"ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת" (בראשית מ"ד, כ') ורש"י על אתר מביא בשם הילקוט, "מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר אם אומר לו שהוא קיים, יאמר הביאוהו אצלי". ולכארה קשה שבאופן כללי אסור לשקר כפי שכתוב "ולא תשקרו איש בעמיתו" (ויקרא י"ט, י"א) וכן "מדבר שקר תרחק" (שמות כ"ג, ז') וגם אם נאמר שדינים אלו נאמרו רק בענייני ממונות, עדיין מדובר בשבטי י-ה הנחשבים כתלמידי חכמים והגמ' בב"מ דף כ"ג: אומרת ש"אמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא."?
היתר נוסף לשנות מהאמת הוא מפני השלום או מפני סכנת נפשות וצ"ע אם זו כוונת רש"י כאן שנותן סיבה מפורשת "מפני היראה"?
ועי' במהר"ל שקשה מדלעיל שהאחים כבר אמרו ליוסף ש"האחד איננו" (שם מ"ב, י"ג) ועכשיו אומרים שהוא מת, אז לא רק שהאחים שקרנים כמו שרש"י כותב אלא שהם גם לא שקרנים מוצלחים מי יודע מה? המהר"ל לאחר אריכות לא אופיינית מסביר שהשקר כאן היה בעיני האחים עצמם ובכוונתם. שמקודם מה שאמרו "האחד איננו" כוונתם הייתה שלא ידענו אם יוסף מת או לא ולכן התפזרנו בין העשרה שערים לחפשו. אבל עכשיו לאחר שהוא לא בא ואין זכר ממנו, יש עכשיו חזקה שהוא מת ולא רק שחסר להם הידיעה אם מת או לא. וזה שקר, כי גם מקודם וגם עכשיו יש להם אותה ידיעה ושום דבר לא השתנה ולכן רש"י מסיק שהאחים שקרו.
וקשה להבין תוכן דבריו? האם כשאדם מביע מה דעתו בנושא מסוים ואחר כן משנה דעתו שקר ייקרא? לפי דברי המהר"ל השבטים סברו מקודם שהוא חי ולכן התפזרו ועכשיו איבדו כל תקווה וסברו שיוסף מת, ומה שקר בדבר?
אלא שצריך לומר שיש כאן חידוש בעניין של שקר. אין כאן שקר במה שהם הביעו הערכתם שיוסף מת או איננו, ולכן לא היה כל איסור חס וחלילה במעשה השבטים. אלא שרש"י מלמד אותנו שהיראה מפני הצורך להביא את האח הנוסף גרם להם להעריך את הנתונים ואת השיקולים בצורה לא נכונה, ואצל השבטים בדרגתם זה ייקרא שקר. אבל שקר זה הוא בינם לבין עצמם ולכן אין כל איסור.
ועי' במשך חכמה שלכארה חולק על רש"י ואומר שאין כאן כל שקר בהתבסס על הגמ' כתובות כ"ב: שמדובר בטענת ברי.
ולולא דמסתפינא, הייתי אומר שרש"י זה אינו במקום הנכון ו/או לפחות צריך לקוראו יחד עם הפסוק, "ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף, ולא ראיתיו עד הנה" (שם מ"ד, כ"ח). בפסוק זה האחים מצטטים אביהם יעקב במילים שלא אמר בהקשר של ירידת האחים למצרים אלא בזמן שהביאו לו את הכתונת פסים של יוסף. ואם כן, לא ייתכן שבזמן שמצטטים אביהם יאמרו שהאח "איננו" שלשון זו אינה עולה בקנה אחד עם "טרף טרף". אבל עדיין אין בזה לתרץ את הקושיות דלעיל וצ"ע.
ערב שבת שלום,
מרדכי
בשבת מצאתי שלא שלשון הילקוט שרש"י מביא אינו אומר שהיה שקר, ושזו התוספת של רש"י. לא מעט מפרשים מתפלאים על רש"י שמחלק בין הלשון "איננו" ל"מת", שאין הבדל ביניהם וכמו שמוצאים אצל חנוך לשון "ואיננו" והכוונה למת.
ובצדקת הצדיק כתוב שהקב"ה הבטיח עבדות לפני קיום ההבטחות של הברית בין הבתרים. יעקב חשב שהוא קיים את העבדות על ידי העבדות אצל לבן (וחדשתי שזה מרומז בפסוק "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך" (בראשית ל"א, מ"א) ובפעם השלישית כתוב "שנים" ולא "שנה" ו"שנים" בגימטריה 210). לכן מיד אחר כך כתוב שיעקב ביקש לשבת בשלוה, כי סבר שכבר זכה צאת ברכוש גדול. ואז השבטים מכרו את יוסף לעבד כדי שעל ידי עבדותו תתקיים העבדות, ולכן הם אמרו "ואיננו". אבל עכשיו שראו שהשולט על מצרים רוצה לקחת בנימין לעבד, אז הם הבינו שיוסף לא היה עבד ולא התקיימה העבדות על ידו ואם כן זה סימן שהוא כבר מת, ולכן עכשיו שינו את לשון ל"מת".
בשבת מצאתי שלא שלשון הילקוט שרש"י מביא אינו אומר שהיה שקר, ושזו התוספת של רש"י. לא מעט מפרשים מתפלאים על רש"י שמחלק בין הלשון "איננו" ל"מת", שאין הבדל ביניהם וכמו שמוצאים אצל חנוך לשון "ואיננו" והכוונה למת.
ובצדקת הצדיק כתוב שהקב"ה הבטיח עבדות לפני קיום ההבטחות של הברית בין הבתרים. יעקב חשב שהוא קיים את העבדות על ידי העבדות אצל לבן (וחדשתי שזה מרומז בפסוק "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך" (בראשית ל"א, מ"א) ובפעם השלישית כתוב "שנים" ולא "שנה" ו"שנים" בגימטריה 210). לכן מיד אחר כך כתוב שיעקב ביקש לשבת בשלוה, כי סבר שכבר זכה צאת ברכוש גדול. ואז השבטים מכרו את יוסף לעבד כדי שעל ידי עבדותו תתקיים העבדות, ולכן הם אמרו "ואיננו". אבל עכשיו שראו שהשולט על מצרים רוצה לקחת בנימין לעבד, אז הם הבינו שיוסף לא היה עבד ולא התקיימה העבדות על ידו ואם כן זה סימן שהוא כבר מת, ולכן עכשיו שינו את לשון ל"מת".
