מי יהיה ה"שר בנט" החרדי? תרומה, תשע"ד

השבוע אירעו שני אירועים אוויליים שלכארה אינם קשורים זה לזה, אבל יש בהם מן הדמיון.
ראש ממשלת ישראל נתניהו הודיע שישנה אפשרות שיישארו 250,000 מתיישבים תחת שלטון ערבי במסגרת הסדרי שלום. השר נפתלי בנט הגיב שמדובר ב"אובדן עשתונות ערכי" וכמובן התנצל בהמשך שלא הייתה כוונתו לגופו של אדם.
אירוע נוסף, פחות מתוקשר הייתה תאונת הדרכים שבה היו מעורבים חמישה בחורי ישיבה מ"עטרת ישראל, ששכרו רכב באמצע הזמן, כנראה ללא ידיעת רבניהם והוריהם ונסעו לחופשה באילת. תגובה מכל גורם שהוא טרם התקבלה.
"ויקחו לי תרומה", "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואומר הלב אליהו שאלו שתי המצוות הבלעדיות שחייבות להיעשות לשמה בניגוד למאמר חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והסיבה היא שמטרת שתי מצוות הללו היא להשרות את השכינה בינינו, ומבלי עשייתן לשמה אין כל ערך במעשה מצווה עצמו.
והוא ממשיך שכל אדם הוא מקדש מעט וחובה עלינו להכין את עצמנו להשראת השכינה בתוכנו ואת זה עושים על ידי תיקון המידות (בשם ר' חיים ויטאל) כידוע שדרך ארץ קדמה לתורה. ואת המידות הללו, הדרך ארץ, אינו מיוחד ליהודים שלומדים תורה אלא גם הגויים מחוייבים בהן. ועל ידי זה הוא מסביר למה אלימלך שהקדים לאברהם שאלות אודות אשתו מחוייב מיתה. וגם אנשי שכם שעל אף שהם לא חטפו ולא אנסו את דינה היו מחוייבים מיתה כי הם ראו את האכזריות, ראו את הריקבון ולא מחו.
ודבר זה ידוע בעולם הפיליסופי כ"עליונות מוסרית" "moral superiority". ובלי זה אין תורה. והלב אליהו כותב, "תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו" ו"דעת... היינו דרך ארץ", שנבילה אינה אשמה במצבה, אבל תלמיד חכם היה צריך לתקן את מידותיו ולכן הוא אפילו יותר גרוע מנבילה.
השארת 250,000 יהודים תחת שלטון ערבי הינה אובדן העליונות המוסרית וטוב שהשר בנט מחה מייד וקטע הרעיון עוד באיבו.
חמישה בחורים שוכרים רכב באמצע הזמן לנסוע לאילת הינו גם כן אובדון העליונות המוסרית ומצביע על ריקבון הפשה בתוכינו. האם לא ראוי שתהיה מחאה?

בברכת שבוע טוב!
מרדכי

אזהרה לוועדות קבלה מן התורה מניין? תרומה, תשע"ד

"בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כ"ה, ט"ו) והמשך חכמה מביא ע"פ המדרש שהארון רומז לכתר תורה והבדים הם אלו המחזיקים בתלמיד חכם וראוי שתמיד יהיו אוחזים בתלמיד חכם ולעולם לא יסורו ממנו וכמו שנאמר (ירושלמי סוטה פ"ז), "ר' ירמיה אמר, בשם ר' חייא: לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים, ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה, הרי זה בכלל ברוך".

אבל המשך חכמה ממשיך ומביא שיטת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין ג', י'-י"ב) שיש להדליק את המנורה במשכן/בית המקדש גם ביום ע"פ הגמ' (מנחות פ"ו:) "וכי לאורה הוא צריך?" אלא כמו שמדליקים ביום מצד עניין הדת גם בלילה זה רק מצד הדת. ובדומה לארון שנושא את נושאיו שאין צורך בבדים, אפילו כן גם כשהארון נמצא במקומו בעת מנוחה שבוודאי אין צורך בבדים, אף על פי כן אין להסירם,כי ראוי שאלו שמחזיקים את התורה תמיד יהיו קרובים אל התורה.

ולכארה צריך עיון שאם כן למה לא היה הציווי להדליק את הנרות רק ביום? ובדומה לשאלה זו, למה שלא יהיו הבדים בארון רק בזמן מנוחה אבל שלא יהיו כלל בזמן הנסיעה? ואז יהיה מסר יותר גדול?

ואולי יש ללמוד מזה שקודם כל עלינו להיות נורמליים. יש עניין להדליק מנורה - נרות עבור הקב"ה, ויש להדליקם בלילה. זו דרך העולם, זה מה שרגיל ומקובל, ועל זה אפשר לבנות את כל סיבות וטעמים במצווה שבוודאי אין לנו מושג בהם. רק לאחר שיש קביעת מצוות הדלקת נרות בלילה, אפשר לבוא ולהדליק גם ביום כדי ללמדנו שגם בלילה אין סיבת ההדלקה כדי שיהיה לה' אור.

וכן בבדים של הארון. הטבע והנורמל הוא שתלמידי חכמים צריכים שיתמכו בהם, ואפילו שמדובר באנשים ש"לא למד ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים ואפילו אין לו להחזיק תלמידי חכמים" ובקיצור, כולנו יודעים במי מדובר. אז בודאי יש לתלמיד חכם עניין להחזיק את האנשים הללו קרובים אליו. אבל המשך חכמה מלמד אותנו שגם במקרה שבכלל לא צריכים את האנשים הללו, התלמידי חכמים מסתדרים בכוחות עצמם, עדיין יש עניין שאלו שלא לומדים יהיו קרובים, ולא רק לטובת מחזיקי תורה, אלא אף לתועלת הלומדים.

שנזכה לאחדות אמיתית בכל עם ישראל,

מרדכי

שלמות העבודה תלוייה בשלמות העם

"ועשו ארון עצי שיטים וכו'" (שמות כ"ה, י') ויש לשים לב שהמילה ארון כתיב מלא – דהיינו עם האות וא"ו. וגם בפסוק האחרון (שם כ"ב) כתוב מלא "אשר על ארון העדות", כשהשש פעמים באמצע כתיב חסר "ארן", ויש להבין למה?

"בטבעות הארן לא יסורו ממנו" (שם ט"ו) שדווקא בארון היה אסור להסיר את הבדים (המוטות שבהם השיאו את הארון) ומסביר הקדושת לוי שהמקדש וכל כליו היו כנגד המצוות, וכמו שגוף האדם יש לו רמ"ח אברים כנגד מצוות העשה, והשס"ה גידים כנגד מצוות הלא תעשה, כך גם המשכן וכליו. ויש מצוות שהן תמידיות וכל הדת תלוייה בהן, ויש זמניות, ויש תלויות במקום או מעמד של האיש וכו'. והארון כנגד מצוות של עיקר האמונה ומציאות הבורא ברוך הוא וייחודו ולאהוב אותו ולירא מפניו. וידוע שבני קהת לא קבלו עגלות כי משאם היה הארון, השולחן, המנורה ומזבח הזהב (סוטה ל"ח.) "ואלו בכתף ישאו" (במדבר ז', ט'). והסיבה היא כי הלויים היו שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא להמשיך את המצוות המרומזים בכלים הללו לכל עם ישראל.

וכאן חסר בקדושת הלוי וחבל על דאבדין, ואולי אפשר להסביר שאת הבדים של הארון היה אסור להסיר כדי שנבין שמצווה זו של ייחוד הבורא והשגתו יכולה לבוא בשלמות רק אם הוא בא כדי להשפיע על שאר עם ישראל ומתוך עם ישראל, וכידוע שישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, ויש תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, ואם נסיר את הבדים, נטעה לחשוב שיש כאן עבודה אינדיבידואלית או במנותק משאר הגורמים לשלמות ואין זה כך.

וע"פ זה נבין שה"ארון" הראשון מלא, כשבאים להתחיל בעבודה הזאת יש להיות מזוכך ובכוונות טהורות, אבל כדי להגיע לעבודה מושלמת בסוף צריכים להכניס בעבודה את כל הגורמים והרכיבים, את הקב"ה, את כל עם ישראל, את תורת ישראל, את ארץ ישראל, ואז כשיש כולם יחד מגיעים לשלמות העבודה, וזה נרמז על ידי המילה ארון בכתיב מלא בסוף.

בברכת ערב שבת שלום!

מרדכי אדלר