ערב שבת שלום לכל המנויים!
התחילו איתך? פגעו בך? נשלו אותך מזכויותיך הבסיסיות? מה התגובה הראויה ע"פ התורה? לשתוק? לוותר? להשלים? ואולי לקום ולהילחם בכל דרך אפשרית , ללא חת וללא פשרות?
"ויגש אליו יהודה" (בראשית מ"ד, י"ח) ואומר הבעל הטורים שבגימטריה שווה ל "זהו להלחם עם יוסף" (בדקתי וזה כמעט שווה – חסר 1), והאור החיים מעיר שממש בסוף הפרשה הקודמת יהודה היה די כנוע והסכים שכולם יהיו עבדים, אז מה קרה שעכשיו שכח וניגש למלחמה? והנני שואל כעין זה שלכאורה במפגש ההיסטורי בין יעקב לעשיו, ידוע שיעקב התכונן בשלוש דרכים – דורון, תפילה ומלחמה, אז מדוע יהודה עזב את מנהג אבותיו ורק התכונן למלחמה? האור החיים מקצר מאד בתשובתו (למטה הבאתי דבריו), אבל הלב אליהו בפרשת מקץ (מאמר השכל והחוש עמ' קס"א-קס"ג) מרחיב בשם חז"ל ומבלי להזכיר במפורש את האור החיים הקדוש.
מסביר הלב אליהו, שאה"נ האחים הודו עכשיו ש"האלקים מצא את עבדיך" וכמו שפירש רש"י שעכשיו כל השבטים הודו על חטא מכירת יוסף, וא"כ הבינו שעליהם להימכר לעבדים כמו שמכרו את יוסף, מידה כנגד מידה. אבל כשיוסף ענה שכולם יכולים לחזור לשלום לאביהם, ודווקא בנימין שלא השתתף כלל במכירת יוסף יישאר לעבד, אז הבינו שאין בין השתלשלות העניינים לחטאם ולא כלום. אז, אם מדובר ברשעותו מתוך בחירה החפשית של יוסף להתעלל בהם ולהציק אותם, אז קדימה, מלחמה עד הסוף.
ואולי בנימין נתפס על עוונם? ואולי בנימין עשה חטא אחר? ואולי הם נתפסים לכפרה על הדור? ואולי עדיף לוותר? ואולי ואולי ואולי?
אלא שרואים כאן יסוד עצום בדברי חז"ל איך על אדם להתנהג ולהגיב כשבא אחר ופוגע בו. אין כאן חשבונות של השתדלות, של שלום מדומה, לא כאן המקום להתייעצויות עם גדולים וחכמים ממנו ובודאי שלא שייך כאן עניינים של "פרומקייט". ברגע שהצד השני מתגלה במערומיו, אל תחפש את התשובה בתוך עצמך. אסור לך לוותר לרשעות, ועצם הרשעות נותן לך את העליונות המוסרית לעמוד על זכויותיך ובכל דרך ובכל מחיר.
אז יש כאן שני תנאים מצטברים: א. שאינך רואה בבירור מוחלט הקשר בין מעשיך לאירוע, ב. שיש כאן רשעות מצד השני. בהתחלה כשהיה ברור להם שמדובר על עונש "מאת ה'" וליוסף אין אינטרס בכל הסיפור, על אף שמדובר ביהודה והשבטים שיכלו לפרק את כל מצרים, הם נכנעו. אולם, כשראו שזה שעומד מולם אינם "צדיק", אז כבר אין מקום לניהול מו"מ, לחפש פשרות, לקבל מקום ה-83 ברשימה.
אבות המייסדים של ארה"ב אמרו Don't tread on me, אל תדרוך עלי. חזקת הכשרות מונחת בכיסך. על כל אחד להאמין בצדקתו ובשליטה על הנעשה לו כל עוד אינו יודע אחרת, וגם אם יודע אחרת שח"ו יש בידיו עבירות כאלו ואחרות, אין כל היתר לאף אחד אחר להציק לו, להעניש אותו או לגרום לו כל צער שהוא. ומי שלא עומד על זכויותיו, פושע לעצמו, למשפחתו ולעמו.
דבר תורה זה מוקדש לזכותו של בן-דוי, ארנולד (בומי) בן אהרון ורחל לזר, לוחם פארטיזן בסלובקיה ארנולד (בומי) לזר.
שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!!
מרדכי אדלר
לשון האור החיים הקדוש:
וז"ל, "עוד ירצה כי לא נגש יהודה לדבר אלא למה שאליו פי' למה שהבינו כי הגזירה לא מאת ה' באה כמו שפרשתי בפרשה הקודמת בפסוק "חלילה", וכיון שאין העניין בא אלא מיוסף ואליו הדברים מסורים לאשר יחפוץ עשות לזה ויגש".
ובפרשה הקודמת, "כי מקודם חשב כי מה' יצא הדבר כי מצא האלקים עונם, וכשראו שלא קבל יוסף אלא בנימין לבד אמר הרי זה לך לאות כי לא על עון נתפסו ומעתה עמד הדבר לצד בחירת הבחירי לזה ויגש אליו יהודה".
התחילו איתך? פגעו בך? נשלו אותך מזכויותיך הבסיסיות? מה התגובה הראויה ע"פ התורה? לשתוק? לוותר? להשלים? ואולי לקום ולהילחם בכל דרך אפשרית , ללא חת וללא פשרות?
"ויגש אליו יהודה" (בראשית מ"ד, י"ח) ואומר הבעל הטורים שבגימטריה שווה ל "זהו להלחם עם יוסף" (בדקתי וזה כמעט שווה – חסר 1), והאור החיים מעיר שממש בסוף הפרשה הקודמת יהודה היה די כנוע והסכים שכולם יהיו עבדים, אז מה קרה שעכשיו שכח וניגש למלחמה? והנני שואל כעין זה שלכאורה במפגש ההיסטורי בין יעקב לעשיו, ידוע שיעקב התכונן בשלוש דרכים – דורון, תפילה ומלחמה, אז מדוע יהודה עזב את מנהג אבותיו ורק התכונן למלחמה? האור החיים מקצר מאד בתשובתו (למטה הבאתי דבריו), אבל הלב אליהו בפרשת מקץ (מאמר השכל והחוש עמ' קס"א-קס"ג) מרחיב בשם חז"ל ומבלי להזכיר במפורש את האור החיים הקדוש.
מסביר הלב אליהו, שאה"נ האחים הודו עכשיו ש"האלקים מצא את עבדיך" וכמו שפירש רש"י שעכשיו כל השבטים הודו על חטא מכירת יוסף, וא"כ הבינו שעליהם להימכר לעבדים כמו שמכרו את יוסף, מידה כנגד מידה. אבל כשיוסף ענה שכולם יכולים לחזור לשלום לאביהם, ודווקא בנימין שלא השתתף כלל במכירת יוסף יישאר לעבד, אז הבינו שאין בין השתלשלות העניינים לחטאם ולא כלום. אז, אם מדובר ברשעותו מתוך בחירה החפשית של יוסף להתעלל בהם ולהציק אותם, אז קדימה, מלחמה עד הסוף.
ואולי בנימין נתפס על עוונם? ואולי בנימין עשה חטא אחר? ואולי הם נתפסים לכפרה על הדור? ואולי עדיף לוותר? ואולי ואולי ואולי?
אלא שרואים כאן יסוד עצום בדברי חז"ל איך על אדם להתנהג ולהגיב כשבא אחר ופוגע בו. אין כאן חשבונות של השתדלות, של שלום מדומה, לא כאן המקום להתייעצויות עם גדולים וחכמים ממנו ובודאי שלא שייך כאן עניינים של "פרומקייט". ברגע שהצד השני מתגלה במערומיו, אל תחפש את התשובה בתוך עצמך. אסור לך לוותר לרשעות, ועצם הרשעות נותן לך את העליונות המוסרית לעמוד על זכויותיך ובכל דרך ובכל מחיר.
אז יש כאן שני תנאים מצטברים: א. שאינך רואה בבירור מוחלט הקשר בין מעשיך לאירוע, ב. שיש כאן רשעות מצד השני. בהתחלה כשהיה ברור להם שמדובר על עונש "מאת ה'" וליוסף אין אינטרס בכל הסיפור, על אף שמדובר ביהודה והשבטים שיכלו לפרק את כל מצרים, הם נכנעו. אולם, כשראו שזה שעומד מולם אינם "צדיק", אז כבר אין מקום לניהול מו"מ, לחפש פשרות, לקבל מקום ה-83 ברשימה.
אבות המייסדים של ארה"ב אמרו Don't tread on me, אל תדרוך עלי. חזקת הכשרות מונחת בכיסך. על כל אחד להאמין בצדקתו ובשליטה על הנעשה לו כל עוד אינו יודע אחרת, וגם אם יודע אחרת שח"ו יש בידיו עבירות כאלו ואחרות, אין כל היתר לאף אחד אחר להציק לו, להעניש אותו או לגרום לו כל צער שהוא. ומי שלא עומד על זכויותיו, פושע לעצמו, למשפחתו ולעמו.
דבר תורה זה מוקדש לזכותו של בן-דוי, ארנולד (בומי) בן אהרון ורחל לזר, לוחם פארטיזן בסלובקיה ארנולד (בומי) לזר.
שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!!
מרדכי אדלר
לשון האור החיים הקדוש:
וז"ל, "עוד ירצה כי לא נגש יהודה לדבר אלא למה שאליו פי' למה שהבינו כי הגזירה לא מאת ה' באה כמו שפרשתי בפרשה הקודמת בפסוק "חלילה", וכיון שאין העניין בא אלא מיוסף ואליו הדברים מסורים לאשר יחפוץ עשות לזה ויגש".
ובפרשה הקודמת, "כי מקודם חשב כי מה' יצא הדבר כי מצא האלקים עונם, וכשראו שלא קבל יוסף אלא בנימין לבד אמר הרי זה לך לאות כי לא על עון נתפסו ומעתה עמד הדבר לצד בחירת הבחירי לזה ויגש אליו יהודה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה