ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות י"ט, ב'). וכותב רש"י בד"ה ויחן שם ישראל: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת" ולכארה יש כמה קושיות:
- למה רש"י לא שואל על שכתוב לשון כפולה - "ויחנו במדבר" וגם "ויחן שם ישראל?
- מה כל העניין שהייתה אחדות אצל ישראל לקבל את התורה והלא רק לפני שבוע למדנו בפרשת בשלח (שמות י"ד, י') "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם" וכותב רש"י בד"ה נסע אחריהם: "בלב אחד כאיש אחד"?
- כמו כן יש להבין מה ההבדל בין שתי התשונות "כאיש אחד בלב אחד" ו"בלב אחד כאיש אחד"?
- לבסוף גם קשה למה כשרש"י בא לשבח את עם ישראל על אחדותם הוא גם חייב להזכיר את גנותם במפורש ולא יכול להסתפק בכללים התלמודיים, "מכלל הן אתה שומע לאו" ו"די לחכימא ברמיזא"?
זכורני לפני חתונתי קראתי שהסוד לנשואין/אהבה אינו ששניים נהיים אחד אלא שאחד נהייה שניים.
ואולי כל השאלות הללו מתרצות אחת את השנייה. העיקר זה הלב - דהיינו המטרה המאחדת והמביאה הרמוניה בין אנשים. כשכולם כפופים לחזון ולמטרה, כל אחד מתעלה מעל הצרכים ותשוקות האידיבידואלים שלו ופועל למען המטרה, למען טובת השני ואינו מנסה לקדם את עצמו. לעומת זאת, ישנה אחדות בה אנשים באים יחד כדי שכל אחד ינצל את הכוחות המאוחדים והכל כדי לקדם את עצמו. אין לו עניין בטובתו של השני או של הכלל וכמו בנשואין, לא רק שזו אינה מתכונת בריאה ולא מחזיקה מעמד אלא היא היא המובילה למריבה ומדון.
ואולי ניתן לומר שזה מה שרש"י מרמז לנו כאן. אצל המצריים שהייתה להם מטרה משותפת - "בלב אחד" אמנם מטרה נלוזה ומבאישה, אבל מטרה וחזון של הריגת היהודים שהצליח לאחדם "כאיש אחד" ולהשכיח את כל ההבדלים ביניהם ואף קידומם האישית - העיקר להשיג את המטרה. אולם אצל הבני ישראל זה היה אחרת. אולי היה איזה שמץ של קידום עצמי "מה אני מרוויח מהעניין?" ולכן הקדימו "כאיש אחד" עם דגש על "כ" הדמיון ראשונה כשכולם מודעים שרק על ידי אחדות אפשר להשיג את שהוא רוצה לעצמו, ואפילו אם מדובר בקידום רוחני.
ועל כן רש"י ממשיך בלשונו הזהב כשכל אות ותג נכתב ברוח הקודש ש"שאר כל החניות היו בתרעומת ומחלוקת" וזה המסר העיקרי מהרש"י שבא ללמד למה האחדות לא החזיקה מעמד. וזה גם למה מוזכר שתי חניות באותה חנייה כשהחנייה הייתה בפילוג אבל התאחדו "כנגד ההר" בשביל קבלת התורה.
וכן מצאתי לאחמ"כ באלשיך הקדוש שעניין שתי לשונות חנייה היא כי ה' נתן לעם ישראל סייעתא דשמיא מיוחדת להיות באחדות, ומשמע שמעצמם הם לא הצליחו להתחד וע"ש.
וכן מצאתי לאחמ"כ באלשיך הקדוש שעניין שתי לשונות חנייה היא כי ה' נתן לעם ישראל סייעתא דשמיא מיוחדת להיות באחדות, ומשמע שמעצמם הם לא הצליחו להתחד וע"ש.
"ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלב שלם". כמה כינוסים יש על ידי אנשים כשיש מטרות נשגבות ורוחניות על פיהם ורוואים בתמונות "כאיש אחד" כשכל הכינוס הוא איפה שכל אחד מנסה לקדם את עצמו, ועל זה נאמר "פיזור טוב להם וטוב לעולם" והיה עדיף שלא היו מתכנסים כלל.
מי ייתן בשבת זו של מתן תורה שעם ישראל ישכיל ויתחזק בזמן קשה זה להתאחד כשכל אחד בא ליתן לקידומו של השני "בלב אחד כאיש אחד" ולא לקידומו של עצמו "כאיש אחד בלב אחד",
שבת שלום ומבורך!!
מרדכי אדלר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה