המעיין בפרשת מסעי מקבל את ההרגשה שעיקר העניין הוא המסעות וכפי שנאמר "אלה מסעי בני ישראל" וכן לאחר מכן, "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה ואלה מסעיהם למוצאיהם" (במדבר ל"ג, א'-ב'). אולם מעיון בתוך הפסוקים בהמשך מקבלים את התחושה שהחנייה לא פחות חשובה מהמסע - "ויסעו" "ויחנו" ולא ויסעו ויבואו איפה ששתיהן תהיה חלק מהתנועתיות, וצריך עיון בזה.
במדרש במדבר רבה כ"ג א', "הלכה מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת? כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו. וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט.
אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות. הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא, "רבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות. מה אתה אומר, נברח? והיה מתיירא לומר להם ברחו. ואמר להם ברמז - ולי אתם שואלים? לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד מה כתיב ביעקב (הושע יב) ויברח יעקב וכן במשה (שמות ב) ויברח משה וכן בדוד (ש"א י"ט) ודוד ברח וימלט וכה"א (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך. אמר להם הקדוש ברוך הוא וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם.
כל אותן מ' שנה שעשיתם במדבר לא הנחתי אתכם לברוח אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם במה שהייתי עמכם. ולא עוד אלא כמה נחשים וכמה שרפים וכמה עקרבים היו שם שנא' (דברים ח) נחש שרף ועקרב, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם. לכך אמר הקב"ה למשה כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מה נסים שעשיתי להם. מנין? ממה שקרינו בענין אלה מסעי."
ולכארה מדרש זה הוא פלא! מה ענין "הלכה" למדרש? וכן מה קשר של הבריחה של כל המפורסמים הללו להליכה במדבר? ומה הכוונה שבמדבר הם לא ברחו? ומסביר השם משמואל על הפרשה שיש שתי דרכים להתרחק מעבירה: 1. על ידי "סור מרע" דהיינו פשוטו כמשמעו שבורחים מן העבירה ומהניסיון, ו-2. על ידי התמודדות עם העבירה עצמה והתגברות עליה וכמו שאומרת הגמרא (ע"ז י"ז.), "ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא, (הלכו בדרך) מטו להנהו תרי שבילי, (הגיעו להתפצלות של שבילים ששניהם מובילים אל המקום אליו היו
אמורים להגיע) חד פצי אפיתחא דעבודת כוכבים, וחד פצי אפיתחא דבי זונות. (הדרך האחת עוברת ליד מקום של עבודה זרה והשניה ליד בית זונות) אמר ליה חד לחבריה: ניזיל אפיתחא דעבודת כוכבים דנכיס יצריה,
(אמר האחד: עדיפה הדרך העוברת על פתח עבודה זרה כיוון שנשחט היצר: ומסביר רש"י ד"ה נשחט יצרא שאנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר
בידם והרגוהו.) א"ל אידך: ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין, ונקבל אגרא. (נלך דרך המקום של בית זונות, נתמודד, ונקבל שכר) כי מטו התם חזינהו [לזונות], איתכנעו מקמייהו. (כאשר עברו לידן, הזונות נכנסו לקובתן מפניהם.) א"ל: מנא לך הא? א"ל:
(משלי ב') מזימה תשמור עלך תבונה תנצרכה.
ולא כל אחד יכול להתמודד מול הניסיון ישירות אלא עדיף לו לברוח. אבל הקב"ה הוליך את בני ישראל דווקא במדבר כדי להתמודד מול היצר הרע והניסיון ולא לברוח ממנו. וזה פירוש המדרש שמי שיצר הרע (גוים או לסטים) רודף אותו, שימלט את עצמו אפילו אם זה כרוך בחילול שבת, כי לא כל אחד במדריגה שיכול להמודד ישירות, ואפילו לא גדולי עולם. אבל במדבר, וכנראה דוקא הדור דעה שכל עסקם היה בתורה ועבודה, והם היו אוכלי המן, הקב"ה הוביל אותם מניסיון לניסיון כדי להתמודד ישירות מולו.
ואם כן, זה הפירוש, אלא מסעי בני ישראל - שהם הלכו ישירות מול הניסיון שהם פגשו בכל חנייה, ועל ידי ההתמודדות, הם יצאו יותר מחוזקים. ובמילים אחרות, בודאי יש חשיבות לחנייה - ששם הייתה ההתמודדות, אבל התורה בא ללמד אותנו שיש דרך לנסוע אל הניסיון, ולא רק לרוח ממנו.
ולא כל אחד יכול להתמודד מול הניסיון ישירות אלא עדיף לו לברוח. אבל הקב"ה הוליך את בני ישראל דווקא במדבר כדי להתמודד מול היצר הרע והניסיון ולא לברוח ממנו. וזה פירוש המדרש שמי שיצר הרע (גוים או לסטים) רודף אותו, שימלט את עצמו אפילו אם זה כרוך בחילול שבת, כי לא כל אחד במדריגה שיכול להמודד ישירות, ואפילו לא גדולי עולם. אבל במדבר, וכנראה דוקא הדור דעה שכל עסקם היה בתורה ועבודה, והם היו אוכלי המן, הקב"ה הוביל אותם מניסיון לניסיון כדי להתמודד ישירות מולו.
ואם כן, זה הפירוש, אלא מסעי בני ישראל - שהם הלכו ישירות מול הניסיון שהם פגשו בכל חנייה, ועל ידי ההתמודדות, הם יצאו יותר מחוזקים. ובמילים אחרות, בודאי יש חשיבות לחנייה - ששם הייתה ההתמודדות, אבל התורה בא ללמד אותנו שיש דרך לנסוע אל הניסיון, ולא רק לרוח ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה