"וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך" (בראשית, כ"ד, י"ז) ורש"י אומר "לפי שעלו המים לקראתה". והמפרשים שואלים מהיכן רואים בפסוקים נס זה? ויש אומרים שבפסוק הקודם כתוב "ותמלא כדה ותעל" (שם, שם ט"ז) ולקמן כתוב "ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו" (שם, שם כ') והיות שלגמלים היא הייתה חייבת לשאוב, יש הוכחה שבפעם הראשונה המים עלו לקראתה.
לפי זה, מתעוררת שאלה אחרת. הגמרא אומרת (תענית כ"ד:) "שאין נהנין ממעשה ניסים", ואם המים היו עולים לרבקה בכל פעם שהייתה מתקרבת למעיין, יכולנו לומר שאין זה נס אלא טבע של המים כלפי צדיקים, אבל עכשיו שהמים עלו לקראתה רק כשהיא באה לשאוב בפעם הראשונה - עבור עצמה ואליעזר, א"כ שוב זה בגדר נס ואין להנות מהם?
וראיתי בהערות של אהלי תורה - חב"ד כאן שיש להבדיל בין מתי שקורה נס המשנה ממעשה בראשית לבין מתי שיש רק שינוי בנסיבות החיצוניות. כאן שלא השתנה כלום במים ורק המים עלו מהמסלול להקל על הצדיקה, אין שום בעיה ליהנות מהמים. וממילא, כשרבקה באה למלאות מים לעצמה או לעשות גמילת חסדים עם השני, שזו גם חובתה ומוטלת עליה, ה' עשה לה נס. מה שאין כן, כשהיא באה להשקות לגמלים שאין זה מחובתה אלא שהיא החליטה לעשות זאת מעל ומעבר, כאן היא כבר הייתה צריכה להשקיע כדי להשיג את מבוקשה.
וא"כ ניתן ללמוד מזה כמה שגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה. כשמחוייבים להשיג משהו, לקיים מצווה ומשתדלים עם כל הכוחות, הקב"ה כבר ימצא את הדרך לעזור ולסייע. לעומת זאת, כשמשתדלים בדברים שאינם כורח המציאות, שם כל ההשתדלות והשקעה צריכות לבוא מכוחות עצמך, ואין את העזרה הנוספת והסייעתא דשמיא.
בברכת ערב שבת שלום,
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה