‏הצגת רשומות עם תוויות מחאה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מחאה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 באפריל 2014

"והגדת לבנך" - כדי שלא יצעק שהמלך ערום!! אחרי מות - פסח, תשע"ד

כתוב בפרשת אחרי מות, "וכן יעשה לאוהל מועד השוכן אתם בתוך טומאתם" (ויקרא ט"ז, ט"ז) ואומר הספרי (פסקא קס"א): "חביבים ישראל שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם", שהקב"ה עדיין משתוקק לתורה ומצוות שלהם וכמו שאומרת הגמרא "תניא רבי יהודה בן בתירא היה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה". ועי' בנצי"ב שפסוק זה נאמר דווקא כנגד האוהל מועד ולא כנגד הקודש הקדושים כי האוהל מועד הוא כנגד לימוד תורה, והתורה היא חרבו של עם ישראל במלחמתו כנגד השרי עליון המקטרגים נגד עם ישראל.

וקשה שבפרשת וילך (דברים ל"א, י"ז-י"ח) כתוב "ועזבתים והסתרתי פני מהם" וכן "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". ואמרו חז"ל, "אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה" (ירושלמי סנהדרין פ"י, הל"ב). והרה"ג מרן ר' אהרן קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרן ח"א עמ' קנ"ב) אומר שבמצב של הסתרת פנים, הקב"ה אינו מעוניין במצוות ואפילו לא בתורה של עם ישראל כדכתיב, "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך" (תהילים נ', ט"ז) שאין למצוות ותורה כניסה לפני הקב"ה כמו קרבן שלא נשחט לרצון לפני ה' שאינו מתקבל.

ויש להבין מתי ההתנהגות אינה מרחיקה את השכינה והיא עדיין שוכנת בתוכינו, ומתי ההתנהגות גורמת להסתר פנים ומרחיקות את השכינה מבינינו?

כמה שבועות שאינני שולח דברי תורה כי היו לי התלבטויות קשות עם עצמי. מי אני להתריע או להזדעק כביכול על עוולות או התנהלויות ואפילו לפרש פסוקים על פי שכלי הקטן? ולאחר חיפושיי בסייעתא דשמיא מצאתי את הגמרא על המשנה (שבת נ"ד:) "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים". ומסבירה הגמ' שבאמת הייתה פרתו של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. וממשיכה הגמרא, "מאי דכתיב (ישעיהו ג, יד) "ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו" אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו? אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים. ו"א"ר אחא בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה וכו'. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה, הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו, רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו? אמר לה, גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. (אמר) לפניו, רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי."

ורואים מכאן כמה גדולה מצוות תוכחה - גם אם לא שומעים בקולו, יש מצווה להוכיח, ואפילו שגלוי וידוע לפני הקב"ה שלא ישמעו, הסכים שיש להעניש את הצדיקים על שלא טרחו למחות. ונראה לי שהעניין של היעדר מחאה אינו סתם עבירה אלא מצביע על שיבוש מערכתי שגרם ש"מדה טובה חזרה בה לרעה". כשהזקנים מכניסים שיקולים כבדי משקל ככל שיהיו, וכמו שהגמ' מביאה שם שאלמנה צועקת על עינוי ועיוות דין, וצעקותיה נופלות על אזניים ערלות, ובוחרים שלא למחות, אז יש הסתר פנים וגם תורתם ומצוותם אינם רצויים. 

וישנן שתי מצוות שעיקר המצווה מופנית כלפי הילדים שווה בשוה כמו הגדולים: סיפור יציאת מצרים והקהל. כתוב אנכי ה' אלוקיך "אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכל כך הרבה מצוות תלוייות ומזכירות את יציאת מצרים. וכן ואומר ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב מרדכי גרינברג שליט"א שלא בכדי קודם לנבואה הקשה של הסתרת הפנים הנוראה, ניצבת מצוַת הקהל - "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם, הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו'" (דברים לא, י-יב), ומיד לאחר נבואה נוראה זו ניצבת המצוה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם".

הסתרת פנים של הקב"ה באה כשיש טירוף מערכות, ולימוד והסבר מול הילדים, שהם יבינו ויקלטו בתמימותם מביא לידי שידוד מערכות. זוהי מצוות "והגדת לבנך". לפשט את הדברים בצורה שהילד יבין בלי התחכמויות ופלפולים ושיקולים והתלבטויות. מה שנקרא האמונה הפשוטה של סבתא. בזמנינו ישנן מדי הרבה שאלות המרחפות באוויר שהגיע הזמן לענות עליהן תשובות פשוטות ורק בצורה זו נזכה להארת השכינה שתשכון בתוכינו ושנזכה לגאולה האמיתית במהרה בימינו אמן.

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

דור המגיע לי? נצבים-וילך, תשע"ג

אני מוחה! כן, מוחה על האירוע בשבוע שעבר שח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי(מפד"ל לשעבר) הגר בדולב הגיע לקריית ספר לערוך קניות לכבוד שבת. תושב/י המקום זיהו אותו וגרשו אותו מהחנות. קרא יותר כאן. דווקא תגובתו של חבר הכנסת ראויה לשבח. מבדיקה קלה עולה שהמפד"ל הייתה שותפה בממשלות ישראל מאז 1974 ועד היום למעט כ- 5-6 שנים בלבד. דהיינו, בארבעים שנים האחרונות המפד"ל הייתה שותפה מלאה לדחיית בחורי ישיבה מצה"ל, לתקצוב של תלמודי תורה, קצבאות ילדים מוגדלים, שמירה על הסטאטוס קוו, ואי הכנסת לימודי ליבה למערכות החרדיות.

האם לאורך כל התקופה הזאת, קם חרדי אחד להכיר טובה למפלגה זו על כל הטוב והחסד שגמלה איתנו? האם הצבענו להם בזכות מעשים אלו? האם ראינו בח"כים של המפד"ל ככתובת לבעיות שלנו? התשובה שלילית בהחלט. היותר חרדים שבתוכינו יודעים שכל מה שאנו מקבלים בעולם מגיע מהקב"ה, ואם עכשיו לא מקבלים, זה גם מהקב"ה. הפחות חרדים שבתוכינו תולים את ההצלחות המנויות לעיל בחברי כנסת החרדים והמוכשרים שהשיגו מה שהשיגו עקב פועלם המבורך. ואם עכשיו אין את כל השפע והברכה, יש לתלות את זה גם בחוסר כישרונם וחוסר פועלם של אותם חברי כנסת. א"כ, איזה מקום יש לצעקות על ח"כ יוגב?

בפרשת השבוע כתוב, "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה" (דברים ל', א'). בפסוק מדובר שהקב"ה מוכן לקבל את התשובה שלנו, אבל מה הכוונה "הברכה והקללה"? לא  נכון יותר לכתוב "את הברכה או את הקללה", ולפחות "את הברכה ואת הקללה", כשעכשיו משמע שהברכה והקללה הם אותו דבר? ואולי יש לומר שאמת ונכון ששניהם אותו דבר, וכל דבר יכול לשרת כברכה או קללה. אם אנו מבינים שהכל מה' אז אפשר לחזור בתשובה מברכה וגם מקללה, ואם אין לנו אמונה, לא נשוב אל ה' ואין זה משנה מה קורה לנו. ברכה שאיננו מכירים שבאה מהקב"ה היא קללה, וקללה שמכירים שהגיעה מהקב"ה היא הברכה גדולה ביותר.

אלו שצעקו אינם חרדים. יהודי מקבל מכות מאת הקב"ה בחודש אלול, ומחפש את מי להאשים? גדלים ומתחנכים שמגיע להם הכל. כל מה שהם מקבלים זה בזכות עצמם, ומה שהם לא מקבלים, ויותר גרוע, לוקחים, מחפשים את מי להאשים ועל מי אפשר להוציא את תיסכולם.

שנזכה כולנו בברכת "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" בפסוק הבא ושבת שלום לכל עם ישראל.

בברכה,
מרדכי