יום שישי, 10 במאי 2013

"הגביהו עוף ואל יגבה לבבכם", במדבר, תשע"ג


זכורני בטקס הענקת כנפיים למסיימי קורס טייסים בחצרים לפני כ-17 שנה שבו נוכחתי ביחד עם משפחתי ומשפחת יאיר קירשבוים היקרה (מזל טוב ליאיר ומיכל על נשואי בתם שולמית אתמול). מסיימי הקורס הם הקרם דה לה קרם של החברה הישראלית (עד שהבג"ץ ניסה להרוס גם את חלקה זו עם פסיקתם בנוגע לאליס מילר שלבסוף נכשלה). כמה קל למסיימי הקורס היוקרתי להתגאות על אחרים, ועל זה בא דברי מפקד חיל האויר הרצל בודינגר, "הגביהו עוף ואל יגבה לבבכם". אולם את המושג הזה אנו נפגשים בפרשתינו בהסבר עמוק.


"אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (פסוק אחרון בספר ויקרא) וסמוך אליו "וידבר ה' אל משה במדבר סיני"  (במדבר, א', א') ומובא בבעל הטורים סוף פרשת ויקרא שבא לרמז דברי הגמרא (עירובין נ"ד) "מאי דכתיב וממדבר מתנה וכו', א"ל אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו תורה ניתנה לו במתנה". ועצם הר סיני בא ללמד אותנו שפלות הלב כפי שכתוב (תהלים, ס"ח, י"ז) למה תרצדון הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו" שדווקא ניתנה התורה על הר סיני שנמוך משאר ההרים.

ושואל הרבי מקוצק שאם כן למה בכלל לתת את התורה על הר נמוך כדי ללמד שפלות כשאפשר בעמק מתחת לאדמה, אפשר אפילו מכתש הענק או מכתש רימון שזה ממש שיא השפלות? והוא מתרץ ששפלות כזאת גם אינה טוב אלא שצריך הגבהה מסויימת והערכה עצמית.

והבית ישראל מסביר את הדקויות האלו על ידי הפסוק בפרשתינו (א', ב'), "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם" שמוטל על משה ואהרון והנשיאים ("שאו" לשון רבים) להעניק חשיבות לכל אחד ואחד בעם ישראל באשר הוא יהודי. אבל גם רואים בזה שאין במעלות שהיחיד קיבל סיבה להתגאות על השני, כי הכל נעשה במסגרת בני ישראל והמשפחה ובית אבותם.

וכל זה עוד לפני שנכנסים לקבל את התורה, ובוודאי לאחר שאחד קיבל את התורה במתנה, שנהיה בן תורה, אין שום מקום להשתמש בזה כדי לדרוש משהו מאחרים, אלא מקסימום יש לו מקום לדרוש יותר מעצמו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה