לענות גם אם אין לך מה להשיב, ויקהל, תשע"ד

עי' חתם סופר על התורה סוף ויקהל (ל"ח, א'-ט') ששואל על מה שבצלאל הבין קודם לבנות המשכן לפני הכלים בניגוד לציווי של ה' כ"מנהגו של עולם אדם קונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים". א"כ קשה מהמזבח העולה (נחושת) וכיור שבצלאל בנאם לפני בניית החצר כפי שרואים בפסוקים?

אבל על אף שאין לו מה להשיב, עדיין כתב את השאלה.......

ולכארה במחילה מכבוד תורתו, התשובה צריכה להיות בדומה למשל עם בוקר שעיקר עבודתו עם פרות ומהן פרנסתו. אז גם כשהוא בא לרכוש עדר פרות, קודם הוא בונה דיר, אח"כ רוכש את הפרות ורק לבסוף בונה גדר מסביב למקום המרעה. וגם כאן, עיקר העבודה בכלים, אבל לפני בניית הכלים יש לבנות מקום לאכסנם. לעומת זאת, כשבין כלי החצר יישארו בחוץ וכל העניין של יריעות החצר הוא כביכול מצד הצניעות והגדרת גבולות, בוודאי יש לבנות קודם את הכלים ורק לאחר מכן להעמיד את העמודים ולתלות את היריעות.

 ויש לבדוק אם בכלל ליריעות החצר היו דין מחיצה כלל לפי המרחקים ביניהם או עמידתם ברוח וצ"ע. 

שאלה נוספת בפרשה שאין לי עליה תשובה היא שבתחילת הפרשה (ל"ה, כ"ב-ג"ד) בפירוט הבאת הדברים לא נכתב הבאת זהב אלא כל מיני כלים העשויים מזהב "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה". לעומת כסף ונחושת? ועוד יותר קשה למה כסף ונחושת מוזכרים בנפרד ולבסוף עם עצי שיטים אפילו שבציווי הם ביחד עם זהב?

שבת שלום ומבורך!

מרדכי

כשהכול קורס, תחזור לbasics (בסיס/יסוד) - כי תשא, תשע"ד

בפרשת כי תשא אנו מסיימים ענייני המשכן שהתחלנו בפרשת תרומה ותצוה. התורה מצווה על ענייני מחצית השקל, אחר כך הכיור וכנו, שמן המשחה ולבסוף הקטורת. וראוי להביא מדברי הצדקת הצדיק (ערך רס"ד) ש"כתר כהונה הוא הזר דמזבח הקטורת כמו שאמרו ז"ל (ביומא ע"ב:) ולכך פרשת מזבח מקטר קטורת כתוב בסוף פרשת תצוה אחר ציווי עשיית בגדי כהונה ואחר קידוש ומשיחת גוף הכהנים ולא בפרשת תרומה דשם מקומו" ע"ש בהרחבה שהכתר הוא העשירי והמקיף של כל דבר בקדושה. לכן רק לאחר שמונת הבגדים (8) המתלבשים על גוף הכהן גדול (1) אפשר למנות את הכתר.

ולפי זה ניתן להבין גם למה עשיית הקטורת עצמה באה לבסוף וכדלעיל. אולם קשה למה התורה הפסיקה בין עניין מזבח הקטורת לעשיית הקטורת עם ענייני מחצית השקל, הכיור ושמן המשחה?

ואולי ניתן לומר שבאמת לא ברור למה השתמשו בכסף ופחות מובן למה השתמשו בנחושת בעשיית המשכן? לכארה אלו מתכות זולות יחסית לזהב שממנו לא היה חוסר. כמו כן, בבגדי הכהונה לא השתמשו כלל בכסף ונחושת? אלא שמצאנו ברש"י (תצוה כ"ז, ב') שנחשת מכפרת על עזות מצח וגם מצאנו שנחשת דומה לנחש (עי' רשי במדבר כ"א, ט') שלשון נופל על לשון. וכן שדווקא במכסה עיזים (מלשון עזות מצח) היו קרסולים של נחושת (המכפרת על עזות מצח). ראוי גם להוסיף שבטבלת האלמנטים שלושת המתכות הללו, נחושת (Cu), כסף (Ag) וזהב (Au) נמצאות באותו טור (קבוצת אלמנטים) וברצף! כשמשקלו של נחושת הכי קל מבינהם.

ויש לומר שכהונה ועבודת הקטורת מסמלת עליתיות/עליונות ולכן אין מקום לנחושת בבגדיו. לעומת זאת, מצב זה יכול להוביל מהר מאד לעזות וגאווה (חטא קדמון?). לכן לאחר פרשת הכהנים ועשיית מזבח הקטורת, התורה חוזרת לעניין של "מחצית השקל" שהכהנים יפנימו שכל מה שיש כאן מסביב הגיע מעם ישראל. ואז על הכהן לקדש ידיו ורגליו מכיור נחושת הנמצא בחצר המשכן שאדניהם נחושת, להזכיר לכהן שיש להישאר מחובר לבסיס - שכאמור, נחושת היא המתכת הבסיסת לכסף וזהב. וכן כשנכנס לאוהל מועד, האדני המסך היו מנחושת. וכן אחרי זה, באה התורה וכותבת את פרשיות משיחת השמן ועשיית הקטורת. 

לאחרונה עוברת על עם ישראל תקופה לא פשוטה כלל, ואני רואה בזה כתוצאה ישירה מבניית ציבור עליתיסטי המנותק מהיסוד, מהבסיס. עלינו ללמוד מהכהנים שגם כשבאו לעשות את העבודה הכי נעלה במקום הכי מיוחד, היה עליהם להישאר קשורים וקשובים לשטח, לעמך.

ערב שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!

מרדכי