בתקופה
זו שכל מנהל סמינר (וחיידר) מלך, ראוי לשים לב לדברים נפלאים הנרמזים בפרשת המקלל.
"ויצא
בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל" (ויקרא, כ"ד, י') ומסביר
רש"י באחד מהפירושים, "מהיכן יצא..........? מבית דינו של משה יצא מחויב", וממשיך
שהיה בן של מצרי ולא נמנה על אף שבט ולכן בא לנטוע אהלו בשבט דן מצד אמו. והמזרחי
מוסיף שאפילו שמדובר בשנה ראשונה טרם הגזירה של הדגלים, עדיין יצא חייב מבית דין
של משה שאינו יכול להיות יחד עם שבט דן.
ומה קרה?
מה כל כך נורא? מה איכפת לאף אחד?
"וינצו
במחנה" וכותב הבעל הטורים,
"שניים במסורה, כאן ו"וינצו שניהם בשדה" (שמואל ב', י"ד, ו') וכמו ששם מדובר בשני בני מלכים, אבשלום ואמנון, שלא חסר לאף אחד מהם לא כבוד ולא כסף
אבל עדיין מצאו על מה לריב, גם כאן במדבר, כשלא חסר שום דבר לאף אחד תמיד יהיה מי שינצל את עמדת הכוח שלו כדי
להציק לשני על לא עוול בכפו.
ואומר הכלי
יקר, מי היה אותו ישראלי שמנע מהבן איש מצרי מלנטוע אהלו? "איש ישראלי"
אחד שלא היה לו כל חשיבות מצד עמצו, וכל חשיבותו היה מצד שהוא נולד ישראלי.
אבל
רש"י מרמז לנו משהו הרבה יותר עמוק. בדרך כלל מבית הדין אחד יוצא זכאי ואחד
יוצא חייב, אבל כאן כתוב "ויצא" הוא לבדו יצא מבית הדין בלי פיתרון. הוא
בא לשאול את בית הדין אם ישנה אפשרות למנוע מאותו אחד צעקני (וכנראה בודד, כשאר
השבט שתקו - נשמע מוכר??!!) מלהציק לו, ובית הדין לא מצאו לו פיתרון.
כשיש יהודי
במצוקה – אין להסתפק בפסיקה יבשה של הדין אלא יש למצוא לו פיתרון.
וא"כ,
נוכל להבין למה התורה מזכירה את שלומית בת דבורי רק בפסוק השני, ולא בפסוק הראשון
עם איזכורם של הניצים. אלא שאין הכי נמי, אותו מנהל הצליח למצוא באמא איזשהו פגם, ולא רלוונטי אם אמיתי או מדומיין, אבל מה זה
קשור לבן שמשתדל להיות חלק מעם ישראל? אלא שהיות ובית הדין לא טיפלו לא במצוקה שלו
ולא באכזריותו של הישראלי בסיבוב הראשון, בדרך מה שהרב פרומן ז"ל היה מכנה, "ניסיון לטאטא נמר מתחת לשטיח", בסיבוב השני הגיע לבית הדין תיק
הרבה יותר כבד והרבה יותר רציני, והכל כי לא טיפלו בהתחלה בבעייה הקטנה של מקום
ללון לבנו של שלומית בת דברי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה