יש חשיבות ועומק בשמות של פרשיות התורה, ובוודאי בשמות החמישה חומשים. השבוע אנו מתחילים גם ספר שמות וגם פרשת שמות. יש להניח שהחומש והפרשה נקראים על שם "שמות" השבטים המוזכרים בתחילת הפרשה. ואם יש חשיבות לשמות של הפרשיות והחומשים, בוודאי שיש חשיבות לשמות של כשברור שחשיבות הזו נובעת מהכוונה מאחורי קריאת השם. יש גם לזכור ששמות השבטים אינם סתם שמות אלא שהם נחקקים על האורים והתומים.
וראוי לשים לב שעל האורים והתומים נכתבים לוי ויוסף ולא מנשה ואפרים, וסביר להניח שהסיבה היא כי הם נקראו על ידי האבות ואמהות, כשמנשה ואפשרים נקראו "רק" על ידי יוסף ואשתו.
לאחר עיון קל בנימוקים שניתנו לשמות של השבטים יש מקום להתפלא איך שמות הללו ראויים להיכתב על האורים ותומים ולהיות חלק ויסוד שכל מה שקדוש לעם ישראל. נכון שיהודה ואחרים ראויים אבל קשה מראובן ששמו מבוסס על "כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי" (בראשית כ"ט, ל"ב) שמבטא אהבה בין בעל ואשה. שמעון נקרא "כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה" (שם ל"ג). ולוי ש"עתה הפעם ילוה אישי אלי (שם ל"ד). ובודאי שהעולה על כולם הוא יששכר ש"נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי".
ומסביר הקדושת לוי שבוודאי ובוודאי השמות הללו מזכירים תאוות ורגשות מהבסיסיות ושפלות ביותר הידועות לבן אנוש. אבל דווקא אלו כשמנווטים אותן לבורא יתברך שמו ומעלים אותן עד כסא הכבוד ובכך מטהרים ומקדשים את האדם, אין דבר יותר ראוי מלשים על האורים ותומים ולקדש שם שמים ברבים. וידוע שבמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
העבודה המוטלת עלינו היא להתמודד עם הניסיונות מסביבינו - כשאנו מנהלים את חיינו כמנהג העולם, ועם זה לעבוד את ה'. נכון שאין אנו מחפשים ניסיון, אבל גם יש לדעת איך מתמודדים איתו ומה גבול ההשתדלות שיש לנקוט כדי לא להיתקל בו.
בעזרת ה' שנזכה כולנו לטהר מחשבותינו, רגשותינו ושאיפותינו לעבודת הקב"ה.
ערב שבת שלום ומבורך!
מרדכי
