יום שישי, 25 ביולי 2014

בני תורה וצבא - מטות, תשע"ד

בפרשת השבוע כמעט עבר מתחת לראדאר שלנו מלחמת עולם בין מפרשי רש"י ועל כך התנצלויותיי.

"אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא" (במדבר לא, ד-ה). וכותב רש"י ד"ה לכל מטות ישראל "לרבות שבט לוי". ומסביר הרא"ם שאם כתוב בפסוק ה' שהיה סך הכל שנים עשר אלף, יש ללמוד מייתור המילים "לכל מטות ישראל" שגם שבט לוי שלחו אלף אנשים. והוא ממשיך שהיות ומדובר במלחמת נקמת ה' ולא הנוגעת לנחלת הארץ, שבטי אפרים ומנשה לא נחשבו בנפרד אלא כשבט אחד.

וכותב המהר"ל ש"הרא"ם לא הלך בדרך הזה...... ופירוש טעות הוא" והוא מסביר שאם מרבים שבט לוי וגורעים שבט אחר אין כאן כל ריבוי?!?! לכן הוא מפרש שאין הכי נמי היו שנים עשר אלף חלוצי צבא ובנוסף היו עוד אלף משבט לוי שבאו איתם ואלו היו עם הארון, וזאת כי הייתה גזירת הכתוב שיהיו מכל שבט ושבט לנקום במדין. אי נמי, שכדי לנצח במלחמה היה צורך שיהיו כל הלוחמים צדיקים וכשרים ומאוחדים מכל השבטים לכן גם שבט לוי היה צריך להיות בין הלוחמים, אבל עדיין הם לא היו מחלוצי הצבא, אלא חיילים רגילים שלחמו.

ולכארה שני התירוצים מעלים פליאה! כשכל החיילים היו צדיקים, אז יש צורך בשבט לוי כדי להילחם, ובתירוץ הראשון, איפה שמשמע שלא כל הלוחמים היו צדיקים (אולי אפשר להוסיף "בלשון המעטה" מאחר והיה סמוך ומייד לאחר כל העניין של בנות מדין), אז על שבט לוי להיות עם הארון ולא להיות בין הלוחמים. לכארה ההיגיון אומר להיפך. אם כל הלוחמים צדיקים, אז שבט לוי מיותר כלוחמים ומקומם ליד הארון, ורק כשהחיילים האחרים אינם צדיקים, ראוי שלפחות חלק מהלוחמים יהיו צדיקים כמו משבט לוי?

ואולי ניתן לתרץ קושיא זו וגם להשכין שלום בין הרא"ם והמהר"ל על ידי מהלך של המעשי ה' (פרשת פנחס) (למי שלא מכיר: http://goo.gl/qUhZM0 ) ששואל למה כתוב פעמיים בני ישראל בפסוק "השיב את חמתי מעל בני ישראל" "ולא כיליתי את בני ישראל" (במדבר כ"ה, י"א)? ומתרץ שיש שני סוגי חוטאים: יש החוטאים מניאוף ופעור ויש שחטאו שלא מחו על מעשי האחרים. "השיב את חמתי" שמחה עכשיו וכיפר על אלו שלא מחו, ובמעשה ההריגה כיפר על אלו שנאפו ופערו בפועל ולכן "לא כיליתי את בני ישראל". ולפי הפסוקים ומדרשים שם משמע שגם משה, אהרון ובני לוי עמדו ליד האוהל ובכו ורק פנחס קם ועשה מעשה, אז גם שבט לוי היו מהחוטאים, אם לא בפועל, לפחות מאלו שלא מחו.

ואם כן ניתן לומר שהעניין של שבט לוי שהולך עם הארון אינו לתועלת הארון או שבט לוי גרידא, אלא לתועלת עם ישראל, להדריכם בדרך הנכונה והישרה. אז כשכל החיילים היוצאים למלחמה הם צדיקים וישרים, שהם לא חטאו עם בנות מדין ולא עבדו עבודה זרה, אז יש לומר שגם היו עוד אלף משבט לוי שמחו ולא היה צורך בתיקון מעשיהם. לכן הם יכלו להילחם כמו שאר החלומים לצבא. אבל אם אלו שנבחרו מהשבטים לא היו לגמרי צדיקים, אז גם אלו משבט לוי לא היו צדיקים ולא מחו,  אז הם היו חייבים תיקון לא פחות משאר בני ישראל, ולכן הם היו צריכים לצאת עם הארון וללמד ולהדריך את עם ישראל את הדרך של התורה וזה היה התיקון שלהם.

אבל בוודאי כל זה הוא רק בגלל שבני ישראל יצאו למלחמה זו על מנת לכפר על מעשיהם עם מדין, אבל במלחמה לכיבוש הארץ, אז באמת אין צורך בשבט לוי שאין להם חלק ונחלה בארץ ישראל.

הדבר תורה נכתב לזכות כל החיילים הלוחמים למען עם ישראל, לרפואת כל אלו שנפגעו ולעילוי נשמת אלו שנפלו על קידוש ה'.

ערב שבת שלום!!
מרדכי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה