"זכרון לבני ישראל.... ולא יהיה כקרח וכעדתו וכו'" (במדבר י"ז, ה') וכותב רש"י "רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת". ומסביר ר' יהונתן אייבשיץ בתפארת יהונתן שקרח לא חי ולא מת וכן מי שלקה בצרעת שנחשב כמת אפילו שחי.
ולכארה אנו רואים כאן עונש חמור ביותר. למות ולא למות, להיות חלק מחברה אבל מנודה על ידה, האם יש עונש חמור מזה? ואדרבא, מה הייתה המחלוקת כאן, להיות המנהיג של עם ישראל, להיות אותו אחד שדרכו עוברת הקדושה לעם ישראל ומהם אל הקב"ה, האם זה כל כך נורא?
ועי' בשפת אמת שקרח רצה ש"כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה" שכל אחד ואחד יעבוד את הקב"ה לבד לפי מדרגתו, ורצון הקב"ה היה שעבודת כל אחד ואחד יתבטל ויכלל בתוך עבודה של העם כולו. וזהו תפקידו של הכהן גדול שהוא מבטל את עצמו כליל כלפי שאר העם והופך את עצמו לכלי שדרכו עובדים את הקב"ה.
ועבודה זו, להיות מנהיג הדור זכה אהרון על ידי שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ששם התועלת והטוב של כל אחד לפני תועלתו האישית. לא כסף, לא גדלות בתורה, לא כח ההוראה אלא הדאגה לעם ישראל בכל פרט ופרט, המתבטל לפניהם, הוא זה שיזכה להיות המנהיג ולהעלות את ישראל מעלה מעלה.
שנזכה לבשורות טובות וערב שבת שלום!
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה