שני סיפורים מדהימים בש"ס, דומים להפליא עם הבדלים דקים ביניהם וראוי לעמוד עליהם כאן.
מעשה ברבי אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה י"ז.) שלא היה רבי ולא תלמיד חכם ולא בן תורה ומעיד עליו המהר"ל שקיים רדיפה אחרי עבירות בדרגה שהקב"ה דורש מאיתנו לקיים מצוות. כדי לקיים עבירה, הוא היה מוכן למסור את כל כספו, כל כוחו ואפילו למסור את נפשו. ובשעה שעומד לעבור על החטא, אומרת לו הזונה, "כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה." בשמיעת דברים מזעזים הללו, הלך וחיפש במי לתלות מצבו, הרים וגבעות, שמים וארץ, שמש וירח, כוכבים ומזלות עד שהגיע למסקנה שאין הדבר תלוי אלא בו. מייד חזר בתשובה ופרחה נשמתו, ועליו אמר רבי יש שקונה עולמו בשעה אחת.
מעשה שני עם אלישע בן אבויה המכונה "אחר" שהיה תלמידו של רבי עקיבא ורבו של רבי מאיר (חגיגה ט"ו. ובמקומות אחרים) שיצתה בת קול מבית קודש הקדושם ביוה"כ שחל בשבת ואמרה (ירמיהו ג, יד) "שובו בנים שובבים חוץ מאחר" וכששמעו דברים הללו, מיד התפקר לגמרי ועבר על גילוי עריות וחילול שבת כיון שבין כך לא יכול לחזור בתשובה.
ויש להבין איך קרה שכאן רבי אלעזר בן דורדיא שלא היה תלמיד חכם, לא שמע את הקול מבת קול ואף לא הוזכר פסוק הצליח לתפוס את עצמו ולחזור בתשובה, ואחר, שכל ימיו גדל בתוך בית המדרש, שמע פסוק ומבת קול, הלך והתפקר לגמרי? הקב"ה עושה חסד כל כך גדול איתו ומעביר אליו אזהרה הכי ברורה שיש והוא עושה דווקא להיפך?
הגמרא ומדרשים מביאים שלוש סיבות היכולות לשפוך אור על התנהלותו של אחר: 1. שאביו ראה את הכבוד ללומדי תורה בבריתו ומסר אותו לתורה אבל שלא לשם שמים. 2. אמו כשהייתה בהריון איתו הייתה מריחה ריחות של מינות. 3. ראה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ודבר ידוע הוא ע"פ תורת הפסיכולוגית שכל התנהגותו של אדם נובעת או מתורשתו או מסביבתו, אבל אנו המאמינים יודעים שיש לבן אדם בחירה לבחור בין טוב ורע, והוא עושה זאת על אחריותו בלבד, אז יש להעמיק יותר כדי להבן את ההבדלים בין שני מעשיות הללו?
הפחד יצחק (ראש השנה מאמר ח') שואל ללשונו של "אמת" בתוך הי"ג מידות שעניינו כל כולו תשובה, ומסביר בדרכו המיוחדת שאמת מתגברת על מימד הזמן - היה, הווה ויהיה. וכן תשובה, היות שהקב"ה הבטיח שבעתיד כל אחד יכול לחזור בתשובה, אז זה מחייב שיהיה אפשר לקבל אותנו בתשובה גם עכשיו. רואים בזה שאין תשובה לחצאין או במאמץ חלקי. כדי לזכות בתשובה יש צורך במאה אחוזים - עבר, הווה עתיד.
ראיתי בגמרא בסנהדרין (ג.) ש"יושבי קרנות" כשרים לדון, ורש"י מפרש (ד"ה גזירה משום יושבי קרנות) "תגרין (סוחרים) שאין בקיאים בטיב דינין". ובמילים אחרות, מי שלא מומחה להלכה, שלא מילא את כריסו בהלכות נקרא יושב קרנות, ביטוי שאינו מחמיא בהחלט, אבל עדיין כשר לדון דין תורה!! ומי פסול לדון דין תורה? המשנה אומרת (סנהדרין כ"ד:) "ואלו הן הפסולין: המשחק בקוביא והמלווה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית וכו' אומר רבי יהודה, אימתי, בזמן שאין להן אומנות אלא הוא ומסביר רש"י (ד"ה שאין לו) "דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא". וראה זה פלא, מי שלא לומד אבל עוסק במסחר כשר לדון לעומת מי שאולי יודע את הלכות הרבה מעל ומעבר לסוחר הממוצע, אבל כושר שיפוטו מעוות ואינו ירא חטא.
וא"כ נוכל אולי במהלך זה להסביר את ההבדלים בין שני המקרים. רבי אלעזר בן דורדיא, על אף שהיה בעל תאוות גדול, לא כתוב שגנב או ליסתם את הבריות, היה מוכן לעבוד קשה ולהתאמץ לממן תענוגותיו. כשהוא שמע מה ששמע מהזונה, מייד הלך לבדוק אם יש במי לתלות את האשם, שקל שיקולים, חשב בצורה בריאה, והגיע למסקנה שאין במי לתלות את בו. לעומת זאת, אחר גדל בחממה, אבא אשם, אמא אשמה, יש במי לתלות את הכל - כולם אשמים חוץ ממנו. הוא ברח מלקבל אחריות על עצמו ולכן שיקול דעתו הייתה מעוות. מגיעה בת קול משמים ובמקום להשפיע לטוב, סיפק לו שוב תירוץ - עכשיו אפשר לתלות את האשמה בהקב"ה, והתפקר לגמרי.
בואו נתפלל השנה ששיקולינו יהיו הנכונים, ולא משנה מה קורה לנו, מה מיועד לנו, נדע שהכל מהקב"ה אבינו בשמים והכל לטובתינו, ונזכה לתשובה שלמה ואמיתית לפני אבינו שבשמים.
גמר חתימה טובה,
מרדכי
