"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב, כ"ד). ומה הכפל לשון "את עמי" "את העני עמך"?
ומתרץ האלשי"ך על פי הגמ' (בבא בתרא קל"א:) "הכותב כל נכסיו לאחד מבניו שלא עשאו אלא אפוטרופוס" כי יש לנו אומד הדעת שאבא לא מפקיר את שאר בניו לטובת אחד מהם אלא שבוודאי הוא מתכוון שאותו בן ידאג לשאר הבנים וחלק כל אחד בנכסים נמצא כפיקדון אצל האח האפוטרופוס.
ומסביר על פי זה האלשי"ך הקדוש את הפסוק "את עמי" שכולנו בנים של הקב"ה ולא ייתכן שהקב"ה נתן לבן אחד את הכסף והשאיר את האחרים בחוסר כל. אלא אומד הדעת הוא שמה שהקב"ה נותן לעשיר אינו אלא פיקדון מהאחרים ואין זה כספו כלל. ולכן כתוב שוב "את העני עמך" דהיינו שהכסף של העני שאצלך.
ולפי זה עולה יפה מה שדורש רש"י "אם תלווה" שאין זה לשון ספק אלא שחייבים להלוות לו כי הכסף בכלל אינו שלך.
(ועי' בגמ' ובמפרשים שם שהנוסח שונה וגם שלכארה אין זה הפשט הפשוט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה