סיפור אמיתי.
אחד נסע בכביש המהיר בארה"ב כשפתאום קפץ סוס לתוך הכביש. מעוצמת הפגיעה של הרכב, הסוס עף באויר ונחת על גג המכונית. הגג של המכונית קרס והרג את אשת הנהג. הנהג תבע (בין היתר) את יצרן המכונית ובית המשפט מצא שהיצרן נכשל ביצירת גג שאינו עמיד למשקל הסוס וחייבו ב1.5 מיליון דולר (גרין "השופטים התליינים של עסקים" פורבס, אפריל 7, 1986 עמ' 63). לא הנהג, לא בעל הסוס אלא יצרן המכונית.
מוגזם, לא? אז הנה סיפור נוסף: אשה בשם סטלה ליבק קנתה קפה בחנות מקדונלדס (מזון מהיר), נסעה עם נכדה מהחנות, בקשה ממנו לעצור בצד כדי שתוכל להוסיף סוכר וחלב לקפה, הניחה את הכוס בין ברכיה וכשפתחה את המכסה, הקפה בדרגת חום של כמעט 95 מעלות נשפך עליה וגרם לה לכוויות קשות. בית המשפט חייב את מקדונלדס ב2.9 מיליון דולר כפיצויים ישירים ועונשיים!!! יש אתר על שמה http://www.stellaawards.com לפסיקות משפטיות אחרות לא פחות הזויות ומוגזמות מזו.
מה אחריות האדם כלפי עצמו?
שני פסקי דין הללו, ועוד רבים הדומים להם מבטאים את הלכי רוח המתפשים שיש את מי להאשים עבור כל דבר שקורה לאדם והוא עצמו איננו אחראי לכלום. לא רק בתחום המשפטי ונזיקי אלא גם בתחום ההתנהגותי, הרפואי והמוסרי. ואין זה רק בארה"ב אלא שגם בארץ כבר הוגש בג"ץ 366/03 הדורש מאת המדינה להציב רף מינימום הנדרש לכל אחד להתקיים בכבוד. הועלתה הטענה שהמדינה חייבת להגן על אזרחיה מפני מחסור חומרי – רעב, מקום מגורים, לבוש ואפילו חשמל ומים וכל מה שנדרשת ל"רמת חיים נאותה". אין אדם אחראי על עצמו אלא המדינה חייבת לדאוג לו.
בני ישראל במצרים ועשרת המכות.
בפרשת שמות המפרשים אומרים בכמה מקומות שלאחר פטירת אחרון השבטים, בני ישראל נכנסו להתדרדרות נוראית עד לשער המ"ט של טומאה. יש שלומדים את זה מהפסוק "ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו" (שמות ג', ז') צעקו מפני הנגשים ולא אל הקב"ה. אבל איך ייתכן כזאת התדרדרות בצניחה חפשית בתוך דור אחד או שניים? ואולי הסיבה נעוצה כבר בראשית בואם של יעקב והשבטים למצרים. שם אנו מוצאים שיוסף אומר להם, "וישבת בארץ גשן........ וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך (בראשית מ"ה, י'-י"א). יוסף אומר להם שיחלק להם מילגות קיום והבטחת הכנסה וידאג ל"רמת חיים הנאותה" הנדרשת. וכן לאחר פטירת יעקב, הרבה לאחר שהרעב הסתיים, כשהאחים מודאגים מה יעולל להם יוסף כתוב, "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו" (שם נ', ט"ו) ולא ברור בדיוק ממה הם מפחדים? האם סברו הם שיהרוג אותם? שימכור אותם לעבדים? ואולי מתשובת יוסף אפשר להבין ממה פחדו, "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (שם שם, כ"א). הם פחדו שעכשיו יהיה קיצוץ בקצבאות, שיוסף כבר לא יכלכל אותם ויסף מרגיעם שאין להם ממה לחשוש.
לקיחת אחריות בזמנים נורמטיביים.
מצב הזה, לחיות על חשבון אחרים ולא להיות עצמאי, לעשות השתדלויות קיצוניות כדי לא להיות חלק מדרך ארץ ויישוב העולם בכוחם לדרדר במדרון חלק את מוסריות האדם עד לדרגה הכי נמוכה בטומאה. על אדם לקחת אחריות על מעשיו ועל התוצאות. לפי זה, אולי ניתן לומר שעשרת המכות היו גם "מידה כנגד מידה" ליהודים ולא רק למצריים. מה שמאפיין את עשרת הדברות הוא החוסר שליטה בכוחות הטבע, היפוך לגמרי של סדר עולם. יהודי וגוי שותים מאותו כוס, ליהודי יש מים ולגוי יש דם. חיות רעות מסתובבות בשוק והורגות רק את הגויים. הכאוס הזה בשליטה מלאה של הקב"ה ולאדם אין כל אחיזה על גורלו. הקב"ה מלמד אותנו שדווקא בזמני כאוס מיוחדים אפשר לומר ש"אין מה לעשות", "זה מה שיש", אבל בתקופות נורמליות יש מה לעשות ועוד איך!
אין כל סתירה בין האמור מעלה לעובדה שיעקב שלח את יהודה לפתוח ישיבה טרם בואם לגשן, ושבהתחלה היה רעב במצרים וכל העולם. נכון, ההתחלה הצדיקה את אי עשייה ואי השילוב, בדיוק כמו שהחזון איש, הגרי"ז והפונוביזר רב הקימו עולם הישיבות לאחר השואה בכל מחיר ובכל דרך. אבל הרעב היה רק עוד חמש שנים ועד שיעקב ואחרון השבטים נפטרו עברה תקופה ארוכה ועם ישראל גדל בכמויות ומשהו צריך להשתנות, משהו צריך לזוז ולהתקדם.
בברכת שבת שלום!!
מרדכי
נ.ב. אין האמור לעיל מתייחס ליחידי סגולה הקיימים בכל דור ודור אלא להתנהגות הכלל.
מה אחריות האדם כלפי עצמו?
שני פסקי דין הללו, ועוד רבים הדומים להם מבטאים את הלכי רוח המתפשים שיש את מי להאשים עבור כל דבר שקורה לאדם והוא עצמו איננו אחראי לכלום. לא רק בתחום המשפטי ונזיקי אלא גם בתחום ההתנהגותי, הרפואי והמוסרי. ואין זה רק בארה"ב אלא שגם בארץ כבר הוגש בג"ץ 366/03 הדורש מאת המדינה להציב רף מינימום הנדרש לכל אחד להתקיים בכבוד. הועלתה הטענה שהמדינה חייבת להגן על אזרחיה מפני מחסור חומרי – רעב, מקום מגורים, לבוש ואפילו חשמל ומים וכל מה שנדרשת ל"רמת חיים נאותה". אין אדם אחראי על עצמו אלא המדינה חייבת לדאוג לו.
בני ישראל במצרים ועשרת המכות.
בפרשת שמות המפרשים אומרים בכמה מקומות שלאחר פטירת אחרון השבטים, בני ישראל נכנסו להתדרדרות נוראית עד לשער המ"ט של טומאה. יש שלומדים את זה מהפסוק "ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו" (שמות ג', ז') צעקו מפני הנגשים ולא אל הקב"ה. אבל איך ייתכן כזאת התדרדרות בצניחה חפשית בתוך דור אחד או שניים? ואולי הסיבה נעוצה כבר בראשית בואם של יעקב והשבטים למצרים. שם אנו מוצאים שיוסף אומר להם, "וישבת בארץ גשן........ וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך (בראשית מ"ה, י'-י"א). יוסף אומר להם שיחלק להם מילגות קיום והבטחת הכנסה וידאג ל"רמת חיים הנאותה" הנדרשת. וכן לאחר פטירת יעקב, הרבה לאחר שהרעב הסתיים, כשהאחים מודאגים מה יעולל להם יוסף כתוב, "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אתו" (שם נ', ט"ו) ולא ברור בדיוק ממה הם מפחדים? האם סברו הם שיהרוג אותם? שימכור אותם לעבדים? ואולי מתשובת יוסף אפשר להבין ממה פחדו, "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (שם שם, כ"א). הם פחדו שעכשיו יהיה קיצוץ בקצבאות, שיוסף כבר לא יכלכל אותם ויסף מרגיעם שאין להם ממה לחשוש.
לקיחת אחריות בזמנים נורמטיביים.
מצב הזה, לחיות על חשבון אחרים ולא להיות עצמאי, לעשות השתדלויות קיצוניות כדי לא להיות חלק מדרך ארץ ויישוב העולם בכוחם לדרדר במדרון חלק את מוסריות האדם עד לדרגה הכי נמוכה בטומאה. על אדם לקחת אחריות על מעשיו ועל התוצאות. לפי זה, אולי ניתן לומר שעשרת המכות היו גם "מידה כנגד מידה" ליהודים ולא רק למצריים. מה שמאפיין את עשרת הדברות הוא החוסר שליטה בכוחות הטבע, היפוך לגמרי של סדר עולם. יהודי וגוי שותים מאותו כוס, ליהודי יש מים ולגוי יש דם. חיות רעות מסתובבות בשוק והורגות רק את הגויים. הכאוס הזה בשליטה מלאה של הקב"ה ולאדם אין כל אחיזה על גורלו. הקב"ה מלמד אותנו שדווקא בזמני כאוס מיוחדים אפשר לומר ש"אין מה לעשות", "זה מה שיש", אבל בתקופות נורמליות יש מה לעשות ועוד איך!
אין כל סתירה בין האמור מעלה לעובדה שיעקב שלח את יהודה לפתוח ישיבה טרם בואם לגשן, ושבהתחלה היה רעב במצרים וכל העולם. נכון, ההתחלה הצדיקה את אי עשייה ואי השילוב, בדיוק כמו שהחזון איש, הגרי"ז והפונוביזר רב הקימו עולם הישיבות לאחר השואה בכל מחיר ובכל דרך. אבל הרעב היה רק עוד חמש שנים ועד שיעקב ואחרון השבטים נפטרו עברה תקופה ארוכה ועם ישראל גדל בכמויות ומשהו צריך להשתנות, משהו צריך לזוז ולהתקדם.
בברכת שבת שלום!!
מרדכי
נ.ב. אין האמור לעיל מתייחס ליחידי סגולה הקיימים בכל דור ודור אלא להתנהגות הכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה