"כל אשר יגע בהם יקדש" (ויקרא ו', י"א) ומפרש רש"י שאם חולין או קדשים קלים נוגעים בקדשים, הם נהיים כמו הקדשים עצמם לחומרה שיש לאכול אותם בקדושה וגם אם נפסלו יש לנהוג בהם כקדשים.
העניין של חולין הנעשה על טהרת הקודש גם מוזכר על ידי הנביא חגי בתרי עשר. המלבים בתחילת הספר מסביר שלאחר חורבן בית ראשון, הבני ישראל היו אמורים להיגאל בגאולה העתידית של ימות המשיח ושלא נמצאו ראויים. חגי היה הנביא והוכיח בעיקר את המלכים והכהנים, ובאמצע תוכחתו הוא פונה לכהנים (חגי ב', י"ג-י"ד) ושואל, "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל היקדש? ויענו הכהנים ויאמרו לא. ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא? ויענו הכהנים ויאמרו יטמא.
חגי הנביא מעלה כאן משל ושואל לכהנים על אחד שיש לו בשר קדוש ומאכל חולין נגע בהם, האם החולין הופכים להיות קדשים והכהנים משיבים בשלילה. ואז הוא שואל האם המאכל יכול לקבל טומאה והשיבו לו שכן.
ויוצא שלקחת מאכל חולין ולנסות להופכו לקדוש, מצד אחד אין הרבה ריווח ומצד שני יש בו הרבה סכנה כי מאכל חולין רגיל אם נהיה טמא עדיין אפשר לאוכלו, אבל חולין הנעשה על טהרת הקודש כבר אי אפשר.
יש לדייק עוד שחגי הנביא מזכיר עם "ה" הידיעה מאכלים שדרכם לאכול עם בשר קדשים ובלי "ה" הידיעה את המאכלים שאין דרכם לאכול עם בשר קדשים.
"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א', ט') ויש להסביר שחגי פנה דווקא לכהנים שהם הנעלים מן העם והמובחרים בהם אבל היו ביניהם לא מעט שניסו לקבל את כל הזכויות של כהנים ומבלי לשלם את החובות. ובמשל זה חגי מוכיחם שלפעמים עדיף להשאיר את המאכלים כחולין כי אלו שאינם ראויים ללבוש איצטליה של קדושה גורמים לחילול ה' יותר גדול מאילו הם היו נשארים במעמדם הפשוט כבעלי בתים. לכן יש לבדוק כל הזמן האם אלו שהם מנסים לקרב מתאימים לקדשים כמו לחם ובשר או הם דומים יותר לשמן ושאר המאכלים.
אם חגי הנביא ראה צורך לשאת משל זה במגרת הסבריו למה הקב"ה לא מביא את הגאולה הסופית, ייתכן וראוי שגם אנו נעשה בדק בית האם יש כאלו בינינו שעדיף שיישארו בעלי בתים טובים ולא ייכנסו להרפתקאות ושאיפות שיגרמו רק לטומאה וחילול ה'.
(מבוסס על הנצי"ב בהרחב דבר)
שבת שלום ופורים שמח,
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה