נתחיל עם
מבחן אמריקאי:
איפה
כתוב בתורה המאמר המפורסם, "נעשה ונשמע"?
1בפרשת יתרו – עשרת הדברות הראשונות.2בפרשת ואתחנן – עשרת הדברות השניות3בפרשת כי תשא – ירידה מן ההר ושבירת הלוחת4כל התשובות אינן נכונות
אז אם
ילדיך חוזרים מהגן ובית הספר ביום שיישי עם כתר כפול ועם סיפור של שני מלאכים,
כדאי שתבחן את הגננת כי בפרשתינו זה לא כתוב.
תמיד
הנני מתרעם על כך שברוב הבתי ספר מתחילים ללמוד את החומש מפרשת בראשית כשהילדים
אינם בשלים להבין את כל העמקויות והדקויות במעשי בראשית, מעשי אבות ומעשי התורה,
ולא בכדי לאורך כל הדורות התחילו מויקרא וענייני קדשים. האם השינוי התחיל בעקבות
פתיחת בית יעקב וכמו שסבר מי שסבר שלבנות כדאי להתחיל מבראשית, לאט לאט הזדחל
העניין גם לבנים?
בכל
מקרה, התשובה הנכונה היא 4. "נעשה ונשמע" כתוב בסוף פרשת משפטים, עם
בניית המזבח, ברית מילה של בני ישראל והזיית הדם. ושם רש"י מציין שפרשה זו
נאמרה לא במקומה והתרחשה בד' סיון לפני מתן תורה, ע"ש.
שאלה
שנייה על פרשת השבוע היא איך משלבים את שני המדרשים הבאים יחד. שמצד אחד כתוב
שהקב"ה עבר על כל העמים וכולם שאלו מה כתוב וסירבו לקבל התורה בהתאם לתשובות,
אבל בני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" שכל כך רצו והשתוקקו לקבל את התורה,
אפילו לא בקשו לדעת מה כתוב אלא קודם נעשה, ואח"כ נשמע. לעומת זאת, "ויתיצבו
בתחתית ההר" שכפה עליהם הר כגיגית ומשמע שבני ישראל לא כל כך התלהבו לקבל את
התורה? ועוד יותר שכולנו יודעים שרק בזמן פורים חזרו בני ישראל וקבלו מאהבה (ועי'
מהר"ל שמרחיב בזה)?
שאלה
נוספת היא שלמיטב ידיעתי כאן (שמות, י"ט, ח'-ט') המקום היחיד שבתורה שאנו
מוצאים שמשה הביא דברי ישראל לפני ה', והדבר הוא מדהים שבשלמא מה שה' אמר למשה,
הבנ"י לא ידעו וממילא משה היה חייב לחזור על דברי ה', אבל כל מה שבני ישראל אמרו
למשה רבינו, ה' מייד ידע, ואיזה טעם יש למשה להגיד את דבריהם לה', ועוד שהתורה
צריכה לספר לנו על זה? ויש לשים לב להבדלים בפסוקים שבראשון נאמר "וישב משה
את דברי העם אל ה'", ובשני נאמר "ויגד משה את דברי העם אל ה'"? (עי'
בחומש אור החמה לר' זונדל קרויזר שליט"א שמתייחס לזה אבל לא נוגע בכל
הנקודות).
ואולי אפשר
לתרץ בהתבסס על דברי מעשי ה' לר' אליעזר אשכנזי (מעשי תורה, בשלח, ד"ה ויסע)
על הפסוק "ויסע משה את ישראל מים סוף" (שמות, ט"ו, כ"ב)
ורש"י שם, "הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים
טובות, והיו ישראל מוצאין אותם בים, וגדולה הייתה ביזת הים מביזת מצרים".
ולכארה למה בני ישראל לא רצו להגיע לקבלת ספר תורה, אלא שהוא אומר שתינוק הבורח
מבית הספר (רמב"ן בהעלותך על הפסוק "שנסעו מהר ה'") כנראה גם לא
רוצה להגיע לבית הספר, ולכן היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית. והעניין הוא שבני
ישראל השיגו דרגות מאד גבוהות בים סוף ללא כל מאמץ, וכמו שנאמר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. ומייד כשהשיגו את
הדרגות הללו הם זכו בעשירות מופלגת וזו כתוצאה ישירה מהדרגות שהשיגו. אז משה רבינו
רצה להביאם להר סיני לקבל את התורה אבל לא כמו שהם ראו והשיגו בים סוף אלא שכל אחד
יצטרך להשיג את הדרגה שראוי לו, וגם יצטרך לעמול קשה בשביל זה. את זה הם לא רצו.
הם רצו את החיים הקלים, אבל הקב"ה אמר להם שמי שינסה להשיג דרגה שאינה ראוייה
לו, יכול למות מזה, וכלשון המדרש "שם תהא קבורתכם".
וע"פ זה אולי נוכל להבין את הלשונות שנעשה ונשמע.
"נעשה" הכוונה היא לעולם העשייה, העמל הקשה והדרגות הגלויות בתורה שלא
תמיד רואים ו/או מבינים את השכר מייד, כש"נשמע" מתייחס לדרגות היותר
עליונות, הסודות של התורה שיש בהם את המתיקות של קירבה מיוחדת להקב"ה. ואכן,
הקב"ה כפה את בני ישראל להגיד את הנעשה ונשמע, שיש סדר והליך איך עובדים את
ה'. ויתירה מזו, שעליהם לדעת שהשגת הקב"ה בדרגות העליונות המביא לידי שכר
גשמי ומיידי הייתה חד פעמית בים סוף.
ולכן,
התורה מביאה כאן בפרשתינו (פסוק ח') "ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה'
נעשה וישב משה את דברי העם אל ה'", שקודם כל יש את הנעשה, והיה צורך להשיב את
זה להקב"ה כי על זה נסוב כל העניין של הכפייה. ואז בפסוק הבא (פסוק ט') "ויאמר
יהוה אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו
לעולם ויגד משה את דברי העם אל ה'" שמדובר ב"נשמע" שכאן לא כתוב שבני
ישראל אמרו משהו אלא מה שהקב"ה אמר לגבי השגות בני ישראל בדרגות העליונות,
שלזה בני ישראל הסכימו כל הזמן אבל התחדש העניין של העמל גם לדרגות הללו, ולכן
כתוב לשון של "הגיד" שתמיד נחשב ללשון יותר קשה ומחייב יותר.
ולכן
המושגים של נעשה ונשמע שבני ישראל אמרו מתייחסים לשני סוגי התקרבות אל הקב"ה,
ולכן הם גם נאמרים בנפרד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה