כתוב "אש
תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"[1]
ופירש רש"י, "אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקים בה את הנרות שנאמר בה
להעלות נר תמיד". ומסביר האדמו"ר מצאנז זצ"ל שהמנורה מרמזת על
לימוד תורה (תורה אור ונר מצווה, וכן עמדה בדרום כמו שנאמר הרוצה להחכים ידרים)
והמזבח מרמז על מסירות נפש שאדם המקריב קרבן צריך לראות שכל מה שעושים לקרבן כאילו
נעשה לו. ולזה בא הציווי שיש להדליק את המנורה דווקא מאש המזבח ללמדנו שלימוד תורה
צריך לבוא דווקא מתוך מסירות נפש וכמ"ש "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי
שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל"[2],
עכ"ד האדמו"ר. וכן משמע מהגמ' שעל לימוד תורה נאמר, "זכה נעשית לו
סם חיים לא זכה נעשית לו סם המיתה"[3],
דהיינו שלימוד התורה עבור מטרות שאינן ראויות, מתוך קלילות הדעת, וכוונות לא טהורות
אף יכול להזיק.
ולכארה
קשה כי ידועים דברי הגמ' "אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות
אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה"[4],
ועי' במכתב מאליהו[5] המונה
מצוות הקשורות לכוונה כמצוות שלא שייך בהן "שלא לשמה" כדוגמת תשובה, תפילה
ולימוד מוסר ואינו מזכיר לימוד תורה? ובוודאי שאין לומר שזוהי כוונת תוספות[6]
המחלק בין הלומד לכבוד עצמו שמותר שלא לשמה לבין הלומד לקנטר, כי המשמעות היא
שחילוק זה חל בכל המצוות ולא רק בלימוד תורה, וכל עוד אין כוונות רעות, עדיף לעשות
המצווה אפילו שלא לשמה, כשבלימוד תורה משמע שזה לא מספיק וצ"ע?
ויש לומר על פי הספרים הקדושים[7]
שקיים שני אלמנטים בלימוד תורה, הראשון זה מצווה ללמוד תורה וזה מצווה כמו כל
מצווה אחרת, וקיים אלמנט נוסף של לימוד תורה המגן עלינו מפני היצר, המהווה אותנו
לעם ולבני אדם והמייחד אותנו. ועי' באגרת הגר"א, "לפתח חטאת רובץ ושליט
עליו יצרו ותבלין שלו לזכרים עסק התורה ולנקבות הצניעות".
ובודאי מה שמייחד את עולם הישיבות אינו שמקיימים מצוות תלמוד תורה גרידא כאחת בין
שאר התרי"ג מצוות, ולא על זה גדולי ישראל שליט"א לוחמים, אלא שעל הלימוד תורה המגן
על כל אחד ואחד והמגן על עם ישראל.
וא"כ, אפשר להבין שבלימוד תורה שאינו מתוך מסירות נפש, ושנעשית לו סם המוות אינו כמו שאר המצוות שאפשר לעשותן שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא
לשמה, כי אז הוא לא מגן ועל אף שיש כאן מצווה, נפגם האלמנט השני, והוא מזיק. ישיבה
הדוגלת ב"טייק איט איזי" ומתגמלת הבחורים עבור לימודם עם פרסים וטיסות
וכדו' הופכת לימוד התורה למצווה כשאר המצוות שבתורה ובכך פוגעת בכל מה שקדוש לנו
ומה ששמר על עם ישראל כעם וכיחידים בכל הדורות.
בברכת שבת שלום!
מרדכי
[1] ויקרא ו', ו'
[2] מס' ברכות ס"ג:
[3] יומא ע"ב:
[4] פסחים נ"ב:
[5] חלק ב', מאמר במצוות שבלב לא
שייך שלא לשמה, עמ' 195
[6] ברכות דף י"ז ע"א
ד"ה העושה שלא לשמה
[7] לי זכור מהיערות דבש ואחרים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה