היררכיה - העשין והלאוין שבה ביהדות

השרש ל' מ' ד' עושה את הופעתו הבכורה בספר דברים, ועד ספר זה לא תמצא בכל התורה את השורש הזה. השורש ל' מ' ד' גם בא רק כשמדובר או ביראת ה' או בלימוד תורה, מצוות וחוקים כלליים. אין בנמצא ציווי לימוד במצווה ספיציפי. כמו כן, רק בפרשה השבוע שלנו, פרשת שופטים תמצא את השורש פעמיים בשימוש שלילי. "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים" (דברים, י"ח, ט') "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם (דברים, כ', י"ח). שתי הפעמים מתייחסים מלימוד דרכי עבודה זרה מאת הגויים בסביבה.

מה הייחודיות בעבירה עבודת זרה שפעמיים הוזכרה בלשון של "לא תלמד" בניגוד לשאר העבירות שבתורה? עי' בנצי"ב וצ"ע בפירושו. ואולי ניתן לומר שכאן בפרשתינו התורה הורה לנו את עניין ההיררכיה בעם ישראל. מתחילת הפרשה התורה מורה לנו שיש עניין של מורי הוראה וסנהדרין, עם הפסוק המפורסם והמנוצל בכל מיני הקשרים "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", פרשת המלך וגם פרשת הלויים. היררכיה מחייבת מצב של משפיע ומקבל, מורה ותלמיד, אקטיב ופאסיב.

וא"כ, דווקא מייד אחר כך, התורה גם מזהירה שביהדות לעולם אין כפיפות מוחלטת. יש דברים שאפשר ללמוד, ויש להיזהר מה לא ללמוד. יש מה לשמוע, ויש מה שלא לשמוע.

ועי' בבעש"ט שדווקא כאן בפרשה זו של "לא תלמד לעשות כתועבת הגויים" מסיימת התורה עם הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". התורה נקראת "תמים", שנאמר בה "תורת ה' תמימה (תהילים, י"ט, ח'), שהקב"ה  מזהיר שגם מי שעוסק בתורה, מי שלכארה נמצא בחלק העליון של ההיררכיה, גם צריך להיות "עם ה' אלוקיך", ולא שום דבר אחר.

בברכת ערב שבת שלום,

מרדכי אדלר

ניצול תמימות של אחרים בשם הדת - סממני מולך, אחרי מות-קדושים, תשע"ג

התורה מזכירה קבוצה של עריות כשלבסוף מזהירה (ויקרא י"ח, כ"ד-ל) "אל תטמאו בכל אלה וכו' ותקא הארץ את יושביה וכו'". ולכארה לא כל העריות מוזכרות כאן אז למה דווקא אלו, וכן קשה למה מוזכרת עבירת מולך בין העריות שזו עבירת עבודה זרה?

וראיתי באברבנל ובעוד מפרשים שהעריות המוזכרות כאן הן אלו שיש ניצול של קירבה והסתמכות, ולכן יותר קל להיכשל בהן, ומנגד הכישלון יותר פוגעני. אחות, דודה, כלה, בת וכו', ואולי אפילו אפשר לומר שאשת עמיתיך (פסוק כ') גם כן לרוב קורה מתוך קירבה בין המשפחות או מתוך ייחסי עבודה או מרות, וכנ"ל. אבל את הימצאות של עבירת מולך כאן הוא מסביר באופן אחר.

אבל אולי אפשר לומר שגם מולך, כפי שרש"י מסביר "שמוסר בנו לכומרים" מדובר בניצולם של כהני הדת את התמימות של העם, ולא רק תמימותם, אלא תמימותם הדתית ורצונם להתקרב לאלוקיהם. וכאן התורה מלמדת אותנו שניצול השני באיצטליה דתית אינו אלא מולך, עבודה זרה ממש, ועל זה תטמא הארץ ותקיא הארץ אתכם.

וברוך שכוונתי לדברי החינוך מצוה ר"ח שמצאתי לאחר כתיבת דברים הללו, וז"ל: "וזה הענין (עי' סמ''ג ל''ת מ) שאין החיוב בא אלא במקצת הזרע ולא בכולם) (סנהדרין סד ב), אפשר שהיה מפני שהכומרים השקרנים היו מבטיחין אבי הבן כי על ידי תקרובת בן זה, יצליח שאר זרעו בכל אשר יפנה, ותהיה הברכה והטובה מצויה בביתו, ולרב תרמיתם, לא רצו מתחלה לקבע החק רק במי שישאר לו זרע מלבד אותו שהוא נותן להם, פן ימאנו מלשמע אליהם, הן לשרפו לגמרי, הן להעבירו בתוך הלהב, כדעת קצת המפרשים, ולמען יבטיחו גם כן על הברכה והטובה בנשארים ויתפתו אליהם מתוך כך הפתאים, ולכן לא חיבה התורה בענין, רק כשהוא כעין עבודתן ולא בצד אחר".

ורואים מזה שממש מדובר בניצול תמימותם בהבטחות שווא של כוהני הדת.

ולכן עבירת מולך גם מוזכר ממש עם משכב זכר ובהמה, שאין מדובר בעבודה זרה רגילה שאדם עובר מרצונו ולהנאתו, אלא שמדובר בניצול מהסוג הציני והשפל ביותר.

שנזכה כולנו לשבת שלום בתוך ארצינו לנצח ונזכה לביאת גואלינו במהרה בימינו אמן!
מרדכי