קריאת יהודה (בראשית ל"ז, כ"ו) "מה בצע כי נהרג את אחינו" נשמעת לאורך כל הדורות, וכמות ההסברים ופירושים שנאמרו ונכתבו מדרגת עניין זה כאחד מהמובילים בהבנת סודות התורה והגלות. כרגיל, חבל מאד שלמדנו בראשית כילדים בחיידר וכשהגענו לבגרות הראוייה, כבר לא משקיעים בהבנת מעשי אבות כדבעי.
אחי יוסף החליטו להרוג את יוסף על ידי זריקתו לבור (שם כ'). מיתה די משונה ולא ברור למה בחרו בה? ראובן בא להציל את יוסף ואומר בקול רם אליהם שישלחו אותו "אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו" ומשמע שהם סברו קודם להרוג והבור היה רק אמצעי איך להתפטר מהגופה. אז ראובן ממשיך "למען הציל אותו מידים להשיבו אל אביו". גם זה לא ברור אם הוא אמר להם גם משפט זה ואם כן קשה מה הלשון "מידם" שמשמע גוף שלישי או פאסיבי ולא דיבור מול אנשים. ואם הוא רק חשב כך לעמצו, למה הוא חלק מהפסוק "ויאמר אליהם ראובן"?
לפי האמור, משמע שהם הסכימו לתכנית ראובן שלא להרוג את יוסף, כי הם לא הרגוהו ורק זרקו אותו לבור שעליו הצביע ראובן. "הברה" משמע הבור הידוע ושעליו דיברנו מקודם, כשמנגד חסר את האות "ו" וגם לא ברור למה. לאחר מכן, ישבו לאכול לחם, כשידוע שדיינים הדנים דיני נפשות לא אוכלים כל היום. אז שוב רואים שהם הסכימו לא להורגו ולא היה כאן דין של דיני נפשות. ואם כן קשה, מה יהודה מתכוון באומרו (שם כ"ו) מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו" אם כבר סוכם שלא הורגים אותו?
כאמור, הדברים לא ברורים, אבל אולי אפשר להעיר הערה אחת שטרם מצאתי מי שמתייחס אליה. בכל מקום בתורה (ולפחות בבדיקה מדגמית שבצעתי) התרגום של ישב = יתב. "וישבו אל ארץ פלישתים" = ותבו לארע פלישתאי. "וישב יצחק בגרר" = ויתיב יצחק בגרר. "וישב יעקב" = ויתיב יעקב. "וישב ראובן" = ותב ראובן. וראה זה פלא שכאן "וישבו לאכל לחם" מתרגם אונקלוס "ואסחרו למיכל לחמא" יש כאן עניין של מסחר, של ביזנס ולא של אכילה. בדרך כלל אכילה באה מתוך מנוחה ומתוך רוגע. גם בגמרא מוצאים את הלשון של מיתבי כששואלים שאלה. כשמקשיבים לשני, קולטים את דבריו ומעכלים אותם נכון מתוך יישוב הדעת מגיעה שאלה ראוייה.
ואם כן כאן אולי ניתן לומר שהיה כאן בילבול כוונות אצל האחים. כשבאים לעשות מעשים לשם שמים, שיש בהם להשפיע על עם ישראל ועל כל מהלכי הדורות הבאים, על כל השיקולים להיות נקיים מכל עניין אישי, ומתוך אחדות מוחלטת. אכן השימה הראשונה בבור לא הייתה כדי להרוג את יוסף אלא כדי לקנות זמן. מטרת הישיבה לאכול הייתה חלק מההתדרדרות (כביכול) מהמדריגה הראוייה וירידה לעניינים יותר גשמיים. לכן יש את הלשון "ואסחרו". כבר לא הייתה ההסכמה ונעלמה התמימות דעים הראוייה כדי לעשות מעשה. על כן, כשלאחר מכן הגיע השיירה של הישמעלים, אמר יהודה "מה בצע" שזו כבר ירידה גדולה כשכמובן הכל בדרגות של השבטים שאין לנו להבין אותם אלא רק ללמוד מהם. כשחסרה מהתמימות ומעורבים שיקולים אישיים, ההתדרדרות אינה רחוקה מלבוא. הכל מתחיל עם רוממות הק-ל בפיהם ומאד מהר מתגלה כרכישת ג'ובים ותקציבים.
על הערותיכם והארותיכם אודה,
באיחולי ערב שבת שלום,
מרדכי
