"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א, א')
וכותב רש"י ואלה (דהיינו האות וא"ו)– מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני
אף אלו מסיני, עכ"ל, ולכארה המילה "מוסיף" אינה מתיישבת עם המשך של
רש"י שאין כאן תוספת למה שנאמר בסיני, אלא שגם אלו היו בסיני?
ועי'
בדברי חיים על התורה (האדמו"ר מצאנז הראשון) שמסביר "לפניהם" ולא
להם, שמדובר כאן במצוות שכליות, מצוות שנמצאות בכמעט כל קודיפקציה וספר חוקים,
והתורה מלמדת אותנו שגם במצוות הללו יש השגות רוחניות ופנימיות ולא רק במצוות שבין
אדם למקום. ולכן כתוב "לפניהם", שזה נראה כאילו רק הצורה החיצונית ניתנה
לנו, ואין זה נכון אלא שבבואנו לעשות מצווה שכלית, עלינו לצקת תוכן, סודות והשגות
גדולות לתוך המצווה עצמה, (ורמז לכך נמצא בדינים כמו עדות שאי אפשר להזימה שאין זה
שכלי בתוך מצווה שכלית) ע"ש בהרחבה.
ועי' בשערי
ישר (שער ה' פרק א') שר' שמעון מסביר שעל אף שידוע הכלל שספק באיסור מהתורה לחומרא,
עדיין ספק ממון לקולא. ולכארה בכל ספק ממון יש גם ספק איסור של לא תגזול, והיינו
צריכים להכריע גם בממון לחומרא מצד האיסור שבו? והוא מתרץ וז"ל, "דכל
דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו, אינם כדרך כל מצוות התורה וכו', דקודם
שחל עלינו מצות ה' לשלם או להשיב, צריך שיוקדם עליו חיוב משפטי וכו' (ש)אין אנו דנים
כלל על עניין שמירת איזו מצוה, אלא ענין מציאות למי קנוי הדבר, ומי ומי ראוי
עפ"י תורת המשפטים להחזיק את החפץ וכו' וכו' עכת"ד. והכוונה ששכל האדם
אינה מתבטלת למה שכתוב בתורה אלא השכל והכללים של אנשים והחלטותיהם יחד, הם אלו
שקובעים מתי יש קנין (חוזה, טאבו, משיכה) ומתי יש רשות (יחיד, רבים, רכוש משותף)
ורק אח"כ חל על קביעותיהם את האיסור ואת המצוה.
ואולי
בזה אפשר להבין את הוא"ו המוסיף כאן. בודאי גם מצוות אלו נאמרו בסיני, אבל
מוסיפים כאן ערך נוסף, שכמו שעל אדם לדעת ששכלו הוא הוא שלא רק יוצק תוכן לתוך
המצוות אלא קובע את עצם המצוה, גם במצוות רוחניות ובין אדם למקום, עליך להפעיל את
השכל, לדעת איזה מצווה לבכר, ואיך עושים את המצווה. דוגמא קלה ביותר – כשבאו לשחוט
את קרבן הפסח, מי ישחוט ראשון? לא כתוב. תפעיל את השכל ותמצא פתרון (הגרלה כמו
במס' יומא). וכן בהחלטות ציבוריות הנוגעות לגשמיות ורוחניות של העם, יש קודם כל
לבדוק את המציאות ואז להכריע בעניין. ועד כדי כך מצאנו אפילו שיש קרבנות שונים
לעשירים ועניים, שהמציאות והשכל קובעים איזה קרבן להביא.
ועל כן
ניתן לומר שה-וא"ו מוסיף גם על הראשונים שניתנו לפניהם ולא להם – כי תמיד
עלינו לנצל את שכלינו בבואינו לעשות את המצוות.
שבת שלום
לכל עם ישראל,
מרדכי
