זכורני כשהייתי ילד שאבי מורי שליט"א, ממנהלי טעלז ישיבה בשיקגו, אירח בחורים לשיחת חיזוק בליל שבת אצלינו בבית והציג לפניהם שאלה/תהייה מה המשמעות של "צחוק"? הוא המשיך בתיאור של כיתה ובה תלמיד מנדנד על שתי רגליים האחוריות של הכיסא כשפתאום הוא מאבד שיווי משקלו ועף אחורה. כל הכיתה מתפרצת בצחוק. אם יכולנו להקפיא זמן בדיוק ברגע שבו הוא מתחיל נפילתו והיינו שואלים, "למה אתה צוחק? בעוד רגע התלמיד עלול ליפול לרצפה, לשבור את הצוואר ולהיות מושתק לכל חייו. האם זה אירוע המתאים לצחוק?"
בפרשת השבוע הקב"ה\המלאכים מבשרים לאברהם את הבשורה שתיוולד לו ולשרה בן. "ותצחק שרה בקרבה", "למה זה צחקה שרה", "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת" (בראשית י"ח, י"ג-ט"ו). ואונקלס מתרגם כל הלשונות של צחק כאן כלשון "חייכת" - "חיוך". אולם בל נשכח שאברהם כבר קיבל את הבשורה בפרשת לך לך שיוולד לו בן ותגובתו הייתה, "ויפל אברהם על פניו ויצחק" (שם י"ז, י"ז) ושם אונקלס מתרגם "וחדי". וע"ש ברש"י על הבדלי התרגום "שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה".
הרש"ר הירש מקשה על רש"י שלא תמצא בשום מקום שהשרש "צחק" ואפילו "שחק" מתבטא כלשון של שמחה. ואדרבה, גם צחוק וגם חיוך מורים בדרך כלל על לעג וזלזול, משהו אירוני, ואולי ניצחון. והוא אף מרחיב שהלשונות "צחק", "שחק", "צעק", "זעק" ו"שאג" כולם באים לבטא תחושה או תגובה כשרואים מושגים הנראים מנוגדים זה לזה. יש שילוב של שני דברים שזיווגם יחד אינו עולה יפה. אבל אדם "צוחק" או "שוחק" כשהניגודים הם אצל אחרים, והוא "צועק", "זועק" ו"שואג" כשזה קורה לעצמוו.
וכאן סודו של עם ישראל עוד מראשיתו. אברהם אבינו בן המאה ושרה בת התשעים, שלא ילדו זה מזו כל חייהם, עכשיו ייולד בן שממנו יצמח כל כלל ישראל???!! גם אם יוולד, הוא יהיה בן יחיד, וגם בטח ייתיתם בגיל צעיר, וגם אם לא, מי אומר שיילך בדרך התורה, וגם בניו ובני בניו עד מתן תורה ויקבלו את התורה והעולם ייוושע?? האם יש ניגודים יותר גדול מזה? שומעים על זה ובאים לידי צחוק. אבל הקב"ה רצה דווקא לברוא לו עם שיהיה אצבע אלוקים בקרב האנושות, שיעמוד בניגוד לכל הכוחות הפועלים בהיסטוריה, ועד היום הזה הוא מגוחך לחלוטין בעיני הסכלות הכופרת בהקב"ה.
אומרים על היהודים שסיפרו בדיחות אפילו בתאי הגזים, אבל אין להאמין לזה. היהודי כשהבין מה עומד בגורלו, הוא קרא קריאת שמע, כי שום דבר לא יכול להפריד בינו לבין אלוקיו וצוחק על כל סביבתו. יהודים חיים בארץ ישראל ככבשה בין אלפי זאבים. האם זה לא צחוק? רק בזכות הצחוק שאברהם ושרה צחקו, לעמוד איתן באמונה מול כל הניסיונות יכול לאפשר לעם ישראל היום לעמוד מול כל אויביו. רק תורה ויראת שמים ואמונה בצדקת הדרך.
וא"כ מה ההבדל בין הצחוק של אברהם שהקב"ה לא ביקר אותו עליו, לצחוק של שרה שהקב"ה הקפיד עליה? רש"ר הירש אינו מסביר, וייתכן שנוכל להשתמש בתירוץ שאבי מורי שליט"א על אותה נקודת זמן קפואה. המושג של אדם מסמל שליטה. אינסטינקט זה טוב אצל בהמות וחיות. אדם לא נותן לאינסטינקטים שלו לשלוט עליו אלא הוא שולט עליהם, וזה כל עבודת המידות שלנו, שאנו נשלוט על המידות ולא הן עלינו. כשאדם נופל מכסאו, ידיו עפות לכיוון אחד, רגליים לכיוון השני, פרצוף מעוך מפחד ושאגות בוקעות מפיו, הוא היפוכו של אדם, הוא איבד שליטה על עצמו, והניגוד הזה, האדם ללא שליטה הוא הגורם לנו לצחוק.
ואם כן, ייתכן ואצל אברהם הצחוק היה בשליטה "ויפול אברהם על פניו ויצחק", שקל בכובד ראש את כל הנתונים והשלכות והגיע למסקנה שיש כאן מקום לצחוק. לעומת זאת שרה, כששמעה את דברי אלוקים "ויצחק שרה בקרבה", הייתה כאן צחוק ספונטאני ללא שיקול וללא שליטה ועל זה הגיעה לה את הביקורת.
בתקווה שהשבוע והבא, עם ישראל יחיה יחד באחווה ושלום וייצא קידוש שם שמיים,
שלכם,
מרדכי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה