דעת תורה ו....עמלק! פורים, תשע"ג

שאול המלך מספר לשמואל לאחר המלחמה עם עמלק (שמואל א' ט"ו, י"ג) "ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'" ובהמשך (שם, שם, כ') אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וגו'". ורואים ששאול אומר בשם ה', דהיינו שמאמין בכל לבבו ובכל נפשו שזה האמת לאמיתו, ורק כששמואל הוכיח לו שאין הדבר כן, מודה שאול ואומר (שם, שם, כ"ד) "חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם".

ומרן הרה"ג ר' אהרון קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרן, ח"א עמ' קפ"ז) מסביר ששאול שאל דעת הסנהדרין ודואג האדומי אביר הרועים את הפירוש במילה "והחרמתם" והוא והם פירשו את הלשון כהקדש (כמו שמוצאים במשנה ראשונה בנדרים "כל כינויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות ונזירות כנזירות") ולכן וז"ל, "הרי מצד החיוב לשמוע לחכמים – שאפילו אומרים על שמאל שהוא ימין וכו' – צריך היה לעשות כדעתם".

א"כ איך אפשר שמתוך שמיעה לדברי חכמים יצאה תקלה נוראית זו ששאול איבד את המלוכה, לא נמחק עמלק וכל הסיפור עם המן, ולא היתה השראת השכינה במילואה ולא נתבסס כבוד שמים בעולם והיו גלויות וחורבנות עד עצם ימינו והכל מתוך שמיעה לדעת תורה?? הייתכן???

וע"ש שמתרץ "דנמסרה התורה לקיימה כפי דעת חכמי המסורה, לפי הכרתם בביאור התורה ע"פ המדות שהתורה נדרשת בהן, וזהו כידוע, עניין "מתן תורה" שנמסרה התורה לישראל.... דהנה כבר הורה הגאון ר' ישראל סלנטר (עי' אור ישראל סי' כ"ט) יסוד מוסד, דגדר התורה הוא מה שמשיגים חכמי ישראל בדעתם כשהם בתכלית הטהרה, היינו כשהם משוחררים לגמרי מכוחות הנפש ונטיית הרצון, והשגתם היא רק על פי הכרת השכל, אחרי העמל – בתורה בכלל ובענין הנדון בפרט – ובכל הצורך לפי דרכי התורה, ואחרי שהואר ראוי לכך, אבל מה שנולד מהכרעת הדעת שמעורבת בה נטיית רצון, אין זה בגדר תורה".

ברור שאינני יורד לסוף דעתו בהסבר העניינים, אולם מעניין שדווקא בפורים עמלק הגיע דווקא לאחר שלא שמעו בקול מרדכי ונהנו מסעודת אחשורוש, כשכאן התקלה הייתה משמיעה בקול גדולי ישראל? ואולי ניתן לומר שכידוע, בזמן סעודת אחשורוש, כל גדולי ישראל הורו כן להשתתף בסעודה (למעט אלו שברחו כפי שראיתי במדרש) ולמעט מרדכי הצדיק, אבל בני ישראל נענשו על ש"נהנו" מהסעודה, במקום ללכת כמי שכפאו שד, וצ"ע.

כמובן גם רואים שדרשת חז"ל על הפסוק לא תסור חל על הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ולא על כל עניין שבהם חכמי ישראל מביעים את דעתם, (שבוודאי על זה חייבים לשמוע מדינים אחרים).

פרשת חיי שרה, תשס"ח

כמה שאלות בפרשה:

א.

רש"י מסביר למה כתוב "שנה" שלוש פעמים אצל הגיל של שרה, ועיין ברא"ם על הפסוק. מה שמעניין הוא שאונקלוס לא טורח להזכיר "שנין" שלוש פעמים?

ב. דוד לבן והאיסור של לא תסור

בפרק כ"ד, פסוק מ"ט אליעזא אומר, "וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת, אֶת-ה'הַגִּידוּ לִי; וְאִם-לֹאהַגִּידוּ לִי, וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל", ולכארה לא ברור השימוש בימין ושמאל, שבד'רך כל בא להדגיש האפשרות בחירה בשתי חלופות, ולדוגמא, אצל אברהם ולוט, י"ג, ט', "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" ואין עוד חלופה, וכאן, כפי שרואים מהניגון, שיש לעשות כדבר ה', ואם לא אז אפנה או לימין או לשמאל? כמו כן, מעניין התירוץ של בתואל ולבן, "מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר; לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ, רַע אוֹ-טוֹב" ומי דיבר כאן על חלופות של רע וטוב?

לכארה, יש לומר שמה שלבן ובתואל אמרו "רע או טוב" הם מפרשים את דברי אליעזר שקרא לשתי חלופות ימין ושמאל, (על אף שביהדות ימין בדרך כלל מסמל את הטוב, אולי לבן ובתואל לא כ"כ הקפידו על כך, והחליפו ביניהם וצ"ע). בכל מקרה, מתוך תירוצם, מבינים את דברי אליעזר. אליעזר אומר, אם אתם רואים שיש כאן דבר מאת ה' הגידו לי, כיון כשהדבר הוא מאת ה', לא שייך חלופות בין טוב ורע. רק בבני אדם ובגשמיות שלהם שייך המושג הזה. ולכן, אם זה לא מאת ה' אז תגידו לי ואדע אם לבחור בין שתי החלופות שנותרו לי, וכאן הוא מתייחס לקונפליקט שקיים אצלו לגבי ביתו, או למצוא בנות מהכנענים, או לחפש אישה אחרת. וברור שכאן שייך רע וטוב. לבן ובתואל אמרו לו, אין לך מה לבחור בין חלופות של רע וטוב. ברור שמה' יצא הדבר, וזו הדרך שעליך לבחור.

ואולי מזה אפשר להבין את הדברים שנאמרו בדברים י"ז, ח-י"ג, לא תסור מהדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. מדובר כאן שיש לך ספק, אינך יודע איך לפעול. לכן כתוב "כי יפלא ממך" על כל אחד ללכת עם האמת שלו, ולא יעזור לו כלום לכבוש את האמת הצרופה אפילו אם משה רבינו יבוא ויגיד אחרת, ולכן כתוב, לא בשמים היא". המשך הפסוקים גם כן ברורים, אם לך יש ספק, אין לך פתרון אלא לקום ולעלות ולשאול. אין לך לסמוך על אף אחד אחר שישאל את השאלה עבורך, או שהגדולים כבר יודעים את כל מה שאתה יודע. וקמת ועלית, אפילו אם אתה גר בקצה ארץ ישראל, אם הינך מאמין בסיעתא דשמיא שיש לגדולים, עליך גם להאמין שהסיעתא דשמיא באה בזכות השאלה שהינך שואל, ולא על ידי מישהו אחר.  

ואז הפסוק מסיים, "ימין ושמאל", דהיינו טוב ורע, אפילו אם מה שנאמר לך שחשבת שהוא טוב, ואומרים לך שהוא רע, או להיפך, יש לשמוע בקולם, אבל זה לא שייך בדבר שהוא "מאת ה'" שם אין טוב ורע, שם אין זכות לאף אחד להגיד לעשות היפך מהלכה ולעקור אפילו אות אחת מהתורה.

ג.

רש"י שואל בפסוק נ"ה, ובתואל היכן היה? ולכארה הוא מדייק ממה שכתוב "ויאמר אחיה ואמא" ולא אביה. אבל קשה שכבר בפסוק נ"ג, עוד לפני שהלכו לישון כבר נאמר, "ומדגנות נתן לאחיה ולאמה"? למה א"א לדייק מזה שבתואל כבר מת? ועי' במלבים שקצת מרגיש בזה. 

על ידי מרדכי אדלר , 4/11/2007 00:26