וארא, תשע"ג: העם לפני נציגיו, העם לפני אלוקיו

ארבעה לשונות של גאולה: "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי", וכותב רשר"ה ז"ל בפירושו שרק "משתהיו זקופים, חפשיים וחדורי תודעת זכויות האדם" (הלשונות של והוצאתי והצלתי וגאלתי), אז יהיה שייך לשונו של ולקחתי, "אקח אתכם לי לעם". כשאתם תעמדו על דעתכם מתוך בחירה אנושית ברורה, במחשבה צלולה של כל יחיד, ללא מצוקה סביבתית וחברתית וכל אחד שואף להגשמת האינדיבידואליות, אז הקב"ה מעוניין שתהיו העם שלו, ואתם תוכלו לקבל את הקב"ה לאלקיכם.

והוא ממשיך ועומד על הלשון "עם" שאצל הגויים העם שייך למלך, ואין חשיבות לעם מצד עצמו, (מלך – יועץ: מלשון הגמרא וכפי שנפסק בשולחן ערוך, "אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם נמלכים בציבור קודם") ולכארה זה היה צריך להיות ההמשך הטבעי של הפסוק "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם למלך", כשמונח "אלקים" שייך לדת ולא לעם? אבל היהדות אינה דת בבמובן הרגיל, שיש חשיבות ל"היכלות, כנסיות, כיתות כהונה, קהילות וכדומה". ביהדות האותנטית הכל מתחיל עם העַם – מלשון "עִם", אחד עם השני ועם האחר. אין לבקש מיחידים לוותר לטובת הטוב הכללי, the greater good אלא שהטוב הכללי אמור לשרת את היחיד, ובלשונו, "בחייכם החברתיים יתגלה נא רוחי". ושלא יהיה אי הבנה – כל אחד יכול לתרום לטובת הכלל, אבל אין הכלל יכול לדרוש זאת ממנו.

ואין חדש תחת השמש. הקב"ה צווה את ירמיהו (ז', ב') להוכיח את העם, והיכן אמר לו לעמוד? לא בתיאטרונים ובקרקסים, לא באינטרנט קפה או בקיוסקים, אלא "עמוד בשער בית ה' וקראת שם את-הדבר הזה". והמפרשים אומרים תעמוד במזרח דווקא, בשער הכי חשוב מכל שבעת השערים, איפה שכנראה עמדו ונכנסו האנשים הכי מכובדים. וירמיהו ממשיך שעליהם להיטיב את דרכיהם, ו"אל-תבטחו לכם אל-דברי השקר לאמור: היכל ה' היכל ה', היכל ה' המה". צא ובדוק איזה עבירות מנה ירמיהו? אי עשיית משפט בין איש ובין ריעהו, עושק גר יתום ואלמנה, שפיכת דמים, גניבה, רציחה, שבועת שקר ועבודה זרה, והכל – כל עבירות הללו באו באיצטליה של "היכל ה', היכל ה' היכל ה' המה", שיש לשרת את כת הכהנים וכומרים שכביכול מורמים מעל העם, או לפחות הרימו את עצמם. וזה הדבר הכי מאס על הקב"ה כשבאים במעטפת של קדושה, "שמו שיקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו—לטמאו" ומנצלים אותה כדי לשלוט ולהרע לעם.

ירמיהו מודיע להם, שלא לחשוב שבואם לתוך מקום קדוש יציל אותם, כי הפיכת מקומות הקדושים של עם ישראל ל"מערת פריצים" לא יצילם. ולמה זה, למה הפיכת דבר אחד לקדוש מעל השאר לא יעזור? ועל זה מביא ירמיהו את הפסוקים שהבאנו בהתחלה, "כי לא-דיברתי את-אבותיכם, ולא ציוויתים, ביום הוציאי אותם, מארץ מצריים--על-דברי עולה, וזבח. כי אם-את-הדבר הזה ציוויתי אותם לאמור, שמעו בקולי--והייתי לכם לאלוקים. מתי הקב"ה יהיה לכם לאלוקים? רק לאחר שאתם תשכילו להיות עם – אחד עם השני, ולא שיש קבוצה עליתית ונעלה מעל השאר. כי אם לא, אין להקב"ה כל בעיה להחריב את המקומות הקדושים ובמידה כנגד מידה, שהם כביכול העלו את עצמם מעל העַם, אז משם גם יתחיל את החורבן.