‏הצגת רשומות עם תוויות עשיר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עשיר. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 22 באוגוסט 2014

אח עשיר, אח עני - ראה, תשע"ד

מצינו בפרשתנו שני מקראות מנוגדים. בפסוק אחד נאמר: "אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה" (דברים טו, ד); ואילו בנשימה אחת בפסוק סמוך לו נאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך (דברים טו, יא) - מקראות הסותרים זה את זה לחלוטין. הראשון מתייחס לעוני כרעה חברתית הניתנת למיגור, ואילו השני מדבר על עוני ואביונות כתופעה מובנית בחברה.
שאלה זאת נשאלת על ידי הרבה מפרשים ובינהם הדברי חיים מצאנז המסביר שיש תופעת טבע של נתינה וקבלה כמו השמים וארץ, וכן בזמן אנו מוצאים שיש חודשים המסוגלים למעלות גדולות מסויימות ואחרים למעלות אחרות וכן גוף האדם יש את הראש שחושב אבל ידיים שעושים ורגליים שהולכים. בכל מאפייני הטבע הללו לא קיים מציאות שאחד מתגאה על השני שלי יש דבר שאין לך או שאתה צריך לו, אלא ברור ומובן שכולם חלק משלם אחד.
וכן בחברת בני אדם. הקב"ה ברא אותה שתמיד יהיו עשירים ויהיו עניים, יהיו מהנותנים ויהיו מהמקבלים כי כך עלה לפניו לברוא את העולם. אבל "אפס לא יהיה בך אביון" - לך אישית אין לך את הזכות להתנהל עם השני כאילו הוא אביון, שיש לך במה להתגאות עליו או שיש לך יתרון כלשהו על זולתך.
ואולי אפשר להוסיף שזו גדלותו של עם ישראל. יש כל מיני אנשים וכל מיני תפקידים אבל כולנו גוף אחד ופועלים לאותה מטרה.
שיהיה שבת שלום של אחדות והערכה הדדית בתוך עם ישראל,
מרדכי אדלר

יום שבת, 25 בינואר 2014

"אח עני אח עשיר" משפטים, תשע"ד

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב, כ"ד). ומה הכפל לשון "את עמי" "את העני עמך"?

ומתרץ האלשי"ך על פי הגמ' (בבא בתרא קל"א:) "הכותב כל נכסיו לאחד מבניו שלא עשאו אלא אפוטרופוס" כי יש לנו אומד הדעת שאבא לא מפקיר את שאר בניו לטובת אחד מהם אלא שבוודאי הוא מתכוון שאותו בן ידאג לשאר הבנים וחלק כל אחד בנכסים נמצא כפיקדון אצל האח האפוטרופוס.

ומסביר על פי זה האלשי"ך הקדוש את הפסוק "את עמי" שכולנו בנים של הקב"ה ולא ייתכן שהקב"ה נתן לבן אחד את הכסף והשאיר את האחרים בחוסר כל. אלא אומד הדעת הוא שמה שהקב"ה נותן לעשיר אינו אלא פיקדון מהאחרים ואין זה כספו כלל. ולכן כתוב שוב "את העני עמך" דהיינו שהכסף של העני שאצלך.

ולפי זה עולה יפה מה שדורש רש"י "אם תלווה" שאין זה לשון ספק אלא שחייבים להלוות לו כי הכסף בכלל אינו שלך.

(ועי' בגמ' ובמפרשים שם שהנוסח שונה וגם שלכארה אין זה הפשט הפשוט)