הקב"ה
מצווה למשה (בא, י"ב, ז') "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות
ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" ושים לב להבדלים כשמשה מצווה את בני
ישראל (שם, שם, כ"ב) "והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף". משה
רבינו הופך את הסדר, קודם משקוף ואח"כ מזוזות, וכן משתמש במונח
"אל" לעומת הקב"ה שמשתמש ב"על", ולבסוף הקב"ה גם
ציווה על הבתים כשמשה רבינו מתעלם מזה.
ואולי
ניתן להסביר את ההבדלים כהבדלים בין הרצוי והמצוי ואיך שתפקיד המנהיג בא לידי
ביטוי. בתורתינו הקדושה התרי"ג מצוות מתייחסות לעם מושלם ולכן יש חוסר בכל
הקשור לתחום הפלילי, וליתר דיוק, הדברים נשארו פתוחים לתקנות של מלך, סנהדרין ובתי
דין. דוגמא קטנה תהיה בעניין של ניסיון לבצע עבירה שאין לזה כל עונש בתורה אבל
חכמים יכולים להכניסו לכיפה.
וא"כ
יש לומר שהקב"ה מבטא את הרצוי, שכל עם ישראל נמצא באותה דרגה, ועליהם להתקדם
יחד בבנייה של היסודות מלמטה ושואפים למעלה, כשהתקדמות משלב אחד לשני מצביע על שלימות
של שלב הקודם ושליטה מלאה על המבנה. יש להתחיל עם המזוזות, לשלוט עליהם, להמשיך אל
המשקוף ומשם לבית שלם, והכל בדרך של "על" – שליטה מלאה.
לעומת
זאת משה רבינו בגדר של מנהיג יודע שלא כל העם באותה דרגה, ועליו לאתגר את אלו שהם
למטה יותר שגם להם יש את האפשרות לגעת "אל" המשקוף, וזה היה הציווי שלו,
כשייתכן מאד שבביצוע עצמו נעשו קודם המזוזות ואח"כ המשקוף, מתוך הידיעה
שהמנהיג אתגר אותם. ואין לדבר איתם על בית שלם אלא על מה שיש בהישג ידם במאמץ
סביר.
רואים
מכאן כי התפקיד של המנהיג הוא להעלות את היהודים מעלה מעלה ובזה הצלחתו נמדדת, ולא
לדאוג רק לאליטיסתים שבחבורה.
ועל פי זה
רואים את היופי בדברי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אשר נשאל על אדם אחד
מלונדון שרצה לעשות הסכם יששכר וזבולון למספר אברכים השוקדים על תורתם – אומנותם.
והוא השיב על כך, כי כל העניין של ההסכם הוא רק אם בלעדי הזבולון, לא היה יששכר
עוסק בתורה, אלא היה בעל מקצוע. אבל אם אותו אברך בין כך היה יושב ושוקד על
תלמודו, כגון זה לא שייך בו הסכם יששכר זבולון (הליכות והנהגות עמוד ע"א) (מובא
ע"י ר' צבי יברוב שליט"א בקישור כאן).
כי ההסכם
ביניהם הוא להעלות את שני הצדדים מעלה מעלה, ששני הצדדים שווים בזכויותיהם
וחובתיהם, ולא שאחד ינצל את חולשת השני או את מה שחסר לו, כי אין זה אלא עבודה
בעיניים וההסכם לא חל כלל.
שבוע טוב לכל המנויים,
מרדכי
עיין כלי יקר.
השבמחק