שלי שלי ושלי אינו שלך!!!

בפרשת השבוע אנו מוצאים שני אירועים מכוננים עם חוט אחד המקשר ביניהם. "ויותר יעקב לבדו" (בראשית ל"ב, כ"ה) ואומר רש"י ששכח פכים קטנים וחזר עליהם. והמהר"ל בגור אריה מאריך להסביר שמדובר בתרתי לריעותא, גם פכים קטנים שאין להם חשיבות וגם הוא שכח אותם. אבל הרא"ם מסביר שרש"י על הגמרא (חולין צ"א) מפרש שטרם הספיק להעבירם, ומה שאומר כאן ששכחם הוא מהמדרש. והדבר הוא פלא שבשביל זה יעקב סיכן את כל עתידו של עם ישראל? ומה היה קורה אם היה מפסיד? והעניין השני בפרשת דינה שיעקב אמר לשמעון ולוי, "עכרתם אותי להבאישני בישב הארץ" והם ענו לו "הכזונה יעשה את אחותינו" (בראשית, ל"ד, ל'-ל"א)? ומה המשא ומתן כאן? האם יעקב לא ידע תשובת האחים?

החת"ם סופר גם רומז לקשר בין שתי הפרשיות באומרו שהמילה "לבדו" ראשי תיבות (בסדר הפוך) ויצא דינה בת לאה. אבל אינו מבהיר מה הקשר? רש"י כאן מבסס את פירושו על הגמרא (חולין צ"א) אבל אינו מביא את ההמשך של הגמרא, "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה מפני שאין פושטין ידיהם בגזל". והדברים ברורים שצדיק אמיתי מבין שהכל נגזר עליו מתשרי עד תשרי חוץ מתשרי ואין לו כל אפשרות לגעת במה שאינו שלו ובודאי שלא יהיה לו כל תועלת מזה. וגם ההיפך הוא נכון, שאם יש לו דבר כלשהו, ואפילו הדבר הקטן ביותר, ה' גזר עליו שיהיה לו אותו ובלעדיו יהיה לו חסר בשלמות עבודתו, ולכן היה על יעקב לחזור להביאם.

האם הכוונה שאין לאדם לוותר, אסור להתפשר, לא כל חיינו שמענו מהורינו ומורינו שמי שמוותר הוא הצדיק, הוא החסיד, הוא זה שמתגבר על יצרו? והדברים אינם נאמרים רק בתחום הפרטי והאישי אלא גם בתחום הציבורי וברשות הרבים. האם מותר או מומלץ שציבור חלש או מיעוט יוותר על חלקו במשאבים כדי שלא תהיה "מחלוקת", להנשל מזכותו לחינוך ראוי לילדיו, לדיור סביר, והרשימה ארוכה מהגלות?

אלא שבוודאי ובוודאי התשובה היא לא החלטית. יעקב אבינו חזר בגלל שהיה לו שם דבר שהוא שלו. אבל מהפרשה של דינה אנו לומדים משהו הרבה יותר עמוק. לא רק שאסור לוותר על נכס שלך, אלא גם על הכבוד שלך אין לוותר. יעקב בא בטענה על האחים ש"עכרתם אותי", וכוונתו בזה הייתה שאם שכם וחמור ושאר התושבים לאחר שהם פגעו בדינה, הסכימו לתנאים של האחים, יש לוותר על הפגיעה בכבוד העם ולהשלים. אבל האחים אמרו לו נקודה שעל זה לא היה ליעקב תשובה, שלאחר שהם פגעו בכבודינו, אין זה מספיק שעכשיו הם מוכן להשלים ולחיות בהרמוניה. כל עוד שאת מה שהם לקחו הם לא החזירו, מה שפגעו הם לא השיבו כבהתחלה, אין כאן מקום להשלמה או לוויתור. ועל זה יעקב הסכים איתם.

ו

אין זה רק דרוש אלא הלכה מפורשת הנוגעת להלכות נפשות!! הבא במחתרת, אין לו דמים (שמות כ"ב, א'). והגמרא (סנהדרין ע"ב:) מסבירה שהגנב בא על עסקי נפשות, מאחר והוא בא לגנוב מבעל הבית, ויודע שבעל שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו ושותק, ויצטרך להורגו, אז מותר להרוג את הגנב לכתחילה. ותקראו שוב ותשתגעו!! מה הבעיה? כשבעל הבית רואה גנב בא במחתרת שלא יפריע, מדובר רק בכסף, בנכסים, בשטח ציבורי וכו' ועל זה הורגים??? והתשובה היא כן! כי כל עוד הגנב בבית שלך, כל עוד שהנכסים שלך אצלו, אינך בן אדם, אינך יהודי מאמין, אינך ראוי להיקרא בני אברהם יצחק יעקב.

אנו כולנו תפילה שבימים הללו נזכה ל"ויעשו כולם אגודה אחת" אמיתית ש ל כ ו ל ם יהיה ייצוג ראוי והולם ויהיה אך ורק קידוש שם שמים ברבים!

שבת שלום ומבורך!

מרדכי אדלר