(דברים שאמרתי בשבת אימון גדודי ברמת הגולן)
יוסף
המכונה בפי כל, "יוסף הצדיק" נכנס באותו יום לבית פוטיפר, ולפי שיטה אחת
בגמרא (סוטה ל"ו:) "ויבא הביתה לעשות מלאכתו, א"ר יוחנן מלמד
ששניהם לדבר עבירה נתכוונו" שליוסף היה כוונה לעבור עבירה עם אשת פוטיפר אבל
לבסוף נמנע והצליח להתגבר על יצרו. ועל זה נאמר במדרש (ויקרא רבה), "יוסף גדר
עצמו מן הערווה, בזכותו גדרו עצמם הזכרים. וכן בגמרא (יומא ל"ה: ) משבחין
ומקלסין את יוסף הצדיק שכל רשע שבא לפני בית דין של מעלה ושואלים אותו, "מפני
מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו כלום נאה היית מיוסף"
וממש כמו שהלל שהיה עני מרוד מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום שהיה עשיר מופלג
מחייב את העשירים, כך יוסף שהיה נאה ועדיין התגבר על יצרו מחייב את הרשעים.
ולכארה
זה קשה שדווקא יוסף מובא לשבח וכמי שמחייב את הרשעים, כי ידועה שהגמרא שם (סוטה
ל"ו:) אומרת "באותה שעה באתה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר
לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם
ותקרא רועה זונות דכתיב (משלי כ"ט, ג') "ורועה זונות יאבד הון."
וא"כ כל אחד המגיע לדין יכול לענות שיוסף התגבר דווקא כי היה לו את הסיוע של
יעקב, ולנו לא היה סיוע כלשהו כדי להתגבר??
ועי' באש
דת השואל שאלה זו ומתרץ שיש דרגות שונות של יצר הרע, אבל אולי בסייעתא דשמיא אפשר
לתרץ בצורה אחרת.
יש לשים
לב לסמיכות בין הפרשיות של יהודה ותמר לפרשת יוסף ופוטיפרע. בשתי הפרשיות רואים שלשנים
מהשבטים היה ניסיון עם אשת איש/עריות וכביכול יהודה נכשל ויוסף התגבר. אבל איזה
הבדל עצום יש בין הנסיונות. יהודה, המבוגר האחראי, המלך של השבטים, הנמצא בבית
מדרשו של יעקב ונקלע לניסיון וכביכול נכשל. ועי' ברש"י "וירד יהודה,
שאחיו הורידו אותו מגדולתו" ולכארה רש"י בא לאפוקי מהפשט הפשוט שנפרד
מהם פיזי בצורה זו או אחרת. לעומת זאת, יוסף הצדיק, זרקו אותו מבית המדרש של יעקב,
כנראה בגלל הסגנון, בגיל 17, בארץ מצרים שעליו נאמר "עשרה חלקים של זנות בא לעולם.
תשעה באלכסנדריא, ואחד בכל העולם" (אסתר פרשה א), ועבד, ואיומים מאשת פוטיפר,
וגם מפתה אותו שזה לשם שמים כידוע.
מגלים
לנו שאין זה נחשב לניסיון כשכל התנאים הסביבתיים עוזרים ומסייעים. הניסיון האמיתי
הוא מתי שהפרפר יוצא מהגולם המגן עליו וצריך להתמודד עם העולם העשייה. וזה כל
העניין של חינוך. חינוך טוב נבחן בעולם העשייה, לא בתוך בית הספר ובמגדל השן, וכפי
שאומרים, אלו שיכולים עושים, ואלו שלא, מלמדים, ואלו שלא יכולים ללמד, מלמדים איך
ללמד. חינוך נבחן על שם סופו, ועי' ברש"ר הירש (כמדומני בשמות או ויקרא – אין
לי אותו תחת ידי כעת) שחינוך, בין בילדים ותלמידים, ובין בכלי המשכן אין לו ערך
מצד עצמו אלא רק נמדד רק במבחן התוצאה. היום שומעים על הורים הרבים להכניס ילדיהם
לחיידר זה או מוסד אחר כיון שהחינוך שם מצויין. ומה הם בוחנים? את המצב בתוך הבית
ספר באשר הוא שם. וזו טעות נוראית. יש לבחון את המוסד על פי התוצאות לאחר 20 - 30
שנה. ואת המבחן האמיתי יש רק כשיוצאים החוצה, ומיישמים את שנלמד ולמה שחונך.
הקב"ה
מגלה לנו כאן שמי שיוצא לעולם העשייה, יהיה לו סייעתא דשמיא מיוחדת בגדר
"דמות דיוקנו של יעקב" שיסייע לו להתגבר על יצרו, ובתנאי שהוא יתאמץ
באותה רמת גבורה שהייתה נדרשת אילולא הוא לא היה יוצא מבית המדרש. לכן, מה שיוסף
התגבר על יצרו עם כל התנאים הסביבתיים, גם לאחר קיזוז הסיוע, גדול לאין שיעור מהניסיון שעמדו בו אחרים, ולכן
דווקא הוא ראוי לחייב את הרשעים.
וזה
בדיוק הנס של פח השמן. אין חכמה כשהכל מתנהל על מי מנוחות לשמור על טוהר המחנה
וטוהר המדרגה. רק אלו הבאים במגע ים יון, שמתמודדים עמה, עם כל הניסיונות הכרוכים
בכך, יכולים להעריך את הפך שמן הטהור הבודד שנשאר עם חותמתו של הכהן גדול. ואת זה
חיילי נצח יהודה, ה"נחל חרדי" צריכים גם להבין. אינכם בישיבות שיש לכם
משגיח וסביבה מלטפת אלא יצאתם לעולם העשייה, עולם של ניסיון אמיתי, עולם שאפשר
לגלות את הגבורה הפנימית שלכם. הרבנים וצה"ל יעשו את המקסימום לשמור על סביבה
סטרלית, אבל יהיו הרבה מכשולים ואתגרים שבהם תצטרכו להתמודד, וכשם שיוסף הצדיק
הצליח במשימה, גם אתם תוכלו בסייעתא דשמיא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה