"בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" (שמות כ"ה, ט"ו) והמשך חכמה מביא ע"פ המדרש שהארון רומז לכתר תורה והבדים הם אלו המחזיקים בתלמיד חכם וראוי שתמיד יהיו אוחזים בתלמיד חכם ולעולם לא יסורו ממנו וכמו שנאמר (ירושלמי סוטה פ"ז), "ר' ירמיה אמר, בשם ר' חייא: לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים, ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה, הרי זה בכלל ברוך".
אבל המשך חכמה ממשיך ומביא שיטת הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין ג', י'-י"ב) שיש להדליק את המנורה במשכן/בית המקדש גם ביום ע"פ הגמ' (מנחות פ"ו:) "וכי לאורה הוא צריך?" אלא כמו שמדליקים ביום מצד עניין הדת גם בלילה זה רק מצד הדת. ובדומה לארון שנושא את נושאיו שאין צורך בבדים, אפילו כן גם כשהארון נמצא במקומו בעת מנוחה שבוודאי אין צורך בבדים, אף על פי כן אין להסירם,כי ראוי שאלו שמחזיקים את התורה תמיד יהיו קרובים אל התורה.
ולכארה צריך עיון שאם כן למה לא היה הציווי להדליק את הנרות רק ביום? ובדומה לשאלה זו, למה שלא יהיו הבדים בארון רק בזמן מנוחה אבל שלא יהיו כלל בזמן הנסיעה? ואז יהיה מסר יותר גדול?
ואולי יש ללמוד מזה שקודם כל עלינו להיות נורמליים. יש עניין להדליק מנורה - נרות עבור הקב"ה, ויש להדליקם בלילה. זו דרך העולם, זה מה שרגיל ומקובל, ועל זה אפשר לבנות את כל סיבות וטעמים במצווה שבוודאי אין לנו מושג בהם. רק לאחר שיש קביעת מצוות הדלקת נרות בלילה, אפשר לבוא ולהדליק גם ביום כדי ללמדנו שגם בלילה אין סיבת ההדלקה כדי שיהיה לה' אור.
וכן בבדים של הארון. הטבע והנורמל הוא שתלמידי חכמים צריכים שיתמכו בהם, ואפילו שמדובר באנשים ש"לא למד ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים ואפילו אין לו להחזיק תלמידי חכמים" ובקיצור, כולנו יודעים במי מדובר. אז בודאי יש לתלמיד חכם עניין להחזיק את האנשים הללו קרובים אליו. אבל המשך חכמה מלמד אותנו שגם במקרה שבכלל לא צריכים את האנשים הללו, התלמידי חכמים מסתדרים בכוחות עצמם, עדיין יש עניין שאלו שלא לומדים יהיו קרובים, ולא רק לטובת מחזיקי תורה, אלא אף לתועלת הלומדים.
שנזכה לאחדות אמיתית בכל עם ישראל,
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה