מקושש העצים ואחריות עם ישראל - שלח, תשע"ד

בסוף פרשתנו מסופר על האיש שקושש עצים בשבת: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". וכותב רש"י: "בגנותן של ישראל דיבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשנייה בא זה וחיללה". מדוע חטא של אדם יחיד נחשב "גנותן של ישראל", שזה כולל גם את משה, אהרון וזקני העדה?

אלא שעם ישראל דומה לחבל (דוגמא של בעלי החסידות והמוסר) עם קצה אחד למעלה (הצדיקים) והקצה השני למטה. כשקצה אחד עולה, נמשך כל שאר החבל איתו, וכן ח"ו להיפך. כאשר יהודי קושש עצים בשבת, גנאי הוא לכל העם כולו. וכמו האימרה הנפוצה אצל החפץ חיים, "כשילדה מסרקת שערותיה בשבת בראדין בדרך אסורה... יש ח"ו פוגרום במוסקבה".

לכן אמרו חז"ל שחובתה של הסנהדרין הייתה לעזוב את מושבה בבית-המקדש, להפסיק לקיים את הדיונים, ו"לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם... ויחזרו בכל עיירות ישראל וילַמדו את ישראל". כי אם יהודי אחד אינו מתנהג כראוי, אין זה הגורם לירידת עם ישראל אלא הסימפטום למצבו. וכן להיפך, אם מעשה שלילי אחד מכתים את כל העם, על-אחת-כמה-וכמה שמעשה חיובי אחד של יהודי אחד מעלה את כל העם ומביא תשועה והצלה לכל העולם כולו.

וראיתי השבוע סיפור מדהים (המשפחה י"ד סיון, תשע"ד) שבעת שרצו להגיע להסכמות על פטור בנות משירות צבאי/שירות לאומי שגדולי ישראל הכריזו עליו כ"יהרוג ואל יעבור" באו לפני הסטייפלער זצ"ל שמציעים שכל בת תצהיר שהיא שומרת שבת ובכך תזכה לפטור. הסטייפלער התנגד כי "אמירה כזו פירושה גם בשוגג. מי יכול להצהיר דבר כזה? אפילו אני לא." לכן סוכם שההצהרה תהיה בדמות אי נסיעה בשבת ושמירת כשרות.

האם אפשר להבין זאת? מדובר בהצהרה כלפי ממשלת הציונים? מדובר בעבירה של יהרוג ואל יעבור? מדובר בחשש רחוק של איסור בשוגג? ובכל זאת פסק הסטייפלער שעדיין אסור לשקר. ומסיים הסיפור שהרב שך זצ"ל שמע זאת אמר שהבנה כזו יכולה להיות רק "חידוש של הסטייפלער..

בתקופת מלחמת העולם הראשונה טורקיה ששלטה בארץ, הייתה במצב מלחמה עם רוסיה, שעולים רבים שעלו ארצה היו נתיניה. כך שיהודים רבים עמדו בפני הברירה, להיות מגורשים מהארץ כאזרחי מדינת אויב, או לקבל אזרחות עותומנית. אלא שכדי לקבל את האזרחות היה צורך בשבועה שהאדם נולד בארץ, נתון שלא היה לרוב האנשים. הרב מימון שהיה ממנהיגי ´המזרחי´ והרב ציטרון שהיה רבה של פתח תקווה וחתנו של הרגוצ´ובר, שהיו באותה צרה, החליטו לשלוח מברק לרגוצ´ובר ולשאול אותו האם אפשר להשבע שבועת שקר במצב כזה. (הרי הארץ שייכת לנו, ואין זכות לאומה אחרת לגרש יהודים מתוכה) לאחר זמן קיבלו מברק שבו נכתב שוודאי אפשר, כיוון שעל הפסוק ´ולציון יאמר איש ואיש יולד בה´, הגמרא דורשת ´אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה´ - הרי שהמצפה לראותה ועולה אליה, הרי הור כאילו נולד בה, ולכן יכול להשבע ´שנולד בארץ´. וכך נשבעו השניים וקיבלו אזרחות עותמנית. לרב ציטרון זה עזר, אבל הרב מימון גורש מהארץ לאחר זמן ´בעוון´ שהיה ציוני. אלו הם גדולי ישראל.
גם כשדואגים לעם ישראל בכלליותו, הם דואגים גם להתנהגות של כל פרט ופרט. אין זה מספיק שכל אחד יצהיר ויזכה לפטור, אלא שגדולי ישראל אמיתיים דואגים שההצהרה תהיה אמיתית וכנה ב100%.

בימים קשים אלו שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלם של שלושת החטופים אבל אין לי כל צל של ספק שהאחדות בכל חלקי העם והתפילות לא יחזרו ריקם.

(מבוסס על שיחות קודש תשמ"א, ג', עמ' 717)