(ויקרא כ"ג, ט"ו) וספרתם לכם ממחרת השבת
מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה. (ט"ז) עד ממחרת השבת השביעת
תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. (י"ז) ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים
שני עשרנים סלת תהיינה חמץ תאפינה בכורים לה'.
ואין
מקרה שדווקא שבת הנופלת לפני ל"ג בעומר נקרא בו על הספירה. ושואל האדמור
מסלונים זצ"ל (נתיבות שלום, ספירת העומר מאמר שלישי) שלכארה סיום הפסוק השני
" והקרבתם מנחה חדשה לה'" צריך להיות
בסיומו של פסוק שלישי לאחר שהביאו את הלחם תנופה ממושביהם?
וע"ש
בתירוצו ש"אדם ובהמה תושיע ה'" שבתחילת ספירת העומר – המתייחס ליציאת
בני ישראל ממצרים, מביאים את העומר משעורים, מאכל בהמה המסמל את הדרגה הנמוכה
שישראל היה בשהותם ממצרים. ואז במשך החמישים ימי הספירה, הוטל עליהם לעלות בדרגה
על ידי תיקון המידות כדי להפוך להיות בדרגה של אדם. כי רק מי שהוא אדם ראוי לקבל
את התורה, ומבלי המידות, הדרך הארץ הראוי וההתנהגות הנכונה, אין אפשרות לקבל את
התורה.
לכן כתוב
לאחר ספירת חמישים יום, "והקרבתם מנחה חדשה" כי כעת עם ישראל הפך לבריה
חדשה. על ידי תיקון המידות ומביאים מנחה של בני אדם.
והלוואי,
שנשכיל לנצל ימי ספירה אלו כדי לתקן את מידותינו בבחינת "דרך ארץ קדמה
לתורה".
ערב שבת
שלום!
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה