דעת תורה ו....עמלק! פורים, תשע"ג

שאול המלך מספר לשמואל לאחר המלחמה עם עמלק (שמואל א' ט"ו, י"ג) "ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'" ובהמשך (שם, שם, כ') אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה' וגו'". ורואים ששאול אומר בשם ה', דהיינו שמאמין בכל לבבו ובכל נפשו שזה האמת לאמיתו, ורק כששמואל הוכיח לו שאין הדבר כן, מודה שאול ואומר (שם, שם, כ"ד) "חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך כי יראתי את העם ואשמע בקולם".

ומרן הרה"ג ר' אהרון קוטלר זצ"ל (משנת רבי אהרן, ח"א עמ' קפ"ז) מסביר ששאול שאל דעת הסנהדרין ודואג האדומי אביר הרועים את הפירוש במילה "והחרמתם" והוא והם פירשו את הלשון כהקדש (כמו שמוצאים במשנה ראשונה בנדרים "כל כינויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות ונזירות כנזירות") ולכן וז"ל, "הרי מצד החיוב לשמוע לחכמים – שאפילו אומרים על שמאל שהוא ימין וכו' – צריך היה לעשות כדעתם".

א"כ איך אפשר שמתוך שמיעה לדברי חכמים יצאה תקלה נוראית זו ששאול איבד את המלוכה, לא נמחק עמלק וכל הסיפור עם המן, ולא היתה השראת השכינה במילואה ולא נתבסס כבוד שמים בעולם והיו גלויות וחורבנות עד עצם ימינו והכל מתוך שמיעה לדעת תורה?? הייתכן???

וע"ש שמתרץ "דנמסרה התורה לקיימה כפי דעת חכמי המסורה, לפי הכרתם בביאור התורה ע"פ המדות שהתורה נדרשת בהן, וזהו כידוע, עניין "מתן תורה" שנמסרה התורה לישראל.... דהנה כבר הורה הגאון ר' ישראל סלנטר (עי' אור ישראל סי' כ"ט) יסוד מוסד, דגדר התורה הוא מה שמשיגים חכמי ישראל בדעתם כשהם בתכלית הטהרה, היינו כשהם משוחררים לגמרי מכוחות הנפש ונטיית הרצון, והשגתם היא רק על פי הכרת השכל, אחרי העמל – בתורה בכלל ובענין הנדון בפרט – ובכל הצורך לפי דרכי התורה, ואחרי שהואר ראוי לכך, אבל מה שנולד מהכרעת הדעת שמעורבת בה נטיית רצון, אין זה בגדר תורה".

ברור שאינני יורד לסוף דעתו בהסבר העניינים, אולם מעניין שדווקא בפורים עמלק הגיע דווקא לאחר שלא שמעו בקול מרדכי ונהנו מסעודת אחשורוש, כשכאן התקלה הייתה משמיעה בקול גדולי ישראל? ואולי ניתן לומר שכידוע, בזמן סעודת אחשורוש, כל גדולי ישראל הורו כן להשתתף בסעודה (למעט אלו שברחו כפי שראיתי במדרש) ולמעט מרדכי הצדיק, אבל בני ישראל נענשו על ש"נהנו" מהסעודה, במקום ללכת כמי שכפאו שד, וצ"ע.

כמובן גם רואים שדרשת חז"ל על הפסוק לא תסור חל על הי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ולא על כל עניין שבהם חכמי ישראל מביעים את דעתם, (שבוודאי על זה חייבים לשמוע מדינים אחרים).