‏הצגת רשומות עם תוויות גאווה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גאווה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 22 באוגוסט 2014

אח עשיר, אח עני - ראה, תשע"ד

מצינו בפרשתנו שני מקראות מנוגדים. בפסוק אחד נאמר: "אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה" (דברים טו, ד); ואילו בנשימה אחת בפסוק סמוך לו נאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך (דברים טו, יא) - מקראות הסותרים זה את זה לחלוטין. הראשון מתייחס לעוני כרעה חברתית הניתנת למיגור, ואילו השני מדבר על עוני ואביונות כתופעה מובנית בחברה.
שאלה זאת נשאלת על ידי הרבה מפרשים ובינהם הדברי חיים מצאנז המסביר שיש תופעת טבע של נתינה וקבלה כמו השמים וארץ, וכן בזמן אנו מוצאים שיש חודשים המסוגלים למעלות גדולות מסויימות ואחרים למעלות אחרות וכן גוף האדם יש את הראש שחושב אבל ידיים שעושים ורגליים שהולכים. בכל מאפייני הטבע הללו לא קיים מציאות שאחד מתגאה על השני שלי יש דבר שאין לך או שאתה צריך לו, אלא ברור ומובן שכולם חלק משלם אחד.
וכן בחברת בני אדם. הקב"ה ברא אותה שתמיד יהיו עשירים ויהיו עניים, יהיו מהנותנים ויהיו מהמקבלים כי כך עלה לפניו לברוא את העולם. אבל "אפס לא יהיה בך אביון" - לך אישית אין לך את הזכות להתנהל עם השני כאילו הוא אביון, שיש לך במה להתגאות עליו או שיש לך יתרון כלשהו על זולתך.
ואולי אפשר להוסיף שזו גדלותו של עם ישראל. יש כל מיני אנשים וכל מיני תפקידים אבל כולנו גוף אחד ופועלים לאותה מטרה.
שיהיה שבת שלום של אחדות והערכה הדדית בתוך עם ישראל,
מרדכי אדלר

יום שישי, 14 בפברואר 2014

כשהכול קורס, תחזור לbasics (בסיס/יסוד) - כי תשא, תשע"ד

בפרשת כי תשא אנו מסיימים ענייני המשכן שהתחלנו בפרשת תרומה ותצוה. התורה מצווה על ענייני מחצית השקל, אחר כך הכיור וכנו, שמן המשחה ולבסוף הקטורת. וראוי להביא מדברי הצדקת הצדיק (ערך רס"ד) ש"כתר כהונה הוא הזר דמזבח הקטורת כמו שאמרו ז"ל (ביומא ע"ב:) ולכך פרשת מזבח מקטר קטורת כתוב בסוף פרשת תצוה אחר ציווי עשיית בגדי כהונה ואחר קידוש ומשיחת גוף הכהנים ולא בפרשת תרומה דשם מקומו" ע"ש בהרחבה שהכתר הוא העשירי והמקיף של כל דבר בקדושה. לכן רק לאחר שמונת הבגדים (8) המתלבשים על גוף הכהן גדול (1) אפשר למנות את הכתר.

ולפי זה ניתן להבין גם למה עשיית הקטורת עצמה באה לבסוף וכדלעיל. אולם קשה למה התורה הפסיקה בין עניין מזבח הקטורת לעשיית הקטורת עם ענייני מחצית השקל, הכיור ושמן המשחה?

ואולי ניתן לומר שבאמת לא ברור למה השתמשו בכסף ופחות מובן למה השתמשו בנחושת בעשיית המשכן? לכארה אלו מתכות זולות יחסית לזהב שממנו לא היה חוסר. כמו כן, בבגדי הכהונה לא השתמשו כלל בכסף ונחושת? אלא שמצאנו ברש"י (תצוה כ"ז, ב') שנחשת מכפרת על עזות מצח וגם מצאנו שנחשת דומה לנחש (עי' רשי במדבר כ"א, ט') שלשון נופל על לשון. וכן שדווקא במכסה עיזים (מלשון עזות מצח) היו קרסולים של נחושת (המכפרת על עזות מצח). ראוי גם להוסיף שבטבלת האלמנטים שלושת המתכות הללו, נחושת (Cu), כסף (Ag) וזהב (Au) נמצאות באותו טור (קבוצת אלמנטים) וברצף! כשמשקלו של נחושת הכי קל מבינהם.

ויש לומר שכהונה ועבודת הקטורת מסמלת עליתיות/עליונות ולכן אין מקום לנחושת בבגדיו. לעומת זאת, מצב זה יכול להוביל מהר מאד לעזות וגאווה (חטא קדמון?). לכן לאחר פרשת הכהנים ועשיית מזבח הקטורת, התורה חוזרת לעניין של "מחצית השקל" שהכהנים יפנימו שכל מה שיש כאן מסביב הגיע מעם ישראל. ואז על הכהן לקדש ידיו ורגליו מכיור נחושת הנמצא בחצר המשכן שאדניהם נחושת, להזכיר לכהן שיש להישאר מחובר לבסיס - שכאמור, נחושת היא המתכת הבסיסת לכסף וזהב. וכן כשנכנס לאוהל מועד, האדני המסך היו מנחושת. וכן אחרי זה, באה התורה וכותבת את פרשיות משיחת השמן ועשיית הקטורת. 

לאחרונה עוברת על עם ישראל תקופה לא פשוטה כלל, ואני רואה בזה כתוצאה ישירה מבניית ציבור עליתיסטי המנותק מהיסוד, מהבסיס. עלינו ללמוד מהכהנים שגם כשבאו לעשות את העבודה הכי נעלה במקום הכי מיוחד, היה עליהם להישאר קשורים וקשובים לשטח, לעמך.

ערב שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!
מרדכי

יום שישי, 7 בפברואר 2014

במורם מהעם, עבור העם - תצוה, תשע"ד

כתוב בפרשה, "ואתה הקרב אליך אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" (שמות כ"ח, א') ואומר הקדושת לוי שכמו שהקב"ה בחר בבני ישראל "אשר בחר בנו מכל העמים" שיש אהבה של הקב"ה רק כלפי עם ישראל ושנאה כלפי שונאינו, הייתי סובר שעכשיו בבחירת הכהנים מתוך עם ישראל, שהקב"ה אוהב את הכהנים ושונאי את שאר עם ישראל? לכן כתוב שעבודת הכהנים חייבת להיות בבגדי כהונה שנתרמו על ידי העם ואם לא כן, עבודתם פסולה כמו שכתוב ברש"י (שם שם, ה' ד"ה והם יקחו) "אותם חכמי לב שיעשו את הבגדים יקבלו מן המנדבים.... לעשות בהן את הבגדים." וכן כל כהן שלא אוהב את עם ישראל עבודתו פסולה כמו שכתוב בזוהר הקדוש (חלק ג דף קמז:) "כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך."

וממשיך הקדושת לוי שלכן אפילו שמצאנו כל הזמן חשיבות העניין של זכות אבות, בחושן הכהן גדול לבש שתים עשרה אבנים עם שמות השבטים דווקא (אפילו שגם שמות האבות היו שם אבל עליהם לא כתוב במפורש בתורה) וזו מאותה סיבה כפי שהסברנו לעיל שגם הכהן גדול, היהודי הכי קדוש והכי מורם מעם, חייב להבין שכל מעשיו הם עבור העם ולטובתם.

ואולי בזה ניתן ניתן להבין למה נכתב שמות השבטים על החושן שהיה כנגד הלב? כי כמו שתפילין של יד הם כנגד הלב "לשעבד תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו" ויש סיכוי גדול שעקב גאוות הכהן שהוא המורם מהעם, יבוא וידרוש סיפוק לכל תאוותיו, דווקא שם כתוב שמות כל בני ישראל כדי שיבין שכל מעלתו נובעת מזה שעליו לאהוב את העם ולדאוג לטובת העם. כל מה שיש לו הוא מקבל מהעם, בין אם זה כבוד, בין אם זה פרנסה או כל דבר אחר, והכל צריך להיות מנוצל לטובת העם, ובוודאי שאין לו לדרוש ש"מגיע" לו משהו עקב מעמדו הרם.

ועי' באזניים לתורה שדווקא הכהן שנמצא במעמד מורם העם, עליו להכפיל את האמצעים כדי להימנע מתאוות וניסיונות. מצאנו שכל יהודי מספיק לו תפילין של יד ותפילין של ראש, לעומת זאת על הכהן גדול ללבוש גם את החשן כנגד תפילין של יד ואת הציץ כנגד תפילין של ראש.

ערב שבת שלום,
מרדכי 

יום שישי, 15 במרץ 2013

עבירות ההנהגה ועבירות העם, ויקרא, תשע"ג


פרשת ויקרא – פרשת הכרה בחטאים וכפרה עליהם. ולאחר הקדמה קצרה של ענייני הקרבנות השונים, התורה מתחילה לפרט ארבעה החוטאים השונים:
  1. הכהן המשיח - הכהן גדול.
  2. "כל עדת ישראל" – הסנהדרין.
  3. "אשר נשיא יחטא"  - נשיא הדור.
  4. "ואם נפש אחת"  - כל יהודי ויהודי.

האם הסדר של הפרשיות דווקא? לכארה יותר נפוץ שאחד מהעם יחטא מנשיא הדור או הכהן גדול, ולמה העם מובא אחרון?

ואנו מוצאים דבר מעניין בתפילת מוסף של יום כיפור שמובא שלושה אירועים של כפרות:
  1. הכהן גדול – "חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי"
  2. הכהנים – "חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן קדושיך"
  3. העם - "חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל"

ולכארה חסר בתפילת יום כיפור את הנשיא הדור? בשניים הראשונים יש לשון יחיד על אף שמדובר באנשים רבים? וכן למה הכהן גדול כלל את עצמו עם הכהנים אבל לא עם עם ישראל?

ואולי ניתן להסביר עם דברי היערות דבש (מזיכרון) המביא גמרא, "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם נצחו מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע ואם לא יזכיר לו יום המיתה". ולכארה למה לא להזכיר יום המיתה מייד? ור' יהונתן מסביר שמדובר בשלושה סוגי עבירות שונות. בהתחלה, אדם עובר עבירה כי הוא לא יודע את ההלכה, אז הפיתרון הוא ללכת לבית הכנסת. אבל לאחר שאדם לומד ויודע את הכל, הוא עלול להיות בעל גאווה, ולכן יש לקרוא קריאת שמע המזכיר ייחוד הקב"ה ושאין עוד מלבדו. לאחר שנהיה עניו, מתחיל שלב הרדיפה אחר התאוות, כשהתרופה היא הזכרת יום המיתה, כשכולם חוזרים לתולעה ורימה ואין אדם מת וחצי תאוותיו בידו. אבל מי שלא יודע את ההלכה, לא יעזור לו הזכרת יום המיתה כי הוא עדיין ימשיך לעבור איסורים מחוסר ידע.

ואם כן, יש לומר שהעבירות של העם שונות מהעבירות של ההנהגה. חטא ההנהגה נובע מגאווה ותאווה – וממילא אם ב"ארזים נפלו שלהבת", אין פלא שהיהודים יעברו עבירות כי אין את מי שילמד אותם. ולכן מוזכר קודם העבירות של ההנהגה, וכן בתפילת יום כיפור הכהן גדול כולל את עצמו עם שאר בני אהרון, שהעבירות שלהם אותן עבירות – גאווה ותאווה. ומה שמוזכר לשון יחיד כי דור דור ודרשיו (גמ' ערכין דף י"ז) שהכל שורש אחד. אבל כשהוא מזכיר את העבירות של עם ישראל, שמדובר בעבירות הבאות מחוסר ידע, אז אין אפשרות לכלול את הכהנים ביחד.

בהערת שוליים:
  1. ביוה"כ לא מזכירים את חטא נשיא הדור כמו שרש"י אומר כאן בפרשה אשרי הדור שהנשיא שלו יודע להודות על חטאו, אבל עדיין אין ראוי להזכיר חטאו ברבים ביום הכיפור.
  2. הגמ' המובאה ע"י ר' יהונתן לא נמצאת כמאמר אחד אלא מובא במקומות שונים.
  3. בעש"ט מביא על פרשתינו, " כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ, כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא) ששאור (המנפח את הבצק) כנגד גאווה ודבש (מתיקות) כנגד תאוות, ובעבודת ה' אין מקום לשתי מידות מגונות הללו. ולכן אצל המנהיגים ומורמי העם שחטאיהם נובעים משתי מידות הללו, יש להזכירם בנפרד מעבירות של העם.