האמת שבתשובה ותשובה אמיתית - ערב יוה"כ, תשע"ד

שני סיפורים מדהימים בש"ס, דומים להפליא עם הבדלים דקים ביניהם וראוי לעמוד עליהם כאן.

מעשה ברבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה י"ז.) שלא היה רבי ולא תלמיד חכם ולא בן תורה ומעיד עליו המהר"ל שקיים רדיפה אחרי עבירות בדרגה שהקב"ה דורש מאיתנו לקיים מצוות. כדי לקיים עבירה, הוא היה מוכן למסור את כל כספו, כל כוחו ואפילו למסור את נפשו. ובשעה שעומד לעבור על החטא, אומרת לו הזונה, "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה." בשמיעת דברים מזעזים הללו, הלך וחיפש במי לתלות מצבו, הרים וגבעות, שמים וארץ, שמש וירח, כוכבים ומזלות עד שהגיע למסקנה שאין הדבר תלוי אלא בו. מייד חזר בתשובה ופרחה נשמתו, ועליו אמר רבי יש שקונה עולמו בשעה אחת.

מעשה שני עם אלישע בן אבויה המכונה "אחר" שהיה תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר (חגיגה ט"ו. ובמקומות אחרים) שיצתה בת קול מבית קודש הקדושם ביוה"כ שחל בשבת ואמרה (ירמיהו ג, יד) "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" וכששמעו דברים הללו, מיד התפקר לגמרי ועבר על גילוי עריות וחילול שבת כיון שבין כך לא יכול לחזור בתשובה.

ויש להבין איך קרה שכאן רבי אלעזר בן דורדיא שלא היה תלמיד חכם, לא שמע את הקול מבת קול ואף לא הוזכר פסוק הצליח לתפוס את עצמו ולחזור בתשובה, ואחר, שכל ימיו גדל בתוך בית המדרש, שמע פסוק ומבת קול, הלך והתפקר לגמרי? הקב"ה עושה חסד כל כך גדול איתו ומעביר אליו אזהרה הכי ברורה שיש והוא עושה דווקא להיפך?

הגמרא ומדרשים מביאים שלוש סיבות היכולות לשפוך אור על התנהלותו של אחר: 1. שאביו ראה את הכבוד ללומדי תורה בבריתו ומסר אותו לתורה אבל שלא לשם שמים. 2. אמו כשהייתה בהריון איתו הייתה מריחה ריחות של מינות. 3. ראה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ודבר ידוע הוא ע"פ תורת הפסיכולוגית שכל התנהגותו של אדם נובעת או מתורשתו או מסביבתו, אבל אנו המאמינים יודעים שיש לבן אדם בחירה לבחור בין טוב ורע, והוא עושה זאת על אחריותו בלבד, אז יש להעמיק יותר כדי להבן את ההבדלים בין שני מעשיות הללו?

הפחד יצחק (ראש השנה מאמר ח') שואל ללשונו של "אמת" בתוך הי"ג מידות שעניינו כל כולו תשובה, ומסביר בדרכו המיוחדת שאמת מתגברת על מימד הזמן - היה, הווה ויהיה. וכן תשובה, היות שהקב"ה הבטיח שבעתיד כל אחד יכול לחזור בתשובה, אז זה מחייב שיהיה אפשר לקבל אותנו בתשובה גם עכשיו. רואים בזה שאין תשובה לחצאין או במאמץ חלקי. כדי לזכות בתשובה יש צורך במאה אחוזים - עבר, הווה עתיד.

ראיתי בגמרא בסנהדרין (ג.) ש"יושבי קרנות" כשרים לדון, ורש"י מפרש (ד"ה גזירה משום יושבי קרנות) "תגרין (סוחרים) שאין בקיאים בטיב דינין". ובמילים אחרות, מי שלא מומחה להלכה, שלא מילא את כריסו בהלכות נקרא יושב קרנות, ביטוי שאינו מחמיא בהחלט, אבל עדיין כשר לדון דין תורה!! ומי פסול לדון דין תורה? המשנה אומרת (סנהדרין כ"ד:) "ואלו הן הפסולין: המשחק בקוביא והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית וכו' אומר רבי יהודה, אימתי, בזמן שאין להן אומנות אלא הוא ומסביר רש"י (ד"ה שאין לו) "דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא". וראה זה פלא, מי שלא לומד אבל עוסק במסחר כשר לדון לעומת מי שאולי יודע את הלכות הרבה מעל ומעבר לסוחר הממוצע, אבל כושר שיפוטו מעוות ואינו ירא חטא.

וא"כ נוכל אולי במהלך זה להסביר את ההבדלים בין שני המקרים. רבי אלעזר בן דורדיא, על אף שהיה בעל תאוות גדול, לא כתוב שגנב או ליסתם את הבריות, היה מוכן לעבוד קשה ולהתאמץ לממן תענוגותיו. כשהוא שמע מה ששמע מהזונה, מייד הלך לבדוק אם יש במי לתלות את האשם, שקל שיקולים, חשב בצורה בריאה, והגיע למסקנה שאין במי לתלות את בו. לעומת זאת, אחר גדל בחממה, אבא אשם, אמא אשמה, יש במי לתלות את הכל - כולם אשמים חוץ ממנו. הוא ברח מלקבל אחריות על עצמו ולכן שיקול דעתו הייתה מעוות. מגיעה בת קול משמים ובמקום להשפיע לטוב, סיפק לו שוב תירוץ - עכשיו אפשר לתלות את האשמה בהקב"ה, והתפקר לגמרי.

בואו נתפלל השנה ששיקולינו יהיו הנכונים, ולא משנה מה קורה לנו, מה מיועד לנו, נדע שהכל מהקב"ה אבינו בשמים והכל לטובתינו, ונזכה לתשובה שלמה ואמיתית לפני אבינו שבשמים.

גמר חתימה טובה,
מרדכי

א פינטלה ייד (הנקודה היהודית) - החוש השישי

בפרשת בשלח בזמן שהתורה מספרת על הכנות והתארגנות של פרעה ומצרים לרדוף אחרי בני ישראל, באמצע ולכארה בלי כל קשר כתוב, (שמות, י"ד, ח') "ובני ישראל יצאים ביד רמה" ומייד התורה ממשיכה עם רדיפת פרעה והשגתו של עם ישראל. ועי' ברמב"ן ובספורנו שהרגישו בזה אבל עדיין לא ברור למה הפסוק לא היה יותר מתאים במקום אחר?

ידוע שיש לכל יהודי נקודה בתוך נשמתו שלא משנה כמה הוא יורד מטה מטה, תמיד נשארת אותה נקודה דלוקה בהמתנה לחמצן שיבוא וידליק אותה מחדש, ועי' בדברים המאלפים ב"רץ כצבי חדשי השנה ב' בהרחבת העניין ונביא רק בקיצור מדבריו (שער ה', עמ' ק"ל):

ולכן, בכל אדם מישראל, אפילו חטא וירד לדיוטא תחתונה, טמונה הנקודה הפנימית, ובידו לבררה ולגלותה, כדבריו המאלפים של המכתב מאליהו (ח׳׳ג עמ׳ 179) בביאור דברי הגמרא (חגיגה ט"ו, א) שאחר [אלישע בן אברה] מיאן לחזור בתשובה מאחר ושמע בת קול האומרת ״שובו בנים שובבים חוץ מאחר״, וז״ל: ״ואמר הבעל שם טוב שזו היתה בת קול של טומאה לפי מדרגת לבו, וחשב אחר שהוא כבר אבוד ואין לו תקנה. אבל באמת, גם לו היתה אפשרות של תקנה על ידי תשובה, כי בכל בן ישראל נשארת נקודה פנימית אחרונה, שעליה אין הרע שולט, כפי הבטחת הקב״ה לא מאסתים ולא געלתים לכלותם (מגילה יא, א) ממנה יכול לצמוח שורש התשובה, אשר אם יפתח אותו, יכול לתקן ממש את הכל" ע"ש בהרחבה.

ותמיד אמרתי שאותה נקודה יהודית לא רק יכולה להציל את היהודי אלא היא גם מחייבת אותו שידוע דברי הגמ' חותמתו של הקב"ה אמת, ושאותה נקודה שהיא חלק מהקב"ה מעל נושאת בתוכה את תכונת האמת, המצפן של כל יהודי יהודי שתמיד יודע היכן נמצאת האמת והיכן לא, ובמושגים של זמנינו, זו הקופסה השחורה שתבוא איתו לעתיד לבוא ותעיד עליו על כל מה שעשה, אמר וחשב בעולם הזה אם הוא באמת חשב שהיה מותר או היה מצווה או רק הורה לעצמו היתר, שכך אמרו לו, או כך הוא ראה אצל אחרים ועוד כהנה וכהנה תירוצים, כשהוא השתיק אותה נקודה בפנים הצועקת לו שזה לא נכון ושמעשיו אינם כשרים.

ומלמדינו החתם סופר כאן, שיש תכונה נוספת ליהודי, וייתכן שתכונה זו טמונה באותה נקודה יהודית כאמור, לדעת מתי הוא נמצא בסכנה וכלשונו, "והדבר ידוע שכן שלבו של אדם אומר לו לאדם מה יהיה בקרוב, והכא לא היה כן". ולכן דווקא באמצע כל הכנות של פרעה ומצרים כתוב הפסוק "ובני ישראל יצאים ביד רמה" כדי להגיד שהם לא חשו פחד כלל וע"ש בהרחבה איך שזה מסביר כל השתלשלות העניינים.