בקיצוניות אמנם) שאינני מגיש מועמדות פעם נוספת בכל מחיר. האם מישהו יעלה על דעתו שגם במקרה כזה רובינשטיין לא יגיש מועמדות? וב. כפי שרואים מפסק הדין לקמן, הסכם עם הציבור לא צריך שום קנין, וגם לא בכתב. רוח הדברים פשוטה. רובינשטיין התחייב לא להגיש מועמדות בבחירות הקודמות, והתחייב כלפי הבוחרים להגיש מועמדות בבחירות הנוכחיות. אינני סבור שיש לרובינשטיין את הזכות לוותר, וכל הכבוד לר' מאיר פורוש שדרש זאת ממנו. ברור גם שמה שנטען שפינדרוס התחייב רק מטעם מפלגה מסויימת ולא מטעם עצמו, אין לה כל אחיזה במציאות וכפי שעולה מההסכם.

עכשיו כל מה שנותר לדעת הוא מה חובת כל הצדדים להסכם, רבנים, עסקנים, מפלגות, והציבור כאחד, לדאוג לקיום ההסכם? מי שלא מוחה נגד הפרתו, מוציא את עצמו ממעמדו וגורם נזק לעצמו ולכל עם ישראל, וכפי שמביא המחבר, "ועם סיום חייבים אנו להוסיף ולומר לבעלי הדין כי פרנסי ציבור בשליחותם בעניני הציבור, אל להם להשתמש בטענות שהתחייבויות אשר הם קבלום עליהם, אינן מחייבות, הואיל ולפי הדין יש ערעור בתוקפם. דיבור והתחייבות, ובענייני ציבור במיוחד הם דברים שבקדושה, אשר יש לשמרם ולקיימם במלוא הכוונה כלשונם וכרוחם, וחלילה לחללם. בל יחל הציבור דברו וחס ושלום להחריב את הארץ על ידי העמדת "דבריהם" על דין תורה.

ועיין בתשובת הרשב"ש בסימן תקס"ו הנ"ל, הכותב:
,      "צא וראה בכל קהלות הקדש איך הם מתנהגים בענין זה, שלעולם אינם חוזרים, לא משום דבר שלא בא לעולם ולא משום הונאה... ועוד שגנאי הוא לציבור לומר מוטעים היינו... ואלים כחא דציבורא ככח בית דין, ואם באנו לבטל מכירתם אם כן מה כח בית דין יפה". (ההדגשים במקור) 
 
      


יום ראשון, 9 בספטמבר 2007

הפתיח


שבוע טוב ושנה טובה לכל אלו שייקראו בזה בעתיד,

נכון! הנני חושב שהגיע הזמן לכתוב את שבליבי, אם לא לתועלת אחרים, אז לפחות לתועלתי. חזרנו עכשיו מסליחות הראשונות לקראת ראש השנה תשס"ח הבעל"ט והחלטתי שעכשיו הוא הזמן להתחיל.

אז נראה אם אוכל להמשיך ולאיזה כיוון אקח, אבל כמו שבילבו אמר, גם המסע הארוך ביותר מתחיל עם הצעד הראשון.

אז שבוע טוב ולהתראות,

מרדכי