כידוע, עיקר העבודה בראש השנה היא להמליך את הקב"ה עלינו. ראש השנה הוא יום הדין, שבו אנו באים לפניו בבחינת מלך, ואין ביטוי יותר גדול ליחס בין מולך ונמלך ממה שיש בכח של המלך לדון את אלו הכפופים אליו.
וא"כ, האם לא היה יותר ראוי שיהיה ראש השנה כל יום ויום? כל פעם שאנו מברכים, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו', יש בזה המלכת הקב"ה. כל תפילה - אתה גיבור, מלך אוהב צדקה ומשפט, וכן בברכת המזון ועוד ועוד, כל אלו הם המלכת הקב"ה, אבל איננו עומדים לדין, ואין בהם כדין ראש השנה.
וראיתי ב"משנת רבי אהרן" מר' אהרון קוטלר זצ"ל (חלק ב' במאמר "התחזקות לאלול" עמ' י"א) שמביא את המדרש "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן" שאינם טרודים ומודאגים בעניניהם, כי לעסק התורה צריך מנוחת הנפש. ולכארה יש סתירה מהגמ' ביומא "מפני מה לא ירד להם מן לישראל פעם אחת בשנה?" והגמ' מתרצת, "כדי שיכוונו את לבם לשמים" ומשמע שיש לעודד את הביטחון בהקב"ה. אז ככל שמגבירים את הצורך בביטחון, מגבירים את הטרדה, וככל שמקטינים את הטרדה בפרנסה, גם מקטינים את הביטחון, וצ"ע? וכותב ר' אהרן שאכן הניסיון מצד זה (ביטחון) הוא פחות מהניסיון האחר של שביעה והתנשאות, דהיינו יש חשש יותר גדול אם היה מקבל פעם בשנה מקסימום צרכיו, הוא כבר יתחיל להאמין שזה מכח עצמו ובזכות עצמו.
וא"כ אולי ניתן לומר אותו דבר בעניין שבאים לפני מלך כל יום לדין, יש חשש שיכהה חושיו ויתחיל לראות כל דבר שקורה לו כאילו זה תלוי בו. ולכן, כל השנה עבודתינו היא להמליך את הקב"ה עלינו ללא שניכנס לדין לפניו, אבל בראש השנה יש דין שבו ייקבע לנו לכל השנה.
וצ"ע והרחבה בשנה הבאה בעזרת ה'.
כתיבה וחתימה טובה,
מרדכי אדלר
וא"כ, האם לא היה יותר ראוי שיהיה ראש השנה כל יום ויום? כל פעם שאנו מברכים, "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו', יש בזה המלכת הקב"ה. כל תפילה - אתה גיבור, מלך אוהב צדקה ומשפט, וכן בברכת המזון ועוד ועוד, כל אלו הם המלכת הקב"ה, אבל איננו עומדים לדין, ואין בהם כדין ראש השנה.
וראיתי ב"משנת רבי אהרן" מר' אהרון קוטלר זצ"ל (חלק ב' במאמר "התחזקות לאלול" עמ' י"א) שמביא את המדרש "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן" שאינם טרודים ומודאגים בעניניהם, כי לעסק התורה צריך מנוחת הנפש. ולכארה יש סתירה מהגמ' ביומא "מפני מה לא ירד להם מן לישראל פעם אחת בשנה?" והגמ' מתרצת, "כדי שיכוונו את לבם לשמים" ומשמע שיש לעודד את הביטחון בהקב"ה. אז ככל שמגבירים את הצורך בביטחון, מגבירים את הטרדה, וככל שמקטינים את הטרדה בפרנסה, גם מקטינים את הביטחון, וצ"ע? וכותב ר' אהרן שאכן הניסיון מצד זה (ביטחון) הוא פחות מהניסיון האחר של שביעה והתנשאות, דהיינו יש חשש יותר גדול אם היה מקבל פעם בשנה מקסימום צרכיו, הוא כבר יתחיל להאמין שזה מכח עצמו ובזכות עצמו.
וא"כ אולי ניתן לומר אותו דבר בעניין שבאים לפני מלך כל יום לדין, יש חשש שיכהה חושיו ויתחיל לראות כל דבר שקורה לו כאילו זה תלוי בו. ולכן, כל השנה עבודתינו היא להמליך את הקב"ה עלינו ללא שניכנס לדין לפניו, אבל בראש השנה יש דין שבו ייקבע לנו לכל השנה.
וצ"ע והרחבה בשנה הבאה בעזרת ה'.
כתיבה וחתימה טובה,
מרדכי אדלר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה