"אם השיירה לא עוברת מפחד הכלבים הנובחים, הסוף הוא שהם
נושכים", (אורי אליצור, יומן מקור ראשון, גיליון 824, שבת בהעלותך,
תשע"ג) הקנאים משתוללים בחוץ, ומנהיגינו נרתעים מלנקוט בצעדים ההיכרחיים
והנדרשים. האם ייתכן שאנו רואים אקטואליה בפרשת השבוע?
משה
רבינו מציע ליתרו "והיית לנו לעיניים" (במדבר, י', ל"א) ובין
הפירושים של רש"י, "כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו".
ואיך משה רבינו יכול לומר זאת כשלעיל (שם, ט', ז') נאמר בפרשת פסח שני ברש"י,
"אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם שכינה", אז
למה הציע ליתרו להיות לעיניים וכידוע שמנהיגי עם ישראל נקראים "עיני
הדור" בכמה מקומות?
ואולי יש
כאן סמיכות פרשיות מהצעת משה רבינו ליתרו, לפרשת המתאוננים, לפרשת השליו והזקנים
ולבסוף פרשת צרעת מרים. משה רבינו כביכול פקפק על כשרונו או התאמתו להנהיג את עם
ישראל והציע את הנהגה ליתרו על אף שאנו לא מבינים בזה. מייד עם ישראל גם פקפק
בכושרו והתאוננו על כושר הנהגתו שהנהיג אותם בכזו מהירות תוך שלושה ימים. וזה
מורגש בפסוק שבני ישראל אפילו לא פנו למשה ואף הקב"ה לא פנה אליו כפי שרואים
בשאר עניינים. ומייד היה עונש. ורק אז בני ישראל התאוששו וביקשו ממשה רבינו להתפלל
בעדם. אבל מייד אחר כך, הגיע פרשה נוספת שכאן בני ישראל כן פנו למשה רבינו
והתלוננו, ותגובת משה בדברו עם הקב"ה הייתה שאין הוא מסוגל להנהיג את העם
לבד. הקב"ה הוסיף לו את השבעים זקנים לסייעו, אבל מיד נסמכה פרשת מרים, שהכי
קרובים למשה, אהרון ומרים דברו על העניינים הכי אינטימיים של משה רבינו.
ואולי
אפשר לראות מזה, שמי שהקב"ה נותן לו להיות מנהיג, והוא מתחמק מתפקידו, סופו
של דבר שיינשך, ולא רק מהקנאים והקיצוניים בחוץ אלא מהקרובים לו ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה