בדרך הקלה או בדרך הקשה? פרשת דברים-חזון, תשע"ג

"איכה אשא לבדי" (דברים א', י"ב) ואומר המדרש שלשה התנבאו ב"איכה", משה כאן, ישעיה - "איכה הייתה לזונה" (ישעיה א', כ"א) וירמיה - "איכה ישבה בדד" (איכה א', א') ויש לומר שהסדר הוא דווקא - קודם יש ייאוש אצל ההנהגה, לאחר מכן בהתנהגות המוסרית של העם, ולבסוף מאבדים את הכל.

ועי' בלב אליהו (דברים - מאמר "אשריכם ישראל") המביא את הגמרא (כתובות ס"ו, ע"ב) עם בתו של נקדימון בן גוריון שלקטה שעורים מבין גללי בהמתן של ערבים ואמר ר' יוחנן בן זכאי, "אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה", ומה שייך לשון "אשריכם" על מתי שנענשים ומושפלים עד מטה? והוא מסביר שכשהקב"ה מכין לנו מפלה מאד משפילה ושלא כדרך הטבע, הוא עושה איתנו חסד שנדע שגם מאת הקב"ה. להיות מושפלים תחת בהמתן שלהגוים - רק מה' יכול לבוא זאת. שש מיליון יהודים הנהרגים בידי העם הכי מנומס והכי מתקדם, רק מאת הקב"ה יכול לבוא זאת.

סבי ע"ה, יהודי חרדי שירת בצבא של ממלכת אוסטרו הונגריה. נינו החרדי משרת בצבא של היהודים בארץ ישראל שלנו. מי התנכל לסבי ע"ה ומי מתנכל לבני ואחרים כמוהו? אם יהודים "חרדים" יכול לבצע לינץ' בחרדי אחר, האם זו לא קריאה שעלינו לעשות בדק בית רציני? האם אין זה התפוררות מוסרית של העם? השלב הראשון כבר עבר לו וכבר אנו נמצאים בעיצומו של השלב השני של האיכה?

השבת ובימים הבאים נתחזק באהבת ה', אהבת ישראל ואהבת הארץ ונזכה לביאת גואל במהרה בימינו אמן!
  
בברכת ערב שבת שלום!
מרדכי אדלר

נ.ב. מעיון בלב אליהו נראה שהספר עבר קצת צנזורה. הוא מביא את עניין השואה כמה שהיא הייתה מעל הטבע וממשיך,

"כי אף שעוונותינו גברו ועלו למעלה ראש אעפ"כ לא השליכנו מעל פניו ומתוך צרה המצינו פדות ורווחה בארצינו הקדושה ואלמלא לא היו הנערים המנוערים מן המצוות בכחי ועוצם ידי עשתה לי את החייל הזה הי' המצב שונה לגמרי, אבל עתה בעו"ה אנו רואים שכל המקומות שכבשו ישראל הוכרחו להחזיר  מפני ששכחו כי ה' פעל כל זאת."

וכאילו חסר ברצף המילים שה' עשה נס בכיבוש הארצות ובניצחון הגויים ורק אז יבוא הקטע, ואלמלא וכו'?

מלחמה עבור שלום, פנחס, תשע"ג

בעברי על פרשת השבוע, שני פתגמים צצו במחשבתי. הראשון מראש ממשלת אנגליה ווינסטון צ'רצ'יל,

"יבוא יום ויצטרכו לבחור בין בושה למלחמה. יבחרו בבושה ולבסוף גם יקבלו מלחמה".

והשני מנאום ההכתרה של ג'ון פ. קנדי,

"שתדע כל אומה, בין אם היא בעדינו או נגדינו, כי נשלם כל מחיר, נשא בכל נטל, נעמוד בכל קושי, נתמוך בכל ידיד, נתנגד לכל אויב, כדי להבטיח את ההישרדות וההצלחה של חירות."

יש להתרשם פחות ממעשה הגבורה של פנחס שהיה מוכן להילחם, ואפילו למות עבור הערכים הכה חשובים לעם ישראל ועם התורה, אלא שיש להתפעל בעיקר מהשכר שקיבל מאת הקב"ה, "ונתתי לו את בריתי שלום". ורואים מזה ברור שרק בעמידה איתנה על העקרונות אפשר להשיג שלום.

ויש גם את הצד השני של המטבע. אומר המשך חכמה על הפסוק, "וידבר משה ואלעזר הכוהן אותם בערבות מואב" (במדבר, כ"ו, ג') ועי' ברש"י שם "אותם" – "עמם". ולכארה לא ברור מה כוונת הפסוק בזה כי בוודאי דברו עם בני ישראל, אלא עם מי? ומסביר שבמניין הראשון של עם ישראל בפרשת במדבר (א', ד') משה העביר את הציווי למנות את עם ישראל לנשיאים שימנו עמו. אבל כעת, לאחר שאחד מהנשיאים חטא ועל ידו נהרגו 24,000 מבני ישראל, השאירו את כל הנשיאים מחוץ לספירה, ולכן הפסוק מדגיש שמשה דבר "אותם" ישירות עם כלל ישראל ולא אל הנשיאים, עכת"ד.

ולכארה לא ברור הקשר בין עבירה של אחד מהנשיאים לאי ספירת עם ישראל על ידי שאר הנשיאים? אלא שספירת עם ואומה היא מסממני האחדות והשלום והחשיבות של אזרחי האומה. בדיקטטורות, אין ספירת מלאי כי אין ערך לתושב או לאזרח. שלום ואחדות יכולים להיות רק כשלכולם יש מטרות, יעדים וערכים משותפים שכולם יחד פועלים להשיג.

כשנשיא שמעון פגע בערכים הללו, הוא לא רק פגע בעצמו אלא פגע בכל המרקם הרוחני של עם ישראל. הוא פגע בשלום!! והיה מוטל על שאר הנשיאים, המנהיגים, הראשונים שבעם לעקור קלון זה מהשורש. והם בחרו בבושה, בדרך המזוייפת של שלום, ואולי אם הם היו יותר תקיפים, אם לא הייתה הסכמה שבשתיקה למעשה הנלוז של נשיא שמעון, היה אפילו שייך להציל את חייו.

ממילא אנשים הללו לא יוכלו אחר כך להשתתף במעשה ספירת העם, מה שמסמל את השלום האמיתי, ואדרבא, פנחס במעשיו כן זכה לבריתי שלום.

בברכת ערב שבת שלום לכל עם ישראל

מרדכי אדלר.