דור המגיע לי? נצבים-וילך, תשע"ג

אני מוחה! כן, מוחה על האירוע בשבוע שעבר שח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי(מפד"ל לשעבר) הגר בדולב הגיע לקריית ספר לערוך קניות לכבוד שבת. תושב/י המקום זיהו אותו וגרשו אותו מהחנות. קרא יותר כאן. דווקא תגובתו של חבר הכנסת ראויה לשבח. מבדיקה קלה עולה שהמפד"ל הייתה שותפה בממשלות ישראל מאז 1974 ועד היום למעט כ- 5-6 שנים בלבד. דהיינו, בארבעים שנים האחרונות המפד"ל הייתה שותפה מלאה לדחיית בחורי ישיבה מצה"ל, לתקצוב של תלמודי תורה, קצבאות ילדים מוגדלים, שמירה על הסטאטוס קוו, ואי הכנסת לימודי ליבה למערכות החרדיות.

האם לאורך כל התקופה הזאת, קם חרדי אחד להכיר טובה למפלגה זו על כל הטוב והחסד שגמלה איתנו? האם הצבענו להם בזכות מעשים אלו? האם ראינו בח"כים של המפד"ל ככתובת לבעיות שלנו? התשובה שלילית בהחלט. היותר חרדים שבתוכינו יודעים שכל מה שאנו מקבלים בעולם מגיע מהקב"ה, ואם עכשיו לא מקבלים, זה גם מהקב"ה. הפחות חרדים שבתוכינו תולים את ההצלחות המנויות לעיל בחברי כנסת החרדים והמוכשרים שהשיגו מה שהשיגו עקב פועלם המבורך. ואם עכשיו אין את כל השפע והברכה, יש לתלות את זה גם בחוסר כישרונם וחוסר פועלם של אותם חברי כנסת. א"כ, איזה מקום יש לצעקות על ח"כ יוגב?

בפרשת השבוע כתוב, "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה" (דברים ל', א'). בפסוק מדובר שהקב"ה מוכן לקבל את התשובה שלנו, אבל מה הכוונה "הברכה והקללה"? לא  נכון יותר לכתוב "את הברכה או את הקללה", ולפחות "את הברכה ואת הקללה", כשעכשיו משמע שהברכה והקללה הם אותו דבר? ואולי יש לומר שאמת ונכון ששניהם אותו דבר, וכל דבר יכול לשרת כברכה או קללה. אם אנו מבינים שהכל מה' אז אפשר לחזור בתשובה מברכה וגם מקללה, ואם אין לנו אמונה, לא נשוב אל ה' ואין זה משנה מה קורה לנו. ברכה שאיננו מכירים שבאה מהקב"ה היא קללה, וקללה שמכירים שהגיעה מהקב"ה היא הברכה גדולה ביותר.

אלו שצעקו אינם חרדים. יהודי מקבל מכות מאת הקב"ה בחודש אלול, ומחפש את מי להאשים? גדלים ומתחנכים שמגיע להם הכל. כל מה שהם מקבלים זה בזכות עצמם, ומה שהם לא מקבלים, ויותר גרוע, לוקחים, מחפשים את מי להאשים ועל מי אפשר להוציא את תיסכולם.

שנזכה כולנו בברכת "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" בפסוק הבא ושבת שלום לכל עם ישראל.

בברכה,
מרדכי

הכח של היהודי הפשוט - כי תבוא, תשע"ג

פרשת השבוע כי תבא נפתחת בעניין הביכורים. וראוי לשים לב שהפרשה כתובה בלשון נוכח, "כי תבוא", "נתן לך", "ולקחת" ועוד. ואם כן, יש להבין בפסוק ג' את הלשון, "ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" (דברים כ"ו, ג'). למה לא כתוב "הגדת היום וכו'" בלשון נוכח. ואם התשובה היא כי כאן זה ציטוט של דברי האומר, אז יש להמשיך בעקביות "לה' אלקי" ולא כפי שכתוב "אלוקיך", וכן בסוף שנאמר לשון רבים "לאבותינו ולנו"?

ואולי ניתן להסביר על פי הרש"י ד"ה אל הכהן אשר יהיה בימים ההם: "אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא" (דברים שם, שם), ועי' ברמב"ן ששואל ממילא לגבי תלמידי חכמים מתאים ציווי שלא להשוות לדורות קודמים, אבל מה שייך בכהונה אזהרה זו? האם דרגת לימודו או יראת שמים הופכת אותו ליותר כהן או פחות כהן?

אלא שכאן התורה מראה לנו חשיבותו של כל יהודי ויהודי באשר הוא יהודי, גם החקלאי שמביא את הביכורים, גם הסטודנט באוניברסיטה וגם החייל. תבוא אתה ותגיד לו שהיום אני אמרתי לה' אלוקיך, את הה' שאתה מייצג שאני מאמין בו בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי, ואין זה משנה כלל וכלל איך ולמה אתה מייצגו ולאיזה צורך כי אין זה פוטר אותי ואדרבה, זה מחייב אותי יותר, כי אם אני אעבוד את ה' כראוי, בסוף הוא יהיה הה' שלנו.

יש כאלו המחכים שיבוא מי שהוא אחר וירים אותם מעלה, וכאן אנו לומדים שטמון בכל יהודי ויהודי את הכח להרים את האחרים, גדול ועם ייחוס ככל שיהיה.

כתיבה וחתימה טובה,
מרדכי אדלר

עמלק ומס הכנסה - כי תצא, תשע"ג

ראוי לכל אחד שיש לו קצת עניין במערכתיות החרדית לצפות בוידיאו בערוץ הכנסת כאן. הגברת שקוביצקי, רואת חשבון חרדית מסבירה בטוב טעם ונעם את השחיתות הפשה בשלטון בניסיונו לרמוס את כל אשר קדוש. בסיום דבריה, בא ח"כ גפני ועם כמה בדיחות הורס את כל הישיגיה. ויש לשאול, אם הצדק איתנו, למה אין לנו את האפשרות להשיגו?

באנגלית יש מושג שנקרא "moral superiority" ובתרגום מדולל, "עליונות מוסרית". בוויכוח, אין זה מספיק להיות צודק, עליך לבוא עם העליונות המוסרית כדי להסביר, וכדי שדבריך וטיעוניך גם יתקבלו על הצד השני.

בפרשתינו יש סמיכות בין פרשת משקולות ומדות לפרשת עמלק, ורש"י הקדוש מייד עולה על הסמיכות בכותבו, זכור את אשר עשה לך: "אם שקרת במדות ובמשקלות, הוי דואג מגרוי האויב" (דברים, כ"ה, י"ז). ולכארה מה הקשר בין העבירה לעונש? שיבוא עניות, שיבוא דבר, שיבוא אויב אחר אבל למה דווקא עמלק?

עי' בכלי יקר ובאור החמה, וסברתי לומר שהעניין כאן הרבה יותר עמוק ורחב.

פרופסור אתאיסט לפילוסופיה שואל אחד מתלמידיו אם אלוהים הוא טוב?

הסטודנט: בוודאי.

הפרופסור: מדבר שהוא טוב יכול לצאת רק טוב, אבל אלוקים ברא את השטן? אם הכל מאלוקים, איך יש מחלות? רוע? עניות?

הסטודנט: פרופסור, האם יש דבר כזה "חום"? הפרופסור: כן. הסטודנט: והאם יש דבר כזה "קור"? הפרופסור: כן. הסטודנט: לא, אדוני, אין דבר כזה. קור זה רק היעדר של החום.

הסטודנט: מה עם חושך, פרופסור? יש דבר כזה "חושך"? הפרופסור: כן. הסטודנט: טעית שוב, אדוני. החושך הוא רק העדרו של האור. וכן רוע הוא העדרו של הטוב.

אלוקים ברא את הטוב, ובהעדרו יש רוע.

ויש האומרים שאותו סטודנט היה אלברט איינשטיין...

וכן יש לומר על עם ישראל. כתוב בגמרא (יבמות , ע"ט, א') "אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים". בפרשה שלנו, יש שלוש פרשיות סמוכות לפני פרשת עמלק. פרשה של ייבום, פרשה של כי ינצו והחזיקה את מבושיה ולבסוף פרשות של משקלות ומדות.

ויש לומר שפרשת ייבום היא כנגד רחמנות. אח שרואה אחיו נפטר, עם אלמנה צעירה ללא דור המשך, עליו לרחם ולייבם. פרשה השנייה מצביעה על היעדר בושה. לא רק שהאשה מתערבת אלא משתמשת בדרכים מגונות ללא כל בושה להשיג את שלה. והשלישית של משקלות ומידות כנגד גומלי חסדים. יש אנשים שמוכנים לגנוב מעשירים, יש אנשים שמוכנים לרמות וכדומה בעסקים, אבל תמיד זה בדרך של הזדמנות. להחזיק משקולות מזוייפים פירושו לגנוב את כולם ללא הבדל בין דת, גזע, צבע עור ומעמד. גונבים עשירים ועניים כאחד. התנהגות כזאת פירושה שאין לו שום גמילת חסדים או התחשבות בצרכים האינדיבודאליים של אחרים.

ועל כן מגיע עמלק. לאחר שכלל ישראל הוריד מעצמו את הסימנים של "ישראל", בהיעדרו מגיע "עמלק".

אבל העניין של משקלות ומדות אינו רק עניין של העדר "גמילות חסדים". מדובר כאן במצב שיש זלזול והפקרות מוחלטת במערכת השילטונית. פתגם ידוע הוא שבארה"ב חושבים עשר פעמים לפני שמרמים מס הכנסה כשבארץ חושבים עשר פעמים לפני שמשלמים למס הכנסה. עמלק מסמל "ליצנות", הורדת מפלס הרצינות לאפס. אין קדוש, אין כללים, כל אחד עושה מה שבא לו ומה שטוב לו. האם אצלינו קיימת העליונות המוסרית שנוכל להסתכל בעריץ התורן, ולומר לו שאצלינו הכל מושלם? בוידיאו לעיל, מנכ"לית משרד החינוך מדברת על רשימות צוות, שכל תלמוד תורה ירשום את כל הרבנים ומורים. הצחקתני! השכר לימוד בתלמודי תורה המקבלים רק בני אברכים, את אלו שאין להם, עולה קרוב לאלף שקלים לילד. וכן בסמינרים. יש כאן מערכת שלמה שפועלת באופן מנותק לגמרי מכל כללי ניהול תקין.

וכן בישיבות. המדינה נתנה במשך שישים שנה לכל אחד לפתוח מוסד, והתנאי לקבלת כסף מהמדינה הוא שאסור לתלמיד לשרת בצה"ל. כעת, הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו שזכה לברכתם של הרב שטיינמן ועוד רבנים, אמר בשיחה עם תלמידי ישיבות כי הוא "מתקשה להגן על עמדת "תורתם אמונתם", בעוד צעירים חרדים ממלאים את הטרמפיאדות וצופים במשחקי כדורסל בפיצוציות: מה זה משנה לכם אם הכושים שמשלמים להם בתל אביב מנצחים את הכושים שמשלמים להם ביוון?"

אלו הם המשקלות ומדות המזוייפות שלנו. כאן אבדנו את העליונות המוסרית. לא פלא שמתקיימים דברי הרב שך, שמי שמרמה את הצבא, יש לו דין רודף את עולם הישיבות.

בהיעדר סימנים אלו, איבדנו את העליונות המוסרית. ולכן גם כשצודקים, ואנו צודקים בהרבה דברים, אין אנו משיגים עליונות בויכוח.

היררכיה - העשין והלאוין שבה ביהדות

השרש ל' מ' ד' עושה את הופעתו הבכורה בספר דברים, ועד ספר זה לא תמצא בכל התורה את השורש הזה. השורש ל' מ' ד' גם בא רק כשמדובר או ביראת ה' או בלימוד תורה, מצוות וחוקים כלליים. אין בנמצא ציווי לימוד במצווה ספיציפי. כמו כן, רק בפרשה השבוע שלנו, פרשת שופטים תמצא את השורש פעמיים בשימוש שלילי. "לא תלמד לעשות כתועבת הגוים" (דברים, י"ח, ט') "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם (דברים, כ', י"ח). שתי הפעמים מתייחסים מלימוד דרכי עבודה זרה מאת הגויים בסביבה.

מה הייחודיות בעבירה עבודת זרה שפעמיים הוזכרה בלשון של "לא תלמד" בניגוד לשאר העבירות שבתורה? עי' בנצי"ב וצ"ע בפירושו. ואולי ניתן לומר שכאן בפרשתינו התורה הורה לנו את עניין ההיררכיה בעם ישראל. מתחילת הפרשה התורה מורה לנו שיש עניין של מורי הוראה וסנהדרין, עם הפסוק המפורסם והמנוצל בכל מיני הקשרים "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", פרשת המלך וגם פרשת הלויים. היררכיה מחייבת מצב של משפיע ומקבל, מורה ותלמיד, אקטיב ופאסיב.

וא"כ, דווקא מייד אחר כך, התורה גם מזהירה שביהדות לעולם אין כפיפות מוחלטת. יש דברים שאפשר ללמוד, ויש להיזהר מה לא ללמוד. יש מה לשמוע, ויש מה שלא לשמוע.

ועי' בבעש"ט שדווקא כאן בפרשה זו של "לא תלמד לעשות כתועבת הגויים" מסיימת התורה עם הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". התורה נקראת "תמים", שנאמר בה "תורת ה' תמימה (תהילים, י"ט, ח'), שהקב"ה  מזהיר שגם מי שעוסק בתורה, מי שלכארה נמצא בחלק העליון של ההיררכיה, גם צריך להיות "עם ה' אלוקיך", ולא שום דבר אחר.

בברכת ערב שבת שלום,

מרדכי אדלר