עי' חתם סופר על התורה סוף ויקהל (ל"ח, א'-ט') ששואל על מה שבצלאל הבין קודם לבנות המשכן לפני הכלים בניגוד לציווי של ה' כ"מנהגו של עולם אדם קונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים". א"כ קשה מהמזבח העולה (נחושת) וכיור שבצלאל בנאם לפני בניית החצר כפי שרואים בפסוקים?
אבל על אף שאין לו מה להשיב, עדיין כתב את השאלה.......
ולכארה במחילה מכבוד תורתו, התשובה צריכה להיות בדומה למשל עם בוקר שעיקר עבודתו עם פרות ומהן פרנסתו. אז גם כשהוא בא לרכוש עדר פרות, קודם הוא בונה דיר, אח"כ רוכש את הפרות ורק לבסוף בונה גדר מסביב למקום המרעה. וגם כאן, עיקר העבודה בכלים, אבל לפני בניית הכלים יש לבנות מקום לאכסנם. לעומת זאת, כשבין כלי החצר יישארו בחוץ וכל העניין של יריעות החצר הוא כביכול מצד הצניעות והגדרת גבולות, בוודאי יש לבנות קודם את הכלים ורק לאחר מכן להעמיד את העמודים ולתלות את היריעות.
ויש לבדוק אם בכלל ליריעות החצר היו דין מחיצה כלל לפי המרחקים ביניהם או עמידתם ברוח וצ"ע.
שאלה נוספת בפרשה שאין לי עליה תשובה היא שבתחילת הפרשה (ל"ה, כ"ב-ג"ד) בפירוט הבאת הדברים לא נכתב הבאת זהב אלא כל מיני כלים העשויים מזהב "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה". לעומת כסף ונחושת? ועוד יותר קשה למה כסף ונחושת מוזכרים בנפרד ולבסוף עם עצי שיטים אפילו שבציווי הם ביחד עם זהב?
שבת שלום ומבורך!
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה