"אח עני אח עשיר" משפטים, תשע"ד

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב, כ"ד). ומה הכפל לשון "את עמי" "את העני עמך"?

ומתרץ האלשי"ך על פי הגמ' (בבא בתרא קל"א:) "הכותב כל נכסיו לאחד מבניו שלא עשאו אלא אפוטרופוס" כי יש לנו אומד הדעת שאבא לא מפקיר את שאר בניו לטובת אחד מהם אלא שבוודאי הוא מתכוון שאותו בן ידאג לשאר הבנים וחלק כל אחד בנכסים נמצא כפיקדון אצל האח האפוטרופוס.

ומסביר על פי זה האלשי"ך הקדוש את הפסוק "את עמי" שכולנו בנים של הקב"ה ולא ייתכן שהקב"ה נתן לבן אחד את הכסף והשאיר את האחרים בחוסר כל. אלא אומד הדעת הוא שמה שהקב"ה נותן לעשיר אינו אלא פיקדון מהאחרים ואין זה כספו כלל. ולכן כתוב שוב "את העני עמך" דהיינו שהכסף של העני שאצלך.

ולפי זה עולה יפה מה שדורש רש"י "אם תלווה" שאין זה לשון ספק אלא שחייבים להלוות לו כי הכסף בכלל אינו שלך.

(ועי' בגמ' ובמפרשים שם שהנוסח שונה וגם שלכארה אין זה הפשט הפשוט)

על תקנות השוק

השבוע נוכחנו לראות מתפרסמת בעיתונות "תקנות השוק", שלקראת המיכרזים העתידיים בעיר חריש" ובלשון התקנה:

"אמנם מן הניסיון למדנו, שהאופן שבניית העיר תהווה הצלה, היא אך ורק על ידי שכל הציבור יתאגד יחד, ולא ילחלקו לקבוצות קטנות, וכח הרבים המאוחדין נותן אפשרויות רבות של הוזלה, וידוע גודל הס"ד שיש כאשר כל החרדים לדבר ה' יהיו מאוגדים וזכות הרבים מסייעתם.".

ולכן התבשרנו ש"מונה ועד" של אנשים צדיקים יראי שמיים וכו':

"אשר כבר ידם רב להם במסירות לכלל ולפרט, ויודעים היטב בטיב מו"מ בפרט בתחום הדיור"

וקצת התפלאתי, כיון שלכארה על דרך הטבע, ולפחות לפי הגישות המקובלות של כלכלנים מובילים (אדם סמיט לדוגמא), "השאיפה האישית של כל יחיד להגדיל ריווחיו, תוביל ממילא להגדלת רווחת הכלל", ובמילים  אחרות, הצרכן מרוויח מהתחרות. כאן, על פניו, תהיה תחרות בין הקבלנים הזוכים במיכרזים, וככל שיחששו מאובדן לקוחות, יהיה עליהם להיטיב עם הלקוחות כדי לזכות בהם. וככל שיש תחרות בין העמותות, תהיה יותר ביקורת ויותר שקיפות. האם יש מי שהפסיד מהכנסת סלקום ואורנג' לשוק? מהכנסת הוט? ברק, נטויז'ון ועוד?

אבל תורה היא, וללמוד אני צריך, אז פניתי לסימן הראשון בהלכות שבת רמ"ב בסעיף הראשון וז"ל, "אם מוכרי הדגים מייקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו . והנה בבאר היטב הביא דלא יעשו תקנה רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקדם , אבל באליה רבה ובפרי מגדים כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים". אז רואים מכאן כמה תנאים לתקנה:

א.      שיש כאן קרטל – מוכרי הדגים התאגדו יחד (ועי' במפרשים שמביאים לשון "והערלים", דהיינו שכל הגוים התאגדו נגד היהודים שאינם יכולים לקנות בשר בזול).

ב.      "שער" – שיש מחיר שוק מקובל.

ג.       "שלא יקנו" – התקנה חלה על כולם, וכן המשמעות מהמשך הסעיף שהגזירה היא גל על עשירים כדי שלא יקופחו העניים.

ולעניינינו! האם יש כאן קרטל? עוד לא היה מיכרז אחד. עוד לא קבעו מחירים. האם יש "שער" מקובל? עוד אין עיר, אין יישוב, אין בתים. אז אם משווים לירושלים, חריש תיחשב לזיל הזול, ואם לערד, באמת יש כאן ייקור. אבל לגזור תקנה כדי לקבוע שער, אני אשמח אם יאירו את עיניי למקור לסמכות זו. והאם התקנה חלה על כולם? בגור תקנו תקנות על עלויות של חתונות ומחירי ספודיקים שחלו על כולם, וכאן יש גזירה על כל המסכנים ותפרנים שאין להם כסף לקנות דירות בירושלים, בני ברק, אשדוד ואפילו לא קרית ספר, רק עליהם חל הגזירה.

אשמח לשמוע בצורהעניינית מה דעתכם בנושא. מה חסר לי כאן בתמונה כדי שאוכל להבין את התקנה על בוריה.

ואולי עקב ניסיוני בקרית ספר אני מדי סקפטי. גדולי ישראל מינו ועד של צדיקים, נתנו את ברכתם לדרך, מאות נרשמו ונתנו דמי קדימה לעמותה, ואיכשהו, אותו ועד פתח חברת קרית ספר ונהיו עשירים מופלגים, ומהמובילים בתחום הנדל"ן בארץ היום (אלו שעדיין בינינו).