פרשת בא, תשע"ג "Money for nothing and clothes for free"

הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו (בראשית, ט"ו, י"ד) "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ולא הוזכר כאן פירוט של הרכוש, כשרש"י ראה לנכון לפרש "בממון גדול". אח"כ כשמשה רבינו נמצא בסנה (שם כ"א-כ"ב) כתוב "ושאלה אשה משכנתה וכו' כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ובנותיכם וכו'. ולבסוף, כשמגיעים לפרשה כשפרעה משלח את עם ישראל באמצע הלילה כתוב, (שם, י"ב, ל"ה) "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות". ורש"י כותב בד"ה שמלות, "אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב".

ולכארה קשה על רש"י כיון שדבר ידוע ומהמפורסמות שכסף פחות חשוב מזהב, אז גם אם הסדר של הפסוק היה מתחיל "שמלות, כלי זהב וכלי כסף" הייתי אומר שמדובר בסדר חשיבות יורד, ובלי קשר שהאחרון הוא החשוב. בנוסף, רש"י כבר אמר אצל אברהם אבינו ש"רכוש" הכוונה לממון בלי הזכרת בגדים, ואצל משה בסנה מוזכר שעל הנשים לעסוק בפעולת השאלת כלי כסף וכלי זהב, ואת הבגדים עליהן לבקש עבור הילדים, כשכאן משמע שכולם, גברים נשים וילדים עסקו בהשאלת כלים ובגדים לעצמם.

עוד יותר קשה, למה רש"י חיכה עד כאן להגיד ששמלות יותר חשובות כשהיה יכול לומר זאת כבר בסנה בציווי של הקב"ה למשה.

ואולי ניתן להבין על ידי הקדמה שבכלל איך נבין את הבטחת הרכוש לאברהם כחלק מיציאת מצרים? האם היציאה משיעבוד רוחנית לגאולה רוחנית לא מספיקה שצריך פיצוי נוסף שבא לידי ביטוי בחומריות? ועל זה התשובה היא כן עם "כ" רבתי. אבל התורה מלמדת אותנו כלל שככל שדורכים על אדם אחר, משפילים אותו ויורדים עליו, כך יש לעבוד יותר קשה לפצותו ולהחזירו למצבו הקודם והראוי לו. ויתירה מזו, ככל שאדם מנותק ממצוקת השני, כך קשה לו יותר להיכנס במקומו ולהבינו. לכן, כשהקב"ה דיבר עם אברהם אבינו, כשמדובר בנושא שרק יהיה בעוד מאות שנים ואברהם לא ראה כלל את מצוקת נכדיו וניניו, היה מספיק לומר רכוש גדול. אצל משה בסנה שהוא מעצמו לא עבר את המצוקה, אלא גדל בבית המלך, אבל ראה מה שבני ישראל עוברים, הקב"ה הוסיף פירוט יתר, שיהיה פיצוי לנשים והילדים. אבל עכשיו, שבני ישראל מעצמם, הגיעו לסוף החבל, וכפי הידוע שאילולא הקב"ה הוציאם בסוף 280 שנה, כבר לא היו יוצאים, אז ניתן לכולם להשתתף בפיצוי על העבדות.

ולאחר הבנה זו, נוכל להמשיך ולומר שכשבאים לשכנע מישהו ולפצות אותו על עוול שנעשה לו, אין זה מספיק להגיד לו מילים חלולות או ריקות מתוכן. יש להחזירו למצבו המכובד של בן אדם. וא"כ יש לומר שאכן השמלות כאן החשובות, כי כל הכסף וכל הזהב בעולם אינו מספיק לפצות אותם על נטילת צלם האנוש, שאת זה אברהם אבינו לא ידע ולא היה מודע לגביו. ולכן, רק כשכולם, גברים, נשים וילדים התלבשו כמו בני אדם, יכול להיות שאר הרכוש שהובטח לאברהם אבינו כפיצוי.

ולכן רש"י אמר את הפירוש כאן כשכל בני ישראל התעסקו בהחזרתם למצבם כבני אנוש, בעלי דעה עצמאית וזכאים לכל זכויות היסוד כמו אחרים, שווה בשווה, שדווקא כאן רואים שהבגדים באמת היו הכי חשובים.

ויש לנו ללמוד מזה, שכשאנשים נדרסים ונדרכים, אין זה מספיק לתת הבטחות רוחניות חלולות אלא יש ללוות את ההבטחות עם מעשים – מעשים המוכיחים שבאמת מדובר בשווה בשווים.