יום שישי, 20 ביוני 2014

צרעת היא מחלת הZombies - קרח, תשע"ד

"זכרון לבני ישראל.... ולא יהיה כקרח וכעדתו וכו'" (במדבר י"ז, ה') וכותב רש"י "רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת". ומסביר ר' יהונתן אייבשיץ בתפארת יהונתן שקרח לא חי ולא מת וכן מי שלקה בצרעת שנחשב כמת אפילו שחי.

ולכארה אנו רואים כאן עונש חמור ביותר. למות ולא למות, להיות חלק מחברה אבל מנודה על ידה, האם יש עונש חמור מזה? ואדרבא, מה הייתה המחלוקת כאן, להיות המנהיג של עם ישראל, להיות אותו אחד שדרכו עוברת הקדושה לעם ישראל ומהם אל הקב"ה, האם זה כל כך נורא?

ועי' בשפת אמת שקרח רצה ש"כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה" שכל אחד ואחד יעבוד את הקב"ה לבד לפי מדרגתו, ורצון הקב"ה היה שעבודת כל אחד ואחד יתבטל ויכלל בתוך עבודה של העם כולו. וזהו תפקידו של הכהן גדול שהוא מבטל את עצמו כליל כלפי שאר העם והופך את עצמו לכלי שדרכו עובדים את הקב"ה.

ועבודה זו, להיות מנהיג הדור זכה אהרון על ידי שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ששם התועלת והטוב של כל אחד לפני תועלתו האישית. לא כסף, לא גדלות בתורה, לא כח ההוראה אלא הדאגה לעם ישראל בכל פרט ופרט, המתבטל לפניהם, הוא זה שיזכה להיות המנהיג ולהעלות את ישראל מעלה מעלה.

שנזכה לבשורות טובות וערב שבת שלום!
מרדכי

יום שני, 16 ביוני 2014

מקושש העצים ואחריות עם ישראל - שלח, תשע"ד

בסוף פרשתנו מסופר על האיש שקושש עצים בשבת: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". וכותב רש"י: "בגנותן של ישראל דיבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשנייה בא זה וחיללה". מדוע חטא של אדם יחיד נחשב "גנותן של ישראל", שזה כולל גם את משה, אהרון וזקני העדה?
אלא שעם ישראל דומה לחבל (דוגמא של בעלי החסידות והמוסר) עם קצה אחד למעלה (הצדיקים) והקצה השני למטה. כשקצה אחד עולה, נמשך כל שאר החבל איתו, וכן ח"ו להיפך. כאשר יהודי קושש עצים בשבת, גנאי הוא לכל העם כולו. וכמו האימרה הנפוצה אצל החפץ חיים, "כשילדה מסרקת שערותיה בשבת בראדין בדרך אסורה... יש ח"ו פוגרום במוסקבה".
לכן אמרו חז"ל שחובתה של הסנהדרין הייתה לעזוב את מושבה בבית-המקדש, להפסיק לקיים את הדיונים, ו"לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל וילַמדו את ישראל". כי אם יהודי אחד אינו מתנהג כראוי, אין זה הגורם לירידת עם ישראל אלא הסימפטום למצבו. וכן להיפך, אם מעשה שלילי אחד מכתים את כל העם, על-אחת-כמה-וכמה שמעשה חיובי אחד של יהודי אחד מעלה את כל העם ומביא תשועה והצלה לכל העולם כולו.
וראיתי השבוע סיפור מדהים (המשפחה י"ד סיון, תשע"ד) שבעת שרצו להגיע להסכמות על פטור בנות משירות צבאי/שירות לאומי שגדולי ישראל הכריזו עליו כ"יהרוג ואל יעבור" באו לפני הסטייפלער זצ"ל שמציעים שכל בת תצהיר שהיא שומרת שבת ובכך תזכה לפטור. הסטייפלער התנגד כי "אמירה כזו פירושה גם בשוגג. מי יכול להצהיר דבר כזה? אפילו אני לא." לכן סוכם שההצהרה תהיה בדמות אי נסיעה בשבת ושמירת כשרות.
האם אפשר להבין זאת? מדובר בהצהרה כלפי ממשלת הציונים? מדובר בעבירה של יהרוג ואל יעבור? מדובר בחשש רחוק של איסור בשוגג? ובכל זאת פסק הסטייפלער שעדיין אסור לשקר. ומסיים הסיפור שהרב שך זצ"ל שמע זאת אמר שהבנה כזו יכולה להיות רק "חידוש של הסטייפלער..
בתקופת מלחמת העולם הראשונה טורקיה ששלטה בארץ, הייתה במצב מלחמה עם רוסיה, שעולים רבים שעלו ארצה היו נתיניה. כך שיהודים רבים עמדו בפני הברירה, להיות מגורשים מהארץ כאזרחי מדינת אויב, או לקבל אזרחות עותומנית. אלא שכדי לקבל את האזרחות היה צורך בשבועה שהאדם נולד בארץ, נתון שלא היה לרוב האנשים. הרב מימון שהיה ממנהיגי ´המזרחי´ והרב ציטרון שהיה רבה של פתח תקווה וחתנו של הרגוצ´ובר, שהיו באותה צרה, החליטו לשלוח מברק לרגוצ´ובר ולשאול אותו האם אפשר להשבע שבועת שקר במצב כזה. (הרי הארץ שייכת לנו, ואין זכות לאומה אחרת לגרש יהודים מתוכה) לאחר זמן קיבלו מברק שבו נכתב שוודאי אפשר, כיוון שעל הפסוק ´ולציון יאמר איש ואיש יולד בה´, הגמרא דורשת ´אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה´ - הרי שהמצפה לראותה ועולה אליה, הרי הור כאילו נולד בה, ולכן יכול להשבע ´שנולד בארץ´. וכך נשבעו השניים וקיבלו אזרחות עותמנית. לרב ציטרון זה עזר, אבל הרב מימון גורש מהארץ לאחר זמן ´בעוון´ שהיה ציוני. אלו הם גדולי ישראל.
גם כשדואגים לעם ישראל בכלליותו, הם דואגים גם להתנהגות של כל פרט ופרט. אין זה מספיק שכל אחד יצהיר ויזכה לפטור, אלא שגדולי ישראל אמיתיים דואגים שההצהרה תהיה אמיתית וכנה ב100%.
בימים קשים אלו שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלם של שלושת החטופים אבל אין לי כל צל של ספק שהאחדות בכל חלקי העם והתפילות לא יחזרו ריקם.

(מבוסס על שיחות קודש תשמ"א, ג', עמ' 717)

יום שישי, 13 ביוני 2014

יושר אישי, יושר ציבורי - שלח, תשע"ד

האברבנאל כדרכו בקודש שואל רשימה של שאלות על ההשוואה בין פרשת השגגה המוזכרת בפרשתינו (במדבר ט"ו, כ"ב-ל"א) לפרשת שגגה בספר ויקרא (פרק ד'). ואנו נתמקד בשאלה אחת וכדלהלן:
שם בפרשת ויקרא מוזכרים כל מדרגות החוטאים, "אם הכהן המשיח יחטא", "ואם כל עדת ישראל ישגו", "ואם יהיה נשיא החוטא" או "אם יהיה נפש אחת מעם הארץ", אבל כאן רק מוזכרים שתי מדרגות בלבד והם 1. העדה ו-2. נפש אחת מישראל. (במאמר מוסגר ראוי לשים לב שגם כאן וגם שם רש"י מפרש "עדת ישראל" כסנהדרין ולא ככל עם ישראל).
האברבנאל מתרץ בפרשת ויקרא מדובר בכל חטא בודד ולהיכשל באחת מהעבירות בתורה יכול לקרות לכל יהודי ויהודי ובכל מדרגה. אבל כאן בפרשת במדבר מדובר (מבוסס על הרמב"ן) בכשלון בחטא של כפירה בשגגה בכל תורת משה. ולכן מסביר האברבנאל שלא הוזכרו כהן המשיח ולא נשיא לפי "שחלילה להם שיאמרו אין תורה מן השמים", כשלא ברור למה הם לא יכולים להיכשל ובשונה מכל יהודי אחר (ובוודאי צריך עיון לפי רש"י דלעיל).
ואולי אפשר לומר שכל מעמדם של הנשיא ומשיח נובע מתורת משה הקובעת המעמד של נשיא וכהן משיח. איך ייתכן שמישהו יכפור בתורה ועדיין יראה את עצמו כנשיא או כהן? וייתכן שהאברבנאל מרמז שמישהו שמכהן כנשיא או כהן משיח בוודאי שיש לו את היושר הפנימי הנדרש כדי לא לחיות בשקר עם עצמו.
ומעניין לעניין באותו עניין:
מציע לכולם לקרוא את הרצאת מר שולץ, מנ"כל סטארבקס http://www.aish.com/ci/be/48880957.html כשקבל תואר במוסר עסקי מאוניברסיטת קולמביה. אבל יש המשך לאותו סיפור עם הרה"ג ר' נתן צבי פינקל זצ"ל.
לאחר כמה שנים, מר שולץ חזר לר' נתן צבי זצ"ל ונתן לו שיק פתוח ואמר לו שיכול למלאות כל סכום ולאיזה מטרה שרוצה. ר' נתן צבי (וכדאי לזכור שלישיבת מיר יש תקציב חודשי של כמה מאות אלפי דולרים) מילא סכום של $1,400 ואמר לו, "תעבור את הכביש לסופר סתם הגר ממול, תקנה לעצמך זוג תפילין ותתחייב שתלבש תפילין כל יום.
זה הכח של נשיא בעם ישראל!! של כהן המשיח. תדאגו לטובת כל יהודי ויהודי, בגשמיות וברוחניות, והקב"ה כבר ידאג לשאר. כשיש ראייה כזאת, אין ספק שלא יגיעו למצב של כפירה בתורת ישראל.

ערב שבת שלום ומבורך!
מרדכי

יום רביעי, 11 ביוני 2014

אז מי הכופר האמיתי? בהעלותך, תשע"ד

שלושה ימים לפני כניסתם הצפויה של בני ישראל לארץ המובטחת, משה רבינו אומר לחותנו יתרו: "אל נא תעזב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעיניים" (במדבר י', ל"א) כשתשובת יתרו אינה מוזכרת כאן. ועי' ברש"י בפירוש השני "לשון עתיד - כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו, תהיה מאיר עינינו".

האם אפשר לעכל זאת? משה רבינו מבקש מיתרו, גר צדק במצב הטוב, גוי במצב הגרוע, להיות עיניים לעם ישראל שלא יסטו מהדרך הטוב והישר! יש לזכור שמדובר בעם ששפחה ראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וק"ו בן בנו של ק"ו לעם שהיו בו מהתלמידי חכמים הכי גדולים שזכו לשמוע ישירות מאת ה' המצוות הראשונות של "אנכי" ו"לא יהיה". וגם במצב שכל עם ישראל לא יראה את הדרך הנכונה, תמיד יש משה רבינו שבודאי לו אין כל צורך ביתרו???

ועי' בסמיכות הפרשיות הבאות. מייד לאחר פרשה זו, בני ישראל נסעו והגיעה פרשת המתאוננים שהתורה מעידה שאלו היו רק הערב רב, הרעים בעם. לאחר מכן, קברות התאווה שהתחילה עם האספסוף והמשיך לכל עם ישראל. ומה הייתה תגובת משה? אינני יכול עוד לבדי והקב"ה הוסיף את הע' זקנים. והאם זה מובן מאליו? אם משה רבינו שהיה שקול כנגד כל עם ישראל לא היה יכול לשאת אותם, מה יעזור מינוי שבעים זקנים?

ואולי צריך לומר שהיה חסר כאן ה"עיניים" של העם הפשוט וההמוני. משה רבינו ביקש מיתרו להיות ה"אוטסיידר" זה שיראה מבחוץ ויהיה המצפון של עם ישראל. אחד שיראה את המכלול מזווית ראייה אחרת. ומתי צריכים ראייה כזו? לא כשעם ישראל נמצא בעת צרה, נרדף, ומושפל. אז כל אחד מוצא את הדרך להקב"ה באופן עצמאי, וכמו שאומר הפתגם העממי, " אין אתאיסטים בשוחות". לעומת זאת, כשהכל מתנהל על מי מנוחות, לכולם יש דירות, בתי מדרשים וכנסיות מלאים, יש ממסד והיררכיה, עיתונות וכו', אז מתחילות המחלוקות והאינטריגות הפנימיות, אז צריכים עיניים חיצוניות.

וזה מה שבני ישראל קבלו כאן! לא השבעים זקנים היו העיקר אלא אלדד ומידד. הזכרנו שאלדד ומידד ניבאו לפי שיטה אחת שמשה מת ויהושע מכניסם, ולפי שיטה אחרת על מלחמת גוג ומגוג. ואומר הרש"ר הירש: "יהושע סבר שאלדד ומידד חתרו תחת סמכותו של משה ופגעו בזכויותיו. שבעים הזקנים קיבלו את חלקם בנבואה רק כשותפים עם משה, ואילו אלדד ומידד התייצבו כנבחרים עצמאיים." יהושע רצה להשתיקם ולכן מחה, אבל משה ראה בנבואתם מעלה גדולה, שיש כאן "עיניים" של עם ישראל."

וממשיך הרש"ר הירש: "כי נתגלה כאן שמינוי הרשות הרוחנית העליונה בישראל לא באה לייסד מונופולין של הרוח, כי הכישרון הרוחני הניתן מאת ה' איננו מותנה בשום משרה ותפקיד, והאחרון בעם ראוי ליטול חלק ברוח ה' - לא פחות מן הראשון במשרה רמה. אולם דברי משה הם מופת נצחי לכל המורים והמנהיגים בישראל המורה להם, כי האידיאל העליון של פעילותם יוגשם כאשר יזכו להיות מיותרים בעם בהגיע העם בכל שכבותיו לאותה מעלה רוחנית, שאין הוא זקוק עוד למורים ולמנהיגים...!!!"

"כאשר אמר משה: "המקנא אתה לי?!" - הוא שמט את הקרקע מכל מחיצה אפשרית בין "כהני דת" אנשי קודש לבין "הדיוטות" אנשי חיל.

ומה משמעות תוכן נבואתם? "במקום אחר פתחנו את הרעיון שגוג ומגוג מבטאים את המסקנה הקיצונית של "עיקרון הגג": העיקרון של ריכוז כל ההנהגה בפיסגה העליונה של האומה. עיקרון זה יוכרע באחרית הימים ועיר הניצחון של עיצוב האדם תיקרא "המונה" – על שם הפשטות העממית של ההמונים (יחזקאל ל"ט, ט"ז). הם בשרו את המאורע שהוא חזון לעתיד – נצחון הפשטות העממית על ניגודה בגוג ומגוג. או הם חזו את המאורע שהוא קרוב לבוא – מות משה ומנהיגות יהושע. נבואות אלה יצאו מפיהם של ענווי עולם שנמצאו ראויים להנהיג את העם, אך מרוב ענוותנותם סרבו לקבל את התפקיד רב ההשפעה והעדיפו להשאר במחנה בקרב העם. משום כך זכו לבשר את העתיד האידיאלי של נצחון הפשטות העממית, כי בעת ההיא נקודת הכובד של הישע העולמי החברתי לא תהיה ב"אוהל" אלא ב"מחנה", לא ב"גוג ומגוג" אלא ב"המון". או הם נבאו על מות משה והשלמת הגורל הלאומי על ידי יהושע. שכן אמת גדולה למדנו מנבואה זו – אין לך אדם שאי אפשר להתקיים בלעדיו והדברים אמורים אפילו במשה. גם בני דורו חייבים לדעת שעתידה האומה להתקיים גם בלעדיו. משה מת ואף על פי כן יתגשם ייעוד האומה."


מי ייתן ונזכה להכיר את האלדדים ומידדים בדורינו ולהתייחס אליהם כראוי, לא בקריאת "כופר" "צא טמא ממחנינו" וקריאת בוז רק בגלל שהם מעיזים לבטא עמדה שונה או חדשנית ממה שמקובל לנו לשמוע מפי מורינו ורבינו. ייתכן שבאחרית הימים יהיה ניתוק מה בין ה"אוהל" ובין ה"המונים". נכיר אותם אנשים מיוחדים כה"עיניים" של ה"מחנה", של ה"המון" ובכך נזכה להתבשר בגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן!

יום שישי, 6 ביוני 2014

"גלות מבפנים, גלות מבחוץ" - בהעלותך, תשע"ד

"וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם" (במדבר י', ט') וכתוב בספרי "במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר. אתה אומר במלחמת גוג ומגוג הכתוב מדבר או בכל מלחמות שבתורה? ת"ל "ונושעתם מאויביכם". אמרת צא וראה איזו היא מלחמה שישראל נושעים בה ואין אחריה שעבוד, אין אתה מוצא אלא מלחמת גוג ומגוג. וכן הוא אומר (זכריה י”ד) "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וכו' והיה ה' למלך על כל הארץ".

ורואים שוב במדרש שמלחמת גוג ומגוג זו המלחמה האחרונה (ויקרא רבה כ"ז, י"א) "אמר ר' לוי: אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר כן וכו' וכתיב (זכריה י"ד, ג') "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", ומה כתיב תמן (שם, ט') "והיה ה' למלך על כל הארץ".

ומביא הבאר משה (האדמו"ר מאוז'ורוב זצ"ל) את הגמרא בברכות (י"ג.) על הפסוק (ישעיהו מ"ג, י"ח-י"ט) 'אל תזכרו ראשונות' זה שעבוד מלכיות, 'וקדמוניות אל תתבוננו' - זו יציאת מצרים 'הנני עושה חדשה עתה תצמח' זו מלחמת גוג ומגוג"; שהמלחמה של גוג ומגוג תהיה שונה מכל המלחמות שהיו עד עכשיו ולכן גם יותר מסוכן ע"ש.

וחשבתי לומר בס"ד על בסיס הנ"ל שלכארה רואים שעוד לפני ביאת משיח תסתיים גלות מלכות אדום ואנו בכלל נכנסנו לתקופה חדשה של טרום/תוך מלחמת גוג ומגוג ומהותה של מלחמה זו שונה לגמרי מכל מה שהכרנו קודם, וממילא גם כלי הזיין שעלינו להשתמש בהם במלחמה זו שונים ממה שהשתמשו בעבר.

ויתירה מזו, ידוע שמעשי אבות סימן לבנים. ואם מתבוננים היטב המלחמה של אברהם היה בעיקר כלפי כוחות/גורמים חיצוניים בלי כל קירבה אליו. יצחק ויעקב היו במלחמות כנגד אחיהם ודודיהם שהתנהגו כחיצוניים להם. לעומת זאת, השבטים וכל עניין ירידה למצרים והשיעבוד הבא כתוצאה ממנה נגרם על ידי המריבות ומלחמות ביניהם לבין עצמם.

שיעבוד מצרים ושיעבוד ארבע המלכויות היו מגורמים חיצוניים אבל מלחמת גוג ומגוג היא חדשה לגמרי – היא מלחמה פנימית בתוך עם ישראל פנימה, מה שפוגע ברוחניות ועבודת ה' של עם ישראל, והדרך להתחזק ולנצח אינו על ידי חיזוק כנגד גורמים חיצוניים אלא על ידי התלכדות פנימית והתאחדות כל עם ישראל בעבודת ה'.

אשמח כתמיד לשמוע הערות והארות.

שבת שלום ומבורך,
מרדכי אדלר

יום שלישי, 3 ביוני 2014

אחדות מובילה לקבלת התורה - שבועות, תשע"ד

עברנו כעת 49 ימי הספירה מאז יום הראשון של פסח ועד שבועות. וידוע שאלו ימי הכנה לקבלת התורה: שבני ישראל היו משוקצים בדרגה ה-49 במצרים ואם לא היו יוצאים מייד, הם היו נופלים לדרגה ה-50 שממנה אין לה חזרה. אבל כשמעיינים בפסוקים לא מוצאים לפני הפרשה של מתן תורה שום דבר מיוחד שהבני ישראל עשו שייחשב כ"הכנה" למעמד נשגב זה?

ומתרץ האדמו"ר מסלונים זצ"ל בספרו (נתיבות שלום חלק ב' עמ' שנ"ה ע"ש) שההכנה לקבלת התורה מתבטאת בפסוק "ויחן שם ישראל" שבני ישראל התאחדו להיות בלב אחד כאיש אחד. וזהו הסוד להשגת דרגות גבוהות בקדושה, שזוכים לדרגות אלו רק כשיש אחדות בינו לבין לכל עם ישראל.

והוא ממשיך שזהו היסוד של "נעשה ונשמע" כי איך אפשר לעשות לפני ששומעים מה לעשות? אלא שדרגה זו מבטאת התבטלות גמורה לפני הקב"ה, שהאדם מבטל את ה"יש" שלו לפני הקב"ה. ולא ייתכן התבטלות כזו כל עוד שהיהודי חושב שיש לו מעלה מעל יהודי אחר, שהוא לא צריך לדאוג לכל יהודי באשר יהודי. יהודי שרואה את עצמו מורם מעל יהודי אחר – פירושו שיש בו משהו יותר – ואז אין התבטלות גם כלפי הקב"ה.
כי היחיד רק יכול להשיג עניינים הטבעיים, אבל דרגות של קדושה מושגות רק על ידי אחדות שכל עם ישראל. ולכן אנו מוצאים בשבת שכתוב "ששת ימים תעשה מלאכה" כל יחיד ויחיד יכול לעשות מלאכתו "וביום השביעי יהיה לכם קודש" שצריכים כל עם ישראל יחד.

שנזכה לדרגת "ויחן שם ישראל" שיזכו כל כלל ישראל יחד לקבל את התורה מתוך אהבה ויראה.

חג שמח!

מרדכי

ועי' משך חכמה פרשת יתרו "לך רד ועלית" שקדושת הקדש קדשים באה מתוך קדושת העזרה והיכל, וכן קדושת קבלת התורה על הר סינ דרש לעבור קודם דרך עם ישראל, ע"ש.